סיפור קפקאי: עורכת דין מצאה את עצמה על ספסל הנאשמים, מואשמת בזיוף ובמרמה, בעקבות חקירת משטרה שלא טרחה לבדוק את גרסתה, והסתמכה בלעדית על גרסת לקוחה סכיזופרנית.
נגד עורכת דין מחיפה הוגש כתב אישום אשר ייחס לה עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף.
הכל התחיל מתלונת לקוחה של העו"ד, סטודנטית לעיצוב גרפי אשר סולקה ממכללה בה למדה, על רקע הטרדות של סמנכ"ל המכללה ועימותים עם אנשי סגל.
הסטודנטית ביקשה להגיש תביעת לשון הרע נגד הסמנכ"ל – ושילמה לעורכת הדין שתגיש את כתב התביעה שכר טרחה של 20 אלף שקל.
לאחר שכתב התביעה כבר הוגש, הסטודנטית לא היתה מרוצה מתוכנו ובשל מחלוקת עם העורכת דין – הסטודנטית ביקשה לבטל את ההליך ודרשה להשיב לה את הכסף.
העורכת דין סירבה, והלקוחה הגישה תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.
בתגובה לתלונה – עורכת הדין הגישה ללשכה את הסכם שכר הטרחה החתום.
בהסכם נקבע, כי אם הלקוחה תחליט להפסיק את הטיפול לאחר הגשת התביעה, תפעל בניגוד לייעוץ המשפטי, או תסתיר מידע חיוני, כל שכר הטרחה יישאר בידי העורכת דין.
המתלוננת הכחישה כי חתמה על ההסכם, שעליו הופיעה מעין חתימה דיגיטלית שלה. היא טענה כי החתימה זוייפה על ידי העורכת דין, ומעולם לא חתמה על המסמך.
המתלוננת פנתה למשטרה, אשר ערכה חקירה שטחית.
העורכת דין התבקשה למסור את הסכם שכר הטרחה, אך מסרה העתק כי לא החזיקה במסמך המקורי.
בינתיים המשטרה תפסה מסמך ישן ברשות העורכת דין – ועליו הופיעה חתימה זהה לחתימת המתלוננת על גבי הסכם שכר הטרחה.
חוות דעת של מעבדת המסמכים של המשטרה, קבעה כי שתי החתימות על גבי מסמכים שונים נוצרו ממקור משותף, כלומר אחת הועתקה מהשנייה.
מכאן הדרך היתה קצרה: פרקליטות מחוז חיפה קיבלה את טענת המתלוננת והגישה נגד העורכת דין כתב אישום בגין זיוף מסמך.
בכתב האישום נטען כי העורכת דין גזרה צילום של חתימה ממסמך אחר, והדביקה אותו על הסכם שכר הטרחה, כך שייראה כאילו נחתם על ידי הלקוחה.
האובססיה ומחלת הנפש
העורכת דין והסנגור שלה, עו"ד ליאור דוידי, נלחמו על החפות שלה בבית המשפט.
עו"ד דוידי חשף את הרקע והמניעים לכאורה של המתלוננת. התברר כי היא סובלת ממחלת נפש (סכיזופרניה), ובעבר היא הטרידה את מנהלי המכללה בה למדה, עוד לפני שהסתכסכה עם העורכת דין שלה, ואף הוגש נגדה כתב אישום על הטרדות באמצעות מתקן בזק – שממנו זוכתה מחמת חוסר כשירות נפשית.
עו"ד דוידי הביא לבית המשפט עדי הגנה, אשר סיפרו על אירועים אלה.
המנהלת האקדמית של המכללה בחיפה, העידה כי המתלוננת גרמה נזק רב במהלך לימודיה, העלילה עלילות שווא על עובדים שהטרידו אותה מינית והכפישה את שמם ברשתות החברתיות.
סמנכ"ל המכללה לשעבר מסר עדות מטלטלת.
זה למעשה האיש, אשר אותו המתלוננת ביקשה לתבוע תביעת לשון הרע באמצעות העורכת דין.
הסמנכ"ל תיאר בעדותו מסכת הטרדות קשה. המתלוננת האשימה אותו ב"הטרדה מינית", והוא סבור כי היה זה "חיזור גורלי" מצדה.
לפי עדותו, ההטרדות כללו שליחת הודעות נאצה לטלפון של בנו בן ה-12, איומים לבת זוגו ופניות לחבריו בפייסבוק.
מעיון בכתב אישום שהוגש נגד המתלוננת על אירועים אלה, עולה כי היא התקשרה לסמנכ"ל המכללה 250 פעמים, ושלחה לאשתו 685 מסרונים.
המתלוננת הואשמה כאמור בגין הפרת צו הגנה והטרדות טלפוניות הן נגד הסמנכ"ל, והן נגד העורכת דין אשר אמורה היתה לייצג אותה בתביעה נגדו. כאמור ההליך הופסק מחמת אי כשירותה לעמוד לדין.
הסמנכ"ל לשעבר הציג בעדותו מייל טרי שקיבל מהמתלוננת, אשר ביקשה שלא יגיע להעיד בבית המשפט כעד הגנה מטעם העורכת דין שלה לשעבר.
המתלוננת הביעה במייל חרטה כי הטרידה אותו ואת משפחתו, וכתבה כי לא פעלה מתוך רוע, אלא מתוך חולי.
הזיוף והעיצוב הגרפי
בנוגע לאישום נגד העורכת דין על זיוף הסכם שכר הטרחה, טען עו"ד דוידי כי החתימה הדיגיטלית על גבי ההסכם, אשר הועתקה ממסמך אחר – נוצרה על ידי הלקוחה עצמה, אשר למדה לימודי עיצוב גרפי באותה מכללה.
