כמה רחוק יכול להגיע סכסוך גירושין מכוער לפני שבית המשפט מצמיד לאחד מבני הזוג פיקוח אלקטרוני? פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מספק תשובה ברורה: לפעמים לא צריך לחכות שהמברג יעבור מהצמיג אל הגוף.
השופטת עינת רביד דחתה שני ערעורים שהגיש גבר על צו הגנה ועל צו פיקוח אלקטרוני שהוטלו עליו במסגרת הסכסוך עם גרושתו. ההחלטות המקוריות ניתנו בבית המשפט למשפחה בתל אביב על ידי השופט ארז שני.
בני הזוג נישאו ב-2018 ונולדו להם שני ילדים, כיום בני 7.5 ו-3.5. האישה עזבה את הבית בפברואר 2025 והשניים התגרשו ביולי אותה שנה. אלא שהגט, כך עולה מפסק הדין, לא סיים את המלחמה.
במאי האחרון פנו האישה והוריה לבית המשפט בבקשה לצו הגנה. ברקע היו כבר צווים קודמים וטענות להתנהלות אובססיבית ומתמשכת. ביהמ"ש התרשם מ"סכסוך בעצימות גבוהה מאוד" ומהמשך אלימות מילולית והטרדות.
אחד האירועים שתפסו מקום מרכזי בתיק זכה לכינוי "אירוע המברג". הגבר נטל מברג ובחר "לפרוק זעמו על צמיג הרכב במקום על המשיבה". לכך הצטרפו טענות כי התחקה אחריה, הופיע במקומות שבהם שהתה, צילם אותה ואת הילדים ופנה למעסיקה שלה תוך שהוא מכנה אותה "נרקומנית".
השופט שני כתב, כי "די בהטרדה הבוטה שאינה נפסקת, בקללות, בחשש מאלימות, בהצקה המתמדת, כדי לעורר חשש לקיומה של אלימות".
הוא הוציא צו הרחקה ל-90 יום, למרחק של 250 מ' ואסר על הגבר ליצור קשר עם האישה ועם הוריה. במקביל, הורה על הערכת מסוכנות ביחידת "משגב", שקבעה כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו כלפי גרושתו היא "גבוהה".
בעקבות זאת חזרו הצדדים אל השופט ארז שני, הפעם לדיון בשאלה האם להוסיף לצו ההגנה גם איזוק אלקטרוני.
השופט שני מנה שורה ארוכה של גורמי סיכון שעלו בהערכת המסוכנות: הרשעות קודמות ומאסר בפועל, קושי בוויסות רגשי וצורכי שליטה, שלילת נזקקות לטיפול בתחום האלימות במשפחה, תגובות אימפולסיביות, הטרדה ומעקב חסרי גבולות וגם קיומם של תיקי הטרדה וצווים הנוגעים לבנות זוג קודמות.
"כאן מברג בצמיג, כאן התחקות וצילום והטרדה בנימוק שהילד ביקש, פה קללות ושם גידופים, כאן סרבנות לטיפול ושם חוסר מתינות קיצוני. הסך הכל הכללי הוא מדאיג", סיכם השופט.
גם ההסבר של הגבר, שלפיו התנהגותו היתה תגובה לפרובוקציות מצד גרושתו, לא עשה רושם על ביהמ"ש. השופט כתב כי הטענה אינה מקובלת עליו, והוסיף: "משול הדבר למי שמכה את אשתו ואומר שהיא אשמה כי היא מרגיזה אותו".
בסופו של דבר הורה השופט שני על איזוק אלקטרוני למשך 90 יום, ברדיוס של קילומטר וחצי מהאישה.
בערעור נדרש המחוזי להכריע בשאלה העקרונית שמסתתרת מאחורי הסיפור הסוער: האם אפשר להצמיד לאדם פיקוח אלקטרוני גם כאשר הוא לא תקף פיזית את בת זוגו או שהמברג בצמיג, המעקבים, ההטרדות והפרת הצווים יכולים להספיק כדי לקבוע שהסכנה כבר גבוהה מדי מכדי להמתין למכה הראשונה?
בערעור ניסה הגבר להפוך את התמונה. לדבריו, תיקון 19 לחוק למניעת אלימות במשפחה נועד למקרים של סכנה פיזית ממשית לחיי אדם, לא כדי לנהל "שיטור משמעתי" בשל שפה בוטה או קללות בוואטסאפ. הוא הדגיש שמעולם לא ביצע עבירת אלימות פיזית כלפי גרושתו וטען שהפכו סכסוך גירושין מילולי לתיק מסוכנות.
גם את המברג ביקש למסגר אחרת: אירוע חד פעמי של פגיעה ברכוש, שעליו לקח אחריות ואף פיצה את האישה. עברו הפלילי, שכלל עבירות מרמה וסמים ומאסר, כך טען, אינו רלוונטי לאלימות במשפחה והוא עבר מאז שיקום משמעותי.
הוא העלה גם טענה מסקרנת במיוחד, "הפרדוקס ההורי": כיצד יתכן שהוא מוגדר מסוכן כלפי האם, ובמקביל מתואר על ידי האפוטרופוס לדין כ"הורה היותר תפקודי כיום", שמעניק לילדים בית יציב ובטוח ומקיים עמם קשר קרוב וחם?
לא חייבים להמתין לתקיפה
גרושתו הציגה תמונה הפוכה לחלוטין. לדבריה, מאז שיצאה ב-2025 ממערכת יחסים "אלימה והרסנית", הוא לא הפסיק להטריד, לקלל, לאיים, לעקוב אחריה, להקליט ולהסריט אותה ולהכפיש אותה בפני צדדים שלישיים. לטענתה, גם צווים קודמים לא עצרו אותו.
לגבי המברג היא טענה, כי הגבר הניף אותו כשהיה במצב של חוסר שליטה ורק ברגע האחרון נעץ אותו בגלגל הרכב. השאלה שהציבה היתה פשוטה ומטרידה: מי יבטיח שבפעם הבאה לא יאבד שליטה ויפגע בה?
השופטת רביד אימצה את התמונה המצטברת ודחתה את הניסיון להציג את האירועים כסתם גירושין יצריים. לדבריה, התנהגותו של הגבר, שכללה הטרדות, איומים, מעקבים ופגיעה ברכוש, "חורגת בהרבה מסכסוך מילולי גרידא" ויוצרת חשש ממשי וקונקרטי לפגיעה פיזית.
גם הטענה שהמברג היה אפיזודה שולית לא התקבלה. רביד הזכירה את הודאת הגבר, כי גרושתו "שיגעה אותו" וכי הוא "איבד שליטה" וקבעה שהדברים דווקא מחזקים את החשש למסוכנות.
נקודה נוספת שפעלה לרעתו היתה העובדה שלא ביקש לחקור את עורכי הערכת המסוכנות. רביד קבעה כי משלא עשה זאת, יש לראותו כמי שקיבל את חוות הדעת כפי שהיא והוא אינו יכול לתקוף בערעור את מסקנותיה המקצועיות.
ומה לגבי "הפרדוקס ההורי"? גם הוא נדחה.
אפשר, קבע בית המשפט, להיות אב מתפקד ובמקביל להוות סכנה לבת הזוג לשעבר. הערכת המסוכנות מתייחסת באופן ספציפי ליחסים שבין הגבר לגרושתו ואינה קביעה של "מסוכנות כללית" או תעודת אופי לגבי תפקודו כאב.
גם הטענה שאפשר היה להסתפק באמצעי מתון יותר נדחתה. נגד הגבר כבר ניתנו צווי הגנה בעבר והם הופרו, ציינה השופטת. מתברר, שגם הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט לא הביא להפסקת ההתנהלות. מבחינת המחוזי, אמצעים פחות דרסטיים כבר לא הועילו והתנהגותו של הגבר רק הסלימה.
השורה התחתונה של השופטת רביד עשויה להיות המשמעותית ביותר להמשך יישומו של תיקון 19: איזוק אלקטרוני אינו שמור רק למקרה שבו כבר היתה אלימות פיזית. לדבריה, "דפוס התנהגות של הטרדה, איומים, מעקבים ואובדן שליטה, גם ללא מגע פיזי ישיר", יכול להצביע על מסוכנות גבוהה המצדיקה התערבות מניעתית "טרם התרחשות פגיעה פיזית חמורה".
הערעורים נדחו במלואם (28.7). הגבר חויב לשלם לגרושתו הוצאות משפט בסך 15,000 ש', וצו הפיקוח האלקטרוני נותר על כנו.
ב"כ המערער: עו"ד ורד לוי
ב"כ האישה: עו"ד ענבל ערה
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
