אסיר בטחוני יהודי אשר קיים קשר עם סוכן איראני ועצור בכלא גלבוע, עתר לבית משפט המחוזי בנצרת נגד חוקיות השימוש ברימוני הלם בבתי הסוהר.
האסיר, אשר בנימין וייס, באמצעות עו"ד אבי מוסקוביץ מהסניגוריה הציבורית, עתר כנגד השימוש התדיר והשגרתי ברימוני הלם באגף ובתא בו הוא מוחזק.
וייס העצור מאז ספטמבר 2024 טוען כי בעבר עשו הסוהרים שימוש ברימונים רק בתגובה לאירועי אלימות והפרות סדר חמורות – אך כיום הפך השימוש בהם לשגרתי בבית הסוהר, למעשה כל שבוע.
לטענתו, מאז הועבר לאגף הבטחוני בגלבוע לפני חצי שנה, הושלכו לעברו עשרות רבות של רימונים, לעתים באמצע הלילה כאשר העצורים ישנים, והסוהרים משתמשים ברימון בציניות כ"קריאת השכמה".
נציין כי תיאורים דומים נשמעים בשנה האחרונה גם מפי אסירים פליליים במתקנים נוספים – ולפיהם סוהרי שב"ס שתוארם שודרג לכינוי "לוחמי כליאה" מסלימים את פעילתם ואמצעי הכוח בהם הם נוקטים נגד אסירים, פליליים כבטחוניים, עם פחות ופחות הבחנה, והכל בגיבוי מלא של הדרגים הפיקודיים מנציב שב"ס קובי יעקובי והשר איתמר בן גביר ומטה.
האסיר שהגיש עתירה זו, אשר בנימין וייס, תושב בני ברק, נאשם בפרשה של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאויב, והוא עצור עד תום ההליכים.
בין היתר מיוחס לו כי עקב אחרי מדען גרעין ישראלי, בהכוונת סוכנים איראניים ומסר להם מידע במטרה לחסלו, לאחר שתיעד את ביתו ורכבו של המדען, והכל תמורת תשלום אלפי דולרים במטבע קריפטו.
העותר וייס טען כי רק בחודשיים האחרונים (יוני-יולי) הטילו סוהרים לעברו רימוני הלם בשישה ארועים, ללא סיבה ובאופן שרירותי.
וייס טען כי מעולם לא נהג באלימות – והשימוש ברימון צריך להיות מוגבל למצבים בהם נדרש לבלום התנהגות מסוכנת או אלימה.
באמצעות עו"ד מוסקוביץ, ביקש האסיר "לפרק את שב"ס מרימוני ההלם" וטען כי הפעלת הכוח צריכה להיעשות ב-מדרג שתחילתו באזהרה, ניסיון להידברות, ורק לאחר מכן בהפעלת אמצעים המחייבים תיעוד, רישום, דיווח ותחקור.
העותר טוען גם אפילו המשטרה מגבילה את השימוש ברימונים במבנים סגורים, מאחר שמדובר באמצעי הגורם חבלות, חתכים, כוויות, והסיכון גדל משמעותית בחלל סגור. לדבריו, אסיר אחר איבד שמיעה באוזן , והוא עצמו סובל מחרדה וסטרס מתמשך.
כיצד הגיב שב"ס? בתגובתו טען הארגון כי לא ראוי שבית משפט יתערב ב"שיקול הדעת המבצעי" הנתון לנציב שב"ס שאישר את "נוהל הבטחון" הפנימי, וכי "מתחם ההתערבות השיפוטי" צר ביותר.
שב"ס טען כי רימוני ההלם אינם מוטלים לתאי האסירים, אלא לחצרות האגפים ולפרוזדורים – והעביר לשופט את "נוהל הביטחון" החסוי, המתווה את ההנחיות הרלוונטיות.
לשאלת השופט סאמר ח'טיב, אישר שב"ס שהשימוש ברימוני הלם נעשה גם במסגרת פעילות יזומה ומתוכננת – ולא רק כתגובה לאירועי אלימות וחירום.
בהתייחסות לאסיר הקונקרטי – שב"ס מסר תאריכים של 7 מועדים "בלבד" בחצי שנה שבהם הושלכו ליד האסיר וייס רימונים – והכחיש כי היו עשרות אירועים.
שב"ס לא סיפק לשופט פירוט, הסבר או נימוק מדוע הושלכו הרימונים באותם אירועים – נציגי הארגון השיבו באופן באופן כללי בלבד כי "השימוש נעשה באופן מידתי ובהתאם להערכת האיום ומאפייני המסוכנות של העצור".
פסק הדין התקדימי
השופט סאמר ח'טיב קיבל את הטענות העיקריות של האסיר וייס, וקבע כי נוהל שב"ס לשימוש ברימונים אינו הולם ואינו מספק מסגרת ראויה.
לדברי השופט, נוהל הביטחון בשב"ס מסדיר את השימוש ברימון כמענה "לאירוע מתפרץ" – אך לא קבע את התנאים לשימוש ברימון במסגרת פעילות מבצעית מתוכננת ויזומה, למרות שבמקרים רבים הטלת רימון מתוכננת על ידי גורמי הפיקוד מראש.
השופט ח'טיב קבע גם כי שב"ס לא הוכיח באותם שבעה מקרים קונקרטיים בהם הושלך רימון לעבר האסיר וייס, כי ההפעלה היתה חוקית.
השופט כתב: "בית המשפט בוחן את הפעלת הכוח מתוך איזון בין צורכי הביטחון לבין ההגנה על זכויותיו של האדם הנתון במשמורת.. השימוש בכוח מחייב שמירה על יחס ראוי בין עוצמת האמצעי לבין הסיכון או האיום שאותו מבקשים למנוע… ככל שהאמצעי בעל פוטנציאל פגיעה משמעותי יותר בגופו או בבריאותו של אדם, כך גוברת החשיבות של בחינת הנחיצות הקונקרטית והחלופות האפשריות".
בהקשר זה, הבהיר השופט ח'טיב, "יש להבחין בין אירוע מתפרץ המחייב תגובה מיידית לבין פעילות מבצעית מתוכננת או יזומה… מקום בו ניתן להיערך מראש להפעלת אמצעי כוח, ניתן ואף נדרש לבחון מבעוד מועד את התכלית המבצעית, את טיב האיום, את נחיצות האמצעי ואת החלופות האפשריות".
השופט קבע כי נוהל הבטחון שאושר על ידי נציב שב"ס "אינו משמש מקור סמכות עצמאי לפגיעה בזכויות או להקניית סמכות המנוגדת לדין (לחוק ולפסיקה)".
מסקנות השופט חטיב: "בחינת הנוהל מעלה פער בין ההסדרה הנוגעת למענה לאירוע מתפרץ, לבין ההסדרה הנוגעת לפעילות מבצעית מתוכננת ויזומה.
"בנוסף, ההסדרה הקיימת לוקה בחוסר בכל הנוגע למנגנוני האישור, התיעוד, הדיווח, התחקור והבקרה".
השופט קבע כי הנוהל מתייחס רק לארועי תגובה ("מתפרצים"). אמנם הנוהל של שב"ס מאשר גם שימוש ברימון במסגרת תכנון מראש (יזום), אך לא הגדיר לכך תנאים נפרדים.
"בכל הנוגע לשימוש ברימון כמענה לאירוע מתפרץ – נקבעה הסדרה של הגורם המוסמך, מדרג הפעלת האמצעים ותנאים להפעלתם", ציין השופט.
"לעומת זאת, בכל הנוגע לפעילות מבצעית יזומה, נוהל הביטחון אינו קובע מסגרת נורמטיבית ברורה ומספקת באשר לתנאים להפעלת רימון הלם, לנחיצות השימוש בו, לבחינת חלופות ולאישור המוקדם הנדרש.
"חוסר זה אינו עניין טכני. כאשר מדובר באמצעי כוח בעל פוטנציאל לפגיעה משמעותית, ובמיוחד כאשר השימוש בו מתוכנן מראש, נדרשות אמות מידה שינחו את הגורם המוסמך בקבלת ההחלטה.
"כאשר השימוש באמצעי מתוכנן מראש, נדרשת תכלית מבצעית קונקרטית והערכת מצב המלמדת מדוע השימוש ברימון הלם נחוץ, והאם נבחנו חלופות פוגעניות פחות", הבהיר השופט.
לדבריו, "מנגנון האישור הפיקודי צריך לכלול בחינה מוקדמת של מטרת הפעולה ואת פירוט הסיכון הצפוי, נחיצות השימוש ברימון, התאמתו לנסיבות והחלופות שנבחנו – ולא כך היא (בנוהל הקיים)".
עוד הדגיש: "ההסדרה צריכה לקבוע כללים והוראות מפורטות גם בנוגע למועד הפעולה, מקום הפעולה, האמצעים בהם ישתמשו והכל בהלימה עם התוכנית המבצעית הייעודית… יש לבחון מבעוד מועד את טיב האיום, את האמצעי ואת החלופות האפשריות".
קביעות חריפות עוד יותר ציין השופט בנוגע לתחקור האירועים הספציפיים בהם הוטל רימון לעבר האסיר וייס: "החומר שהציג שב"ס לעיוני אינו מפרט ביחס לכל אירוע את הנסיבות, האיום והתכלית שלשמה הופעל רימון ההלם, גם לא את הגורם שקיבל את ההחלטה על הפעלתו ואת הטעמים שביסוד ההחלטה".
השופט הבהיר: "אף לא הוצגה לפניי תשתית המאפשרת לקבוע, ביחס לכל אחד מן האירועים, אם נבחנה נחיצות השימוש ברימון הלם… נוסף על כך, לא הוצגו לפניי אסמכתאות בדבר ביצוע מלאכת התיעוד, הדיווח והתחקור, כנדרש בנוהל הביטחון".
בשורה התחתונה: השופט ח'טיב קובע כי שב"ס לא הוכיח כי שבעת השימושים ברימוני ההלם כנגד העותר נעשו כדין באופן חוקי, ו"במידה המאפשרת לבית המשפט לאשרם בדיעבד".
השופט הורה לשירות בתי הסוהר לפעול מיידית לתיקון הנוהל ולפרט את התנאים וההנחיות לשימוש ברימוני הלם במסגרת פעילות מבצעית יזומה.
