לשון הרע | הפרת פרטיות | זכויות יוצרים | תכנון ובנייה
מידע מורחב
עו"ד שרון קינן
פלילי | פשיעה חמורה | מעצרים וחקירות | אסירים | מנהלי | נוער | צבאי

תרגיל בפוליגרף להורים וילדים

עו"ד שקלאר עם סיפור מהחיים על נער גברי ויפה תואר שמורט את העצבים של כל הסביבה
שיתוף ב email
שיתוף ב google
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

בדיקת פוליגרף לנער (צילום להמחשה מתוך YouTube)

לפני כשבוע הגיע למשרדי זוג נאה מכובד, נראים משכילים שניהם, בשנות ה-40 המאוחרות, ממונם בידם אך רוגע ושלווה אינם מנת חלקם. הם גרושים, נשואים בשנית לבני זוג אחרים, חולקים ילד משותף, בן 17 שנים, אשר חי עם אימו ובעלה השני. יחסיהם של האם ובנה מתוחים על רקע אופייה השתלטני ואופיו המרדני.

סיפרו לי כי באחד הויכוחים התורניים, יצא הבן מבית אימו בטריקת דלת, לאחר 15 דקות חזר בעלה ומצא את מכוניתו היוקרתית שרוטה כדבעי. כאב לב וכיס. מיד ייחסו האשה ובעלה את החבלה לבן. הוא היה בעל המניע, ההזדמנות והתאים ללוח הזמנים. אלא שכשהטיחו בבן את החשד, עשה הצגה שלמה של עלבון והשפלה, "איך אתם לא מתביישים לחשוד בי. לא ראיתי לא שמעתי. בחיים לא הייתי מעלה על דעתי מעשה מופרע שכזה".

האם לא השתכנעה, שכן היו לבנה סיפורים קודמים של שקר והתחזות. היא החליטה שזה הבן עשה, כך החליט גם בעלה. פנו שניהם לגרוש, אבי הנער, להתייעץ מה עושים. האב שוחח עם הנער, התרשם כי הינו דובר אמת. "הוא עושה עליך מניפולציה, הוא שקרן", אמרה לו גרושתו.

הגיעו אליי להתייעץ. מה עושים? מצד אחד אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא, כי האם ובעלה משוכנעים באשמת הנער. מצד שני הנער עושה פוזות נעלבות והמומות באופן אותנטי ביותר. "תעשו פוליגרף", הצעתי להם, "תשתמשו בהצעה כבתרגיל חקירה, אולי הנער יבהל ויודה".

ההורים שקלו והחליטו להביא את הנער אליי, שאסביר לו את המשמעות. שכדאי לו להודות. הגיע נער יפה תואר, מקסים עם טור שיניים לבנות וחיוך שובה לב. סיפר לי על עלבונו אל נוכח החשדות כנגדו. חקרתי אותו נגדית בעדינות לגבי ארועים קודמים של שקר ופנטזיה המיוחסים לו. "נכון", אמר לי, "היו. הייתי יותר צעיר. רציתי להתחמק מאחריות. רציתי תשומת לב. זה לא המקרה הפעם".

הפעם לא משחק אותה אל פאצ'ינו? (אילוסטרציה מתוך Unsplash)

"איך נדע?", שאלתי אותו, "הרי גם בפעם הקודמת אמרת שאינך אשם, עד שאשמתך הוכחה בפניך והודית. אולי גם הפעם אתה משחק כמו אל פאצינו בסרט הסנדק?".

"אתה עורך דין לא? שמעתי אתה מומחה למשפט פלילי. עשיתי עליך גוגל. ראיתי שייצגת כמה פושעים רציניים", חייך אליי הנער בתמימות מעושה, "לא עומדת לי חזקת החפות? למדנו בשיעור אזרחות, שכל זמן שלא הוכחה אשמתי, אני מוחזק כחף מפשע".

לא היה לי ספק שאגוז קשה לפיצוח בפניי. החלטתי להפחיד אותו קצת. סיפרתי לו מה זה פוליגרף. שאלתי אם יהיה מוכן לעבור בדיקה. אמר לי שעצם הדרישה מעליבה אותו. איזה הורים דורשים מהבן שלהם לעמוד לבדיקת פוליגרף? איפה נשמע כדבר הזה?

