בעלת דין שהגישה תביעה פנתה לנציבות תלונות הציבור על שופטים והתלוננה כי בפסק דין שניתן בתביעה שהגישה, השופט עשה שימוש בהתבטאויות בעלות אופי לעגני ומזלזל, שאינן הולמות מסמך שיפוטי.
המתלוננת טענה כי ההתבטאויות פגעו בכבודה כבעלת-דין ו"מהוות ערעור על אמון הציבור בהליך השיפוטי". היא הפנתה לפסקה מסוימת מתוך פסק הדין, בה ציטט השופט קטע מספר הילדים 'איילת מטיילת', תוך שהוא משווה ומאבחן בין האירועים המתוארים בספר הילדים ותוצאותיהם לבין אופי עריכתה וניהולה של התביעה על ידי המתלוננת.
בין היתר, נכתב בפסק הדין: "התביעה הפילה עצמה ברובה משנכתבה כסיפור הילדים המפורסם 'איילת מטיילת' כאשר 'על הדרך' ביקשה להוסיף 'ג'ירף מעולף, על האף, צב עייף, על הכתף, כלבלב שובב על הגב, חלזון מנוזל על הסנדל, ציפור בת ברוש על הראש, וחיפושית עגולה בכיס השמלה'.
'בסיפור הדיוני והנזיקי לא תכריז על כך הסמכות – 'כמה נפלא', ובסופה של דרך 'ארוכה זו ומפותלת' שהילכה בה התביעה, בדק הבית הנדרש הוא אצלה", כתב השופט בפסק הדין והפנה לספר שכתבה וציירה ר' הופר.
נציב התלונות על שופטים, השופט (בדימוס) אשר קולה, ציין בהחלטתו: "שופטים לעיתים עושים שימוש בפסיקותיהם, בהפניות לספרות ושירה. לרבות, הפנייה לספרות ולשירה לילדים. יתכן, שבמקרים מסוימים ובנסיבות מסוימות, יש בהפניות הללו כדי ליצור תחושה של אי נוחות אצל המתדיינים, כפי שתיארה המתלוננת את תחושותיה בתלונתה".
"אולם", הוסיף השופט קולה, "ההחלטות השיפוטיות ופסקי הדין הם דרך הביטוי לקולו של השופט, זוהי דרכו לתקשר עם הצדדים ולתקשר לצדדים את התרשמותו מההליך שלפניו. זוהי דרכו להביע את עצמו…".
"לצד האמור", כתב השופט קולה, "וכך אף עולה מתגובתו של השופט אשר נראה כי הוא שותף להבנה, על בית המשפט להיות רגיש דיו למורכבויות ולשונות של בני האדם העומדים לפניו, ולרגישותו של כל מקרה הנידון לפניו ונסיבותיו. שיקולים אלה צריכים ללוות את השופט בשלב ניהול ההליך וגם בשלב כתיבת פסק הדין".
