העליון: מסוכנות לציבור מצד ג' אינה עילה למניעת שחרור מוקדם מאסיר

שתף כתבה עם חברים

ועדת השחרורים אישרה שלוש פעמים שחרור אסיר שהורשע בהריגה, והמחוזי ביטל את ההחלטות על בסיס מידע מודיעיני שחזה פגיעה באסיר ושפיכות דמים בכפרו * בית משפט עליון התערב וקבע כי אין לשקול איומים חיצוניים בהחלטה על קיצור מאסר

שחרור אחרי 15 שנים. כלא חרמון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

בית משפט העליון הורה על שחרורו המוקדם של אסיר אשר הורשע בהריגה, ונטען כי שחרור מוקדם שלו יהיה מסוכן לו ולבני משפחתו.
באופן נדיר, השופטים קיבלו בקשת רשות ערעור שנייה של האסיר, שבית משפט המחוזי דחה את קיצור מאסרו פעם אחר פעם חרף החלטת ועדת השחרורים לשחרר אותו.
ההליך כולו היה חריג: ועדת השחרורים אישרה שלוש פעמים את שחרורו המוקדם של האסיר אשר נדון ל-18 שנות מאסר על הריגה, ובית המשפט המחוזי בנצרת ביטל שלוש פעמים בשנים האחרונות את החלטות השחרור, רק משום שהתביעה והמשטרה טענו כי השחרור שלו יגרום להפרות סדר בכפר שלו, לפגיעה באסיר עצמו ובאחרים המקורבים אליו.

הטענה הזו, של חשש לפגיעה באסיר חוזרת על עצמה באינספור בקשות למניעת חופשות וקיצורי מאסרים. נימוקי החלטת בית משפט העליון מהשבוע מהווים מכה למשטרה ולפרקליטות בהקשר הזה.
ב-28 יולי שוחרר האסיר סופית, שלוש שנים לפני תום ריצוי מאסרו בתום מאבק ממושך שבו עו"ד אלינה כרסנטי ייצגה אותו בדיוני ועדות השחרורים, ובשנתיים האחרונות נשכר על ידי המשפחה עו"ד ציון אמיר שייצג את האסיר בכל ההליכים המכריעים מול בית משפט העליון.

האסיר, תושב כפר בדואי בצפון הארץ, הורשע בהריגה בשנת 2007 ונדון ל-18 שנות מאסר.
הרקע להריגה היה סכסוך אלים וממושך בין משפחתו למשפחה אחרת בכפר. לאחר שאחד מבני משפחת האסיר נפגע מירי שבוצע על ידי המשפחה האחרת, החליטו האסיר ושלושה מבני משפחתו לנקום. הם הצטיידו בשני אקדחים, נסעו במכונית ופתחו במרדף אחר מכוניתו של המנוח ושני בניו. האסיר נהג ברכב, ומי שישב לידו ירה תשע יריות לעבר המנוח ובניו.
בשנת 2019 הגיש האסיר בקשה לשחרור מוקדם באמצעות עו"ד כרסנטי. ועדת השחרורים קיבלה את הבקשה וקבעה כי "האסיר עבר טיפול מעמיק ומשמעותי והתרשמות גורמי הטיפול בעניינו חיובית ביותר; מסוכנותו בהתאם לאבחון פסיכולוגי, נמוכה; הרשות לשיקום האסיר מצאה אותו מתאים לתכנית שיקומית".
עוד קבעה הוועדה כי אין לתת משקל מכריע למידע המודיעיני שהציגה משטרת ישראל, שלפיו לא תם הסכסוך בין שתי המשפחות.

על החלטה ראשונה זו הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי עתירה – ערעור שהתקבל.
בית המשפט בנצרת קבע כי החלטת ועדת השחרורים איננה סבירה באופן קיצוני, כי האסיר טרם שילם פיצוי ובשל המסוכנות כפי שהמשטרה סבורה, וכי מדובר בסכסוך שעדיין "חי".
לאחר שנה האסיר שילם את הפיצוי שנקבע ופנה בפעם השנייה לוועדת השחרורים אשר קיבלה שוב את בקשתו לשחרור מוקדם. הוועדה התייחסה למידעים המתריעים של המשטרה וקבעה כי "גם אם בכפרו יש אירועים אלימים כפי שעולה מהמידע, לא ניתן להטיל על האסיר את האחריות לכך. אין לחובת האסיר כל ידיעה שניתן להסיק ממנה כי לאסיר יש חלק כלשהו בסכסוך בין שתי המשפחות".

גם נגד ההחלטה הזו עתרה המדינה לבית המשפט המחוזי, אשר שוב קיבל את העתירה (2020) וביטל את החלטתה השנייה של הוועדה. בית המשפט בנצרת קבע כי "גם אם המבקש שינה דרכיו במהלך מאסרו ומסוכנותו פחתה, הרי שמחומר מודיעיני חסוי עולה כי שחרורו יסלים את הסכסוך האלים בין שתי המשפחות בכפרו".

פעמיים הגיש האסיר בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון, באמצעות עו"ד אמיר.
הפעם הראשונה היתה לפני כשנה, אבל מספר ימים לפני הדיון בעליון הודיעה המדינה כי חל שינוי בעמדת המשטרה ביחס לשאלת הסיכון הנשקף לציבור – ובקשה להחזיר את הדיון לוועדת השחרורים. כאשר הוועדה שבה והתכנסה המשטרה "התהפכה" לצד השני והודיעה כי בידיה "מידעים חדשים".
ועדת השחרורים בראשות השופטת ברכה סמסון דחתה שוב את עמדת המשטרה, והורתה בפעם השלישית מתוך ארבע כי האסיר ראוי לשחרור מוקדם. בית משפט המחוזי בנצרת המשיך "בשלו", וקיבל בפעם השלישית את עתירת המדינה.