עו"ד דוידי הסביר כי המתלוננת ידעה להעתיק תמונות של חתימה ממסמך למסמך.
בזמן אמת, מאחר והמתלוננת ביקשה להתייעץ עם אמה לפני שחתמה על ההסכם – העורכת דין מסרה לה טיוטה.
לטענת ההגנה, המתלוננת העתיקה בבית באופן דיגיטלי חתימה ממסמך אחר – ואז הביאה את ההסכם החתום לפגישה עם העורכת דין, ולפיכך החתימה והמסמך אותנטיים.
המתלוננת טענה בתגובה שלא היה לה מחשב בבית, וכי לא היתה מיומנת בעבודה על מחשב – טענה מוזרה, נוכח העובדה שבאותה תקופה היא למדה כאמור בקורסים לתוכנות גרפיות.
עו"ד דוידי תקף את עבודת המשטרה שלא ביצעה פעולת חקירה בסיסית, כמו לבדוק האם למתלוננת יש מחשב בבית, ומתי נוצר המסמך.
עדות העורכת דין
העורכת דין הנאשמת העידה, כי המתלוננת ביקשה ממנה להגיש תביעה, לאחר שלדבריה "גורשה" מהמכללה ולא אפשרו לה לחזור ללימודים.
העורכת דין העידה כי לאחר שהגישה את התביעה, התברר לה מעורך דין שייצג את הסמנכ"ל, כי המתלוננת שיקרה והטרידה באופן אובססיבי אותו ואת משפחתו, בהודעות בעלות אופי רומנטי ומיני לכאורה.
כאשר העורכת דין הטיחה את הדברים במתלוננת והסבירה כי לא ניתן להמשיך בתביעה – המתלוננת ואימה התפרצו עליה בצעקות, קיללו ודרשו את החומר. נוכח התנהגות זו, העורכת דין נבהלה והזמינה להן משטרה.
לגבי החתימה הדיגיטלית על ההסכם, שלטענת המתלוננת זויפה – העורכת דין הסבירה שוב שהסטודנטית הביאה עמה את ההסכם חתום מהבית: "היא לא חתמה על המסמך בפניי, לא חייבים לחתום על הסכם שכר טרחה בפני העורך דין, זה לא תצהיר".
יתרה מכך, בחקירה הנגדית כאשר עו"ד דוידי חקר את המתלוננת, נחשף כי בתביעה אזרחית קודמת ביניהן המתלוננת טענה שהעורכת דין זייפה גם מסמכים נוספים, כמו ייפוי הכוח.
אחר כך התברר שאין הדבר כך ודברי המתלוננת לא היו אמת.
הכרעת הדין
השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב מבית משפט השלום בחיפה כתבה בהכרעת הדין: "גרסתה של המתלוננת הייתה אמוציונלית מאוד והתגלו בה סתירות ותהיות לא מועטות.
"אין מחלוקת כי המתלוננת לוקה במחלת נפש ובעקבות מצבה הנפשי בעבר, ההליכים נגדה הופסקו עקב אי כשירותה לעמוד לדין. העובדה כי מדובר במתלוננת הלוקה בנפשה אין בה כדי לפסול אותה מלהעיד. יחד עם זאת, למצבה הנפשי יכולות להיות השלכות באשר למשקל שיש לתת לעדותה".
השופטת כתבה כי "במהלך ההליך המשפטי, לא ניתן היה להתעלם מהתנהגותה האובססיבית של המתלוננת כלפי הנאשמת. כפייתיות זו ניכרת גם בהודעות ששלחה המתלוננת לנאשמת מיד לאחר סיום ההתקשרות ביניהן. התכתבויות מלאות עלבונות כלפי הנאשמת, איומים כי תפגע ברישיון עריכת הדין שלה, אמירות פוגעניות כלפי בנה התינוק. גם פניות לבעלה של הנאשמת באמצעות פייסבוק בהן המליצה לו להתגרש ממנה, ופניות לחברתה של הנאשמת למקצוע עם תוכן מעליב".
השופטת כתבה: "ניכר כי המתלוננת מונעת מתחושת נקם כלפי הנאשמת. יש קושי לתת אמון מלא בגרסתה… המתלוננת ניסתה להציג את עצמה כחסרת יכולות בכל מה שקשור במחשב, על אף שלמדה במכללת עיצוב גרפי, ולמדה קורסים של תוכנות המאפשרת העתקה של תמונות ממסמך למסמך".
לדברי השופטת, "המחלוקת היחידה בתיק, היא האם מדובר בזיוף שבוצע על ידי הנאשמת, או האם הנאשמת קיבלה את הסכם השכ"ט כשהוא כבר חתום על ידי המתלוננת".
השופטת מתחה ביקורת על מחדלי החקירה: "המשטרה לא בדקה בשום צורה את גרסתה של הנאשמת… המדינה הסתפקה בגרסת המתלוננת, על אף תהיות רבות שעלו ממנה כבר בשלב החקירה.
"במהלך חקירת התיק לא נבדק האם למתלוננת היו כישורים לבצע את העתקת החתימה – טענה שהתבררה כנכונה במסגרת פרשת ההגנה. לא הוצא צו כדי לפרוק התכתבויות בין השתיים… המחדלים פגעו בהגנתה של הנאשמת פגיעה של ממש, ולא אפשרו להגיע לחקר האמת".
בית המשפט קבע כי יש ספק סביר, ולפיכך זיכה את העורכת דין מכל אשמה.
