סטודנטית לרפואה שנה שישית, ששימשה כעוזרת רופא בכיר במרכז הרפואי סורוקה, הגישה תלונה לפיה הרופא אנס ותקף אותה מינית לכאורה במשרדו שבמרכז ובמקומות נוספים.
התלונה והחקירה שנפתחה בעקבותיה התפרסמו בנובמבר 2021 בעקבות פנייה תקשורתית שביצעה המתלוננת לחדשות 13.
בכתבה שפורסמה ארבעה ימים אחרי הגשת התלונה במשטרה תיארה המתלוננת בעילום שם כמובן, כי נכנסה למשרד הרופא, "והוא תפס אותי, החזיק אותי ושם לי יד מתחת לחולצה ואני לא מצליחה להגיב, אני פשוט קפואה, הוא מנסה להוריד את התחתון ואני בוכה ואומרת לא… הוא הפסיק לחמש דקות ואז המשיך".
לאחר מכן טענה המתלוננת כי פיתחה ברופא תלות, והמשיכה לקיים איתו קשר מיני בניגוד לרצונותיה.
הרופא, שיוצג על ידי עו"ד נעם שביט, טען כי התלונה שקרית והמצב הפוך: התקיים קשר רומנטי שבו הסטודנטית היתה מעוניינת לא פחות ממנו. לדברי הרופא, התלונה הוגשה מפני שבעלה של עוזרת הרופא גילה שהיא ניהלה רומן. הרופא תיאר רומן בהסכמה שהתנהל במשך מספר חודשים בהדדיות, והתחיל עוד לפני שהסטודנטית מונתה כעוזרתו.
הרופא טען שעלילת האונס נולדה בניסיון של עוזרת הרופא הצעירה (23) להציל את נישואיה, על רקע חשיפת הקשר על ידי בעלה והשתייכותה לקהילה דתית.
בעקבות הפרשה, המרכז הרפואי סורוקה דן את הרופא בהליך משמעתי, עקב הפרת כללי אתיקה האוסרים על ניהול רומן בין רופא לעוזרת המקצועית – וזאת ללא קשר לשאלה האם היחסים התקיימו בהסכמה.
ואולם, במישור הפלילי התוצאה אחרת לגמרי. אתר "פוסטה" מפרסם לראשונה כי בגמר החקירה, פרקליטות מחוז דרום בחנה את הראיות והחליטה לסגור את תיק החקירה, "תיק האונס", בשל היעדר ראיות לביצוע עבירת מין על ידי הרופא.
הסנגור, עו"ד שביט, הגיש בהמשך לכך ערר על סגירת התיק "מחוסר ראיות" בלבד. הסנגור דרש לנקות את הרופא בצורה חד משמעית וברורה מכל טענה של המתלוננת לביצוע עבירות מין כלפיה, ולקבוע כי אותן עבירות לא התבצעו.
הפרקליטות קיבלה לאחרונה את בקשת הרופא וסנגורו: לאחר בחינת הערר שהגיש עו"ד שביט למחלקת עררים בפרקליטות, המשנה לפרקליט המדינה ליאת בן ארי אישרה את שינוי עילת הסגירה של התיק – מחוסר ראיות לסגירת תיק "בהיעדר אשמה".
פתקי האהבה
סממנים מקדימים לעלילת השווא בדבר אונס התקיימו מלכתחילה, למרות שעברו שלוש שנים עד סגירת התיק ללא אשמה.
בנובמבר 2021 קבע השופט רון סולקין מבית משפט השלום בבאר שבע כי שמו של הרופא יישאר באיסור פרסום. השופט חשף אחת מהראיות בחומר החקירה – הודעת התנצלות שכתבה עוזרת הרופא, לאשתו. "אני כל כך מצטערת", כתבה המתלוננת לאשתו של הרופא, "זה היה מעשה שפל ונבזי מצדי, וכל כך לא הגיע לך שאקח ממך את מה ששלך. לא יעבור יום שלא אתחרט על זה".
השופט כתב כי קשה להעלות על הדעת ש"מסרון כזה היה נשלח במצב בו נכפו יחסים".
חומר הראיות כלל עוד העתקים מפתקים שכתבה המתלוננת לרופא בזמן אמת, והודעות שהיא שלחה לו בטלפון.
"לעולם לא תצליח לגרום לי להפסיק לרצות לגרום לך לחייך".
"הידעת? הורדה של כל פריט לבוש יכולה להוריד בין 400-1000 גרם ממשקל גופך, כל שמומלץ להוריד את הבגדים בתדירות גבוהה".
"אני מתגעגעת אליך… אתה יכול לעשות איתי כל מה שאתה רוצה… כי כשזה איתך זה מטורף".
"כל מה שאני רוצה זה להיות איתך".
ועוד:
"אני כל כך צריכה שתחבק אותי עכשיו. אני אוהבת שאתה ממלא את הפנים שלי בנשיקות… אני אוהבת אותך ולא מסוגלת לחשוב על אף אחד… אני רוצה ללטף ולאהוב אותך, להתמסר אליך בכל דרך אפשרית… מגורה בטירוף".
בנוסף כתבה עוד הודעות, ארוטיות וישירות יותר.
לפי עדות שגבתה המשטרה מהממונה על הטרדה מינית בסורוקה – המידע הראשון על הפרשה התקבל מבעלה של המתלוננת, שהתקשר למנהל המחלקה והתלונן על הרומן שניהל הרופא עם אשתו. רק לאחר מכן יצרה עוזרת הרופא קשר עם גורמי בית החולים וטענה שהרופא קיים איתה יחסי מין בניגוד לרצונה. עם זאת היא אישרה שמדובר בקשר מתמשך, לטענתה הרופא כישף או "שעבד" אותה והיא פיתחה בו תלות.
הממונה על הטרדה מינית בסורוקה תיארה כי לאחר שנחשפה להתכתבויות המתלוננת והרופא, היא פנתה אליה כדי לקבל התייחסות – אך המתלוננת בחרה לנתק איתה קשר.
התייחסות דומה קיבלו גם חוקרי המשטרה. בשלב שבו המתלוננת פנתה למשטרה לאחר הבירור בסורוקה, היא החריפה את תיאוריה על אונס שלא התיישבו עם הדברים הכתובים, וכשהחוקרים ביקשו לערוך עימות בינה ובין הרופא – היא סירבה.
חרף זאת, פרקליטות מחוז דרום החליטה תחילה על סגירת התיק רק מחוסר ראיות.
בהודעת הפרקליטות צוין כי בין הרופא לבין המתלוננת היו יחסי מרות, ולכן למרות "שהתקיימה מערכת יחסים הנראית כרומן, שנמשך לאורך תקופה לא מבוטלת, וכלל מפגשים מיניים רבים… המתלוננת גורסת כי למעמדו הרם של הרופא היה משקל ממשי והשפעה מכריעה על עצם שיתוף הפעולה שלה אתו".
המתלוננת טענה עוד, כי "הרופא ניצל מעמדו לרעה כדי לגרום לה לקיים עמו יחסי מין".
הפרקליטות הדגישה בהחלטה על סגירת התיק: "נכון שסברנו כי ניצול זה לא הוכח במידה הראייתית המספקת לשם הגשת כתב אישום. יחד עם זאת, לטעמנו לא ניתן לומר כי עסקינן ברומן 'רגיל' בין שני מבוגרים. לא ניתן להתעלם לחלוטין מהפער המשמעותי של גיל ומעמד, ולקבוע כי לא היתה לו השפעה כלשהי על היכולת להוביל את המתלוננת לקיום מערכת היחסים המינית איתו".
על החלטה זו הוגש ערר, בו הסנגור ביקש לקבוע סגירת התיק עם קביעה כי לרופא אין אשמה פלילית. עו"ד שביט טען כי קביעת הפרקליטות נקבעה מבלי שיש בסיס בראיות לניצול. "מהתיעוד עולה באופן חד משמעי כי מערכת היחסים אינה מתיישבת עם שום הגדרה מלבד רומן, ואין בה זכר התומך בטענה ליחסים שהתאפיינו בכפייה, ניצול, או יצירה של תלות", כך כתב.
"עמדת פרקליטות המחוז, לפיה פער הגילאים והמעמד במקום העבודה מעידים על ניצול, הינה שגיאה משפטית", הוסיף הסנגור. "רומן בהסכמה בין שני בגירים במקום העבודה אינו אסור אפריורית, ועצם קיומו אינו מעיד על עבירה פלילית, גם כאשר בין הצדדים חוסר סימטריה בגיל, במעמד ובהיררכיה".
הסנגור טען: "גם אם נצא מנקודת הנחה כי מתקיימים בין הצדדים יחסי מרות, עדיין נדרשת הוכחה כי לצד יחסי המרות התבצע גם ניצול של אותם יחסים. ואולם בחינת הראיות ושקילתן מובילה למסקנה כי אין אמת בגרסת המתלוננת… מעבר לגרסתה המתפתחת ומלאת סתירות, אין דבר התומך בטענת הניצול. כל הראיות החיצוניות הצביעו באופן מוחלט על מערכת יחסים אינטימית והדדית, ללא כפייה וללא ניצול של יחסי מרות… לידתו של תיק זה בחטא והתלונה שהוגשה במסגרתו כוזבת, והוגשה בעיתוי שאינו מקרי עקב גילוי הרומן על ידי בעלה של המתלוננת".
הסנגור ציין כי מרשו כשל מוסרית, אך הוכתם בעבירה קשה בפרסום תקשורתי על לא עוול בכפו, ואין בין המקרה לעולם הפלילי דבר.
כאמור, המשנה לפרקליט המדינה, בן ארי, החליטה לאחר בחינת נימוקי הערר לקבל אותו – והורתה על תיקון עילת הסגירה לחוסר אשמה.