למרות כל נסיוני בחקירות נגדיות לא הצלחתי לשבור את הילד. לא הצלחתי גם לגבש דעה לגבי אשמתו או חפותו. זה מאוד נדיר אצלי. זה קרה לי פעם אחת בתיק רצח שילד בן 18.5 עבד עלי והצליח לשכנע אותי שאין לו שום יד ורגל ברצח. גם את החוקרים. הוא שוחרר ממעצר כי לא היו ראיות נגדו. עד שביקשו ממנו לעשות בדיקת פוליגרף.

הוא התייעץ איתי, ממש עמד על כך שהוא רוצה לעשות, שיעזבו אותו בשקט כבר. לא הסכמתי. אמרתי לו שפוליגרף אינו מדויק. הלך עשה בניגוד לעצתי. יצא דובר שקר. עצרו אותו בשנית ואת כל חבריו ושברו אותם בחקירה עד שהעידו נגדו. עשו עימותים עד שהודה. הכל במהלך לילה אחד ארוך. בבוקר כבר התיק נגדו היה סגור ראייתית.

"למה עשית פוליגרף בניגוד לעצתי?", כעסתי עליו, "עכשיו תחטוף מאסר עולם מטומטם".

"הייתי בטוח שאצליח לעבוד גם על הפוליגרף", ענה לי כשעיניו מושפלות. איכשהו אחרי הכל, עם הרבה מזל, הצלחתי להוציא אותו ב"הריגה" במקום ברצח. קיבל 12 שנים בפנים.

פוסק יותר מדויק משופטים. סצנת הפוליגרף בסרט "פגוש את ההורים"

נחזור לקטין שלנו. נפגשתי שוב עם ההורים. הם היו חלוקים בדעתם. האם, שהיתה בטוחה באשמת הנער, לא רצתה פוליגרף. אמרה שזה יערער את היחסים ויפגע בדימוי העצמי שלו. האב לעומת זאת, צידד בפוליגרף. טען שלא ניתן להשאיר את החשד באויר, במיוחד כשגרושתו ובעלה משוכנעים באשמתו. ״אתם כבר הרשעתם אותו וגזרתם את עונשו והיחס שלכם אליו ישאר כאל פושע, אם לא יטוהר. וגם אם ייצא דובר שקר, טוב שנדע, נעשה טיפול משפחתי. נברר מאיפה זה מגיע. לא נעניש. נבין שיש בעיה שיש לטפל בה".

הסכמתי עם האב, שיכנעתי את האם שכדאי לעשות פוליגרף. מנסיוני, פוליגרף אינו טועה, אלא בשוליים ורק בשאלות כלליות ובלתי מסויימות. בשאלות חד משמעיות הוא פוסק בהרבה יותר מדויק משופטי ישראל, היורים פעמים רבות באפילה, תוך הסתמכות על עדי שקר ועל התביעה.

הילד עשה פוזה של נעלב, אבל הסכים בלית ברירה, אחרי שהסברתי לו שאם אינו אשם, אימו ובעלה יאכלו את הכובע ויתנצלו, ובטח גם יקבל מתנות ויתחנפו אליו בעתיד. זה דוקא מצא חן בעיניו. "חוץ מזה אין לי הרבה ברירה", אמר לי, "אם לא אסכים, לא יאמינו לי בחיים ויחזיקו ממני עבריין". הוא היה בחור חכם ואינטיליגנטי. הבטחתי לו שאם יצא דובר אמת, אקבל אותו אליי למשרד מיד בתום לימודי המשפטים שלו. הוא חייך ואמר: "קדימה, רוצים פוליגרף יקבלו פוליגרף".

פניתי למכון הרציני ביותר שאני עובד איתו קבוע. סיפרתי לו על המקרה. הרים גבה. לא נתקל בהרבה מקרים, אם בכלל, של הורים החוקרים את בנם בפוליגרף. "בסדר קדימה, אבל שיבואו שניהם ויחתמו על טופס הסכמה, וגם אתה תהיה נוכח. אני לא רוצה אחר כך טענות ומענות שעשיתי משהו לא בסדר. תפקח שהכל טוב".