שופטת ועדת השחרורים, ברכה סמסון

בדיון החוזר בוועדה המשטרה הציגה "מידע חסוי חדש" כביכול שמתייחס לאירועים "שהתרחשו מאז ההודעה לבית משפט עליון", ומהם עולה שוב סבירות גבוהה "לשפיכות דמים בכפר" על אף שמהאסיר עצמו לא נשקפת סכנה. הפעם ועדת השחרורים קבלה את עמדת המשטרה ודחתה את בקשת האסיר לשחרור מוקדם (יולי 2021).
עכשיו האסיר היה זה שהגיש עתירה לבית המשפט המחוזי אשר הורה על עריכת דיון נוסף בוועדה, מאחר שמידעי המשטרה לא באמת התבססו על אירועים חדשים, אלא על "הערכה מחודשת" של אירועים קודמים בעקבות שיחות עם גורמים בכפר.
בדצמבר 2021 התכנסה ועדת השחרורים בפעם הרביעית. המשטרה חזרה על עמדתה כי "קיימת מסוכנות גבוהה עקב מתיחות גבוהה מאוד בין המשפחות עד היום", על בסיס שיחות עם המשפחה היריבה (משפחת הקורבן מ-2007) וגורמי המועצה.
הוועדה בראשות השופטת סמסון חזרה "לסורה", וקבעה כי אין לתת משקל מכריע לכך מאחר שלא מדובר במידע חדש, והורתה שוב על שחרור.

הפרקליטות לא ויתרה, ובפברואר השנה שופטי המחוזי בנצרת עירית הוד, חנא סבאג ואילונה לינדנשטראוס ביטלו שוב את החלטת השחרור. "אמנם המבקש עבר כברת דרך טיפולית ושיקומית משמעותית", כתבו, עם זאת לדבריהם, נפל פגם בקביעת הוועדה כי שחרור האסיר אינו מסוכן לשלום הציבור – לנוכח חוות דעת המשטרה.
עכשיו האסיר הגיש בקשת רשות ערעור שנייה לבית משפט העליון באמצעות עו"ד אמיר, שנימק אותה בכך שהתנגדות המדינה לשחרור נבעה ממסוכנותם של אחרים מהמשפחה היריבה אשר "יסלימו את הסכסוך" ולא מהמסוכנות של האסיר ומשפחתו.

בשלהי חודש יולי בית משפט העליון דן שנית בבקשת רשות הערעור של האסיר באמצעות עו"ד אמיר ועו"ד ענבר רוזנבאום ממשרדו, והפעם ניפקו השופטים הלכה עקרונית וחדשנית בנושא בחינת מסוכנות ומידעים מודיעיניים, בדיוק מה שהמשטרה נסתה להימנע ממנו בפעם הקודמת.
השופטת יעל וילנר כתבה: "השאלה היא היא האם ועדת השחרורים רשאית להתחשב בכך שאם ישוחרר האסיר, גורמים שאינם האסיר עלולים לסכן את הציבור, כאשר מהאסיר עצמו לא נשקפת מסוכנות?".
מדובר בשאלה עקרונית, כתבה וילנר, הנוגעת לשיקולים שוועדת השחרורים רשאית להביא בחשבון. "השיקולים העיקריים שעל הוועדה לשקול ממוקדים באסיר עצמו. שאלת הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר, מתייחסת לסיכון שהוא ישוב לפעילות עבריינית" כתבה השופטת וילנר. "חוות הדעת של משטרת ישראל איננה על האסיר המערער, כי אם על גורמים אחרים שעלולים לסכן את הציבור אם ישוחרר. במקרה זה מדובר בשיקול חיצוני וזר. המשפט הפלילי אינו מכיר בהצדקה תועלתית לענישה שעיקרה, ריצוי גורמים שאילולא יושבע רצונם יסכנו את הציבור. כשם שלא מתקבל על הדעת כי בית משפט הגוזר דינו של נאשם יתחשב באפשרות כי מאן דהוא יסכן את הציבור אם לא יהיה שבע רצון מהעונש שייגזר על הנאשם, כך אין להלום כי השיקול החיצוני ישמש את ועדת השחרורים", כתבה השופטת וילנר.

השופטים ענת ברון ונעם סולברג הוסיפו: "הוועדה נתנה את כובד המשקל לכברת הדרך השיקומית המשמעותית שעשה, בדגש על כך שאינו מהווה עוד סכנה לציבור. זו מהותו של חוק שחרור על תנאי… מסוכנות שאינה דבקה באסיר עצמו, היא שיקול זר לחוק… הדרך למניעת סיכונים (כתוצאה משחרור האסיר) עוברת בפעולה של רשויות אכיפת החוק, ולא בשלילת האפשרות לשחרור מוקדם של אסיר שהסיכון אינו נשקף ממנו".
בעקבות פסק הדין, ועדת השחרורים אישרה סופית את תנאי השחרור הכוללים הרחקה מהכפר.
עו"ד כרסנטי אמרה לוועדה: "אנו שמחים שמסע הייסורים של האסיר הסתיים ואנו מברכים את הוועדה שהורתה על שחרורו המוקדם פעם אחר פעם בשנתיים האחרונות, עד שלבסוף בית משפט העליון שם סוף לסאגה ואישר את החלטתה".

 

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
1 Comment
הוותיק ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות