"ניכור הורי הוא מכת מדינה – לא פחות מכך".
את ההצהרה החד משמעית הזו אמרה עו"ד רומי קנבל, יו"ר מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין ועורכת דין לענייני משפחה בהתמחותה, בפתח כנס שקיים המחוז בנושא ניכור הורי:
זיהוי, טיפול והתמודדות פרואקטיבית.
לדבריה, מדובר בתופעה "שחוצה מגזרים, חברות וגילים", תופעה שהחמירה בעשור האחרון למימדים שהמערכת המשפטית מתקשה להתמודד איתם.
ניכור הורי כבר מזמן אינו רק מושג משפטי מתקדם.
בכנס שהתקיים במלון פרימה מילניום ברעננה (1 ביולי), בפני אולם מלא של עורכי דין, שופטים, פסיכולוגים ואנשי טיפול, ביקש מחוז מרכז להתמודד עם אחת השאלות הקשות ביותר בדיני המשפחה: כיצד מזהים את התופעה ואיך מצילים את הילדים לפני שיהיה מאוחר מדי.
בין המשתתפים בלטו השופט אסף זגורי מבית המשפט המחוזי בנצרת, השופט יהורם שקד, השופטת בדימוס מירה רום פלאי, השופט בדימוס מנחם הכהן, ד"ר ענבל קיבנסון בר-און, ד"ר יואב מזא"ה ועורכות הדין נילי שץ דורית אלעד, אודליה חן, יהודית מייזלס ועוד ועוד.
את מושב הפתיחה נשא השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הנחשב לאחד הקולות הבולטים בפסיקה העוסקת בניכור הורי. במהלך הכנס חזרו מרצים נוספים והתייחסו לפסיקותיו, ובהן הקביעה כי הורה שאינו פועל לשימור הקשר עם ההורה האחר פוגע הן בילד והן בהורה המנוכר.
עו"ד קנבל הציבה בפתח הדברים שלושה עקרונות:
לניכור הורי השפעות הרסניות על הילד ועל המשפחה כולה;
המשפט לבדו אינו מסוגל להתמודד עם התופעה;
לעורכי הדין יש אחריות מיוחדת בתיקים האלה.
"העיסוק בתחום הזה מחייב את עורכי הדין להתמודד עם מצבים מורכבים שיש להם השלכות עמוקות על ילדים, הוריהם ומשפחות שלמות", אמרה.
"הוא מחייב אותנו גם להימנע מלייצג לקוח – הורה מנכר – כאשר אנחנו מבינים שאיננו מסוגלים לקדם את התיק לכיוונים הנכונים".
עו"ד קנבל אף קראה לשקול את הניכור ההורי דרך פריזמה חמורה יותר: "מהו ניכור הורי אם לא פגיעה, ופגיעה קשה, בקטין חסר ישע?", תהתה והוסיפה כי גם נוהל הנשיאה, שנועד לתת מענה מהיר למקרים של פגיעה בקשר בין ילד להורה, לא הצליח לצמצם את התופעה.
לדברי עו"ד קנבל, יש מקום לנקיטת יד קשה, לרבות קנסות וסנקציות על ההורה המנכר, לצד קידום הצעת חוק הבטחת קשר בין ילדים והוריהם.
אחד הקולות החריפים בכנס היה של השופט בדימוס מנחם הכהן, לשעבר מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
"טעות לראות בסרבנות קשר רק עוד שדה מערכה בין ההורים", הוא אמר, "זוהי התעללות של ההורה המנכר".
הכהן סיפר על ילד בן 12 שידע לטעון כי לאמו לא מגיעים רק 50 אחוז מהפנסיה אלא 53אחוז, בשל חיים משותפים עוד לפני הנישואין;
"וכאשר נשאל הילד אם יזמין את אביו לבר המצווה הוא השיב: 'שילך לעזאזל, שימות'".
מבחינת הכהן, זוהי דוגמה מובהקת לניכור הורי – ילד שנשאב לתוך הפרטים הקטנים של סכסוך המבוגרים.
השופטת בדימוס מירה רום פלאי, כיום מגשרת פרטית, פנתה ישירות לעורכי הדין באולם.
"אל תרוצו לטעון ניכור הורי, זה יוצר זילות", אמרה. לדבריה, עורכי הדין הם "שחקנים ראשיים" בתיקים כאלה, ועליהם להיזהר במיוחד בשפה שהם בוחרים בכתבי הטענות. "יש עורכי דין שכותבים באופן מתלהם, כאילו הם מזדהים עם ההורה המנכר, ולפעמים ילדים קוראים את זה".
לדבריה, כאשר מייצגים הורה מנכר, אין לברוח מהייצוג אלא לנהל אותו באחריות ומתוך מחשבה על הילד.
היזהרו בדבריכם
הצד הטיפולי של הכנס היה לא פחות נוקב. ד"ר ענבל קיבנסון בר-און, עובדת סוציאלית קלינית מאוניברסיטת חיפה, תיארה את הניכור ההורי כאחד ממופעי האלימות במשפחה. "אי אפשר לחלץ ילד מתוך כת בקלות", אמרה והזהירה כי דווקא טיפול קלאסי עלול לעיתים להחריף את הסימפטום. לדבריה, נדרש טיפול סמכותי, תחת צו שיפוטי, ולעיתים גם תחת סנקציות.
היא הדגישה כי ניכור הוא רק אחד המופעים של ניתוק קשר וכי יש להבחין בין ניכור אמיתי לבין סרבנות קשר מוצדקת על רקע אלימות, הזנחה או פגיעה.
הפסיכולוגית הקלינית עינב יולביץ', מייסדת "עוגן", הרחיבה על הורות נרקיסיסטית והתעללות לאחר פרידה. לדבריה, במקרים מסוימים הילד אינו רק עד להתעללות: "נפשו וגופו הם זירת האלימות עצמה".
יולביץ' תיארה דפוסים של התעללות משפטית, הטרדה, התעללות כלכלית, פגיעה בילדים וערעור מתמשך על ההורות של הצד השני. היא קראה למערכת להפסיק לראות כל סכסוך כהדדי; ולהבחין בין נפגעים לפוגעים.
במושב המרכזי, שהנחה השופט אסף זגורי, מבית משפט המחוזי בנצרת, עלו שאלות של מזונות, נזיקין ואכיפה במקרי ניכור הורי.
ד"ר יואב מזא"ה תהה: אם ניכור הורי מוגדר כהתעללות בילדים, מדוע בתי המשפט אינם מפעילים כלים דומים לאלה שמופעלים במקרי התעללות אחרים. לדבריו, בתיקי ניכור קיימת בעיה קשה של זמן: ההליכים נמשכים והנתק מתקבע.
השופט יהורם שקד, סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, הציג עמדה מורכבת.
מצד אחד, אמר כי "ניכור הורי יש בכל המשפחות במידה זו או אחרת", אפילו ברמה של עיקום פנים כאשר הילד מזכיר את ההורה השני.
מצד שני הוא הדגיש כי במקרי קצה יש צורך בכלים ממשיים.
השופט שקד סיפר על תיק שבו קבע סנקציה של 2,000 שקל לכל מקרה שבו הילד לא יילך להורה השני. "זה הגיע ל-50 אלף שקל בחודש", סיפר. "כשהסכום הצטבר והמחוזי נתן גיבוי, פתאום נעשה שקט, פתאום הילדים הלכו להורה האחר".
עם זאת, השופט שקד הזהיר מפני פתרונות פשוטים מדי: "זה לא מתכון להכנת מרק. זה מורכב". לדבריו, לעיתים השופט יודע שיש הורה מנכר, אך אין בנמצא הורה אחר שיכול או ראוי לגדל את הילד. הוא גם הזכיר מקרה שבו ביטל מזונות לאם בתקופת ניכור קשה, אך החלטתו נהפכה בערעור, והוסיף: "אני מכבד את ההחלטה, אבל חושב שיכולתי לתרום משהו".
אלימות פסיכולוגית
לקראת סיום הכנס הציג השופט זגורי את המודל הפרואקטיבי שלו להתמודדות בתי המשפט לענייני משפחה עם ניכור הורי.
השופט זגורי, שפרסם לאחרונה מאמר מעורר הדים בנושא, ביקש להתרחק מהשאלה הפשטנית, "אם יש או אין ניכור", והציע כלים לזיהוי, סיווג והתערבות.
השופט מדבר על מספר סימפטומים מובהקים:
פיצול מוחלט בין הורה "טוב" להורה "רע",
היעדר אמביוולנטיות,
היעדר אשמה או אמפתיה מצד הילד,
טענות אבסורדיות או לא מותאמות גיל.
"העבר נמחק", הסביר זגורי את אחד הסימנים המרכזיים. לדבריו, כאשר ילד חוזר שוב ושוב על נרטיב מסוים – אצל אפוטרופוס לדין, אצל עובד.ת סוציאלי.ת ובבית המשפט – אותו נרטיב עלול להפוך לזיכרון מושרש. "כל פעם שננסה לשכנע את הילד, אין סיכוי שנצליח. הגישה המסורתית כשלה".
השופט זגורי התייחס גם לקושי השיפוטי: "הקושי שלנו הוא שאין זמן. צריך לתת זמן לתגובה, זמן לתסקיר, אבל מצד שני הזמן לא ירפא".
לדבריו, על בתי המשפט לאמץ תפיסה חדשה הרואה בניכור הורי במקרי קצה אלימות פסיכולוגית חמורה, ולהיעזר בכלים מדעיים, תצפיות, יחידות סיוע ושאלונים, ולא רק באינטואיציה שיפוטית.
הוא אף אמר, כי היה רוצה שניכור הורי יוכר כאלימות פסיכולוגית שניתן לתת בגינה צו הגנה.
אולי דווקא הסיום של זגורי המחיש את המחיר שמשלמים לא רק הילדים וההורים, אלא גם השופטים עצמם. "שופט יוצא חבול מטיפול בניכור הורי", אמר והקרין לקהל את סצנת הסיום מ"רוקי", שבה סילבסטר סטאלון נראה חבול לאחר הקרב.
הקהל מחא כפיים, אבל המסר נותר כבד: במאבקי ניכור הורי אין באמת מנצחים. יש רק ילדים שהמערכת חייבת להגיע אליהם לפני שהנתק הופך לעובדה מוגמרת.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