אני כבר ידעתי את התשובה

הלך לי חצי יום על זה. את המתח היה ניתן לחתוך בסכין. הילד היה מבוהל. הוא קרא בגוגל שיש מרווח של טעות. "ואם הפוליגרף טועה?", שאל שוב ושוב. האם הסתכלה עליו עקום. היא פירשה את זה כנסיון התחמקות. אמרה לי בצד שהאינטואיציות שלה לעולם לא מטעות אותה. אין לה ספק שזה הוא, והיא עושה את זה רק כדי שהגרוש שלה יבין סוף סוף שהיא צודקת. האב חשש מהתוצאות כי ידע שאם הילד משקר, הוא יצטרך לעבור לגור אצלו. תיק.

הבדיקה התארכה. הבודק שאל שוב ושוב את אותן שאלות. בסופו של דבר אמר: "חבל על הזמן. חבל על הזמן!!".

"מה דוקטור, מה חבל על הזמן? זה טוב או רע”? שאלה האמא מודאגת. 
הילד היה חיוור. מבוהל.

"אל תשאיר אותנו במתח", אמר האב, "תגיד כבר. אמת או שקר?".

אני כבר ידעתי את התשובה. חייכתי בהקלה. גם אני לא רציתי שהילד ייצא דובר שקר. יותר מדי נזקים. עדיף לכולם שיצא דובר אמת והאמא ובעלה יאכלו את הכובע ויתנצלו. האמא אמרה לי לפני הבדיקה, שמעולם לא רצתה לטעות במשהו ולהתנצל יותר מהיום.

"הילד שלכם צדיק", אמר הבודק בחיוך, "חד משמעית דובר אמת. ארבע פעמים בדקתי אותו והגרף רק מתחזק. תראו", הוא הראה להורים. הילד החל להתייפח. מהקלה ומעלבון. אביו הניח את ידו על כתפו. "הכל בסדר, הכל בסדר", מלמל.

ראיתי שמאבק מתנהל בנפשה של האם. היא לא מהמתנצלות. היא מאותן נשים דעתניות נחושות שתמיד צודקות. "טוב", פסקה בתקיפות, "אנחנו נתנצל, נעשה חשבון נפש ונפצה אותך". שפתיה חשוקות.

"לא רוצה ממך כלום", בכה הילד, "אל תדברי איתי בעתיד הקרוב. איך יכולת לחשוב עליי כאלה דברים? מה אני מחבל?".

"טוב חמוד, בוא נחכה בחוץ, אמא שלך צריכה לשלם עבור הבדיקה".

יצאתי איתם. האם נותרה עם הבודק, שילמה ויצאה. ראיתי שפניה התרככו. הטעות החלה לחלחל לתודעתה. "אני מתנצלת", אמרה לילד, "אני יודעת שאתה כועס. בצדק. נחזור הביתה ונעשה סדר בבלגן. נתחיל דף חדש. נפצה אותך".

הנער המשיך לשבת כשעיניו מושפלות, פגוע ונעלב, לא עונה. ברוגז. האם הלכה מבואסת. האב ליטף את שערות בנו ברכות. "די די נגמר הכל טוב. יצא לטובה. עכשיו יתחנפו אליך. ניצחת בגדול. אתה יכול להיות גאה בעצמך. עברת את זה כמו ענק".

ישבתי ולא אמרתי מילה.

"עו"ד שקלאר, תודה על הכל, עזרת לנו מאד, נגמר בשלום, אגיע ביום א לסגור את החשבון", אמר האב, חיבק את בנו בכתפיו וליווה אותו לכיוון הדלת.

לפני שיצאו, הסתובב אליי הנער, חיוך מוזהב על פניו, עיניו יבשות מדמעות וקרץ לי… "תודה על הכל עו"ד שקלאר".

אתר "פוסטה" עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
דילוג לתוכן