הציור הגורלי

במסגרת הבקשה למשפט חוזר לרומן זדורוב הצגתי סדרת ראיות מדעיות חדשות המוכיחות כי הנאשם שהורשע לא רצח את תאיר ראדה.
בנוסף, המציאות והגורל זימנו עשרות ראיות המוכיחות מי כן רצח, וכפי שנכתב בבקשה זוהי א.ק, שהחל מהשבוע התירה לפרסם את תמונתה הגלויה ושמה המלא: אולה קרבצ'נקו.

פעמיים זומנה קרבצ'נקו לחקירה בתיק הרצח חרף הרשעתו הסופית והחלוטה של זדורוב ברצח בשלהי 2015, ופעמיים נמנעו החוקרים לייחס לה את הרצח עצמו, שהרי המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט "פיענחו" אותו כבר. הם חייבים לחפות על כשלונם המקצועי.
בחקירה הראשונה ב-2017 היא נחקרה על התוודותה ברצח תאיר בפני חברה.
חקירת המשטרה השנייה ב-2019 עסקה בתצהיר שהגישה קרבצ'נקו בהליך אזרחי נפרד ובו אישרה כי ספרה לחברה אחרת על מעורבותה ברצח של תאיר. לטענתה במשטרה, אמירתה נבעה מ"לחץ" שהפעילה עליה אותה החברה, אבל בתצהיר ובחקירה היא לא פירטה מה היה אותו "לחץ". חוקרי המשטרה, מלקטי הראיות ואשפי השתלת המדובבים, שברו שיא של משוא פנים כאשר הבהירו לה באופן מפורש – ציטוט: "אנחנו לא חוקרים אותך לעצם אם עשית או לא עשית. את יכולה להגיד מה שאת רוצה ואיך שאת רוצה".

אין פלא איפוא, שהחשודה ברצח הילדה חוגגת בראש חוצות, ואף מרהיבה עוז לתבוע אנשים על כך שהוציאו את דיבתה, לכאורה. השבוע היא הגדילה לעשות עם ראיון דביק אצל כוהנת הלייף סטייל האחרונה של "ידיעות אחרונות" (12 מרס), פרומו לסרט על קורבנותה כביכול שיצר חבר אישי קרוב שלה ויוקרן ב"כאן 11" במוצאי שבת (20 מרס) – נקודת שפל לעיתונות הדוקומנטרית.
קרבצ'נקו חושפת בסרט מיוזמתה את שמה המלא ופניה, כאילו היתה אחת מאותן נפגעות עבירה גיבורות שנחשפות לאחרונה וזוכות להזדהות ואהדה ציבורית.

למרות שהתיק הפלילי נגדה לא נסגר, לקרבצ'נקו יש פסלון חסינות מהפרקליטות המגוננת והמתגוננת. בינתיים, רומן זדורוב נמק בכלא רחוק מילדיו ומאשתו, ואני מתארח ב"פוסטה" כדי לציין חלק נכבד מ-52 ראיות התומכות לכאורה בגרסת החבר המוכפש א"ח. הראיות הללו, שלא הוטחו בה בראיון לעיתון, מלמדות שקרבצ'נקו רצחה את תאיר ראדה – הכל כפי שמפורט בבקשה למשפט חוזר.

מספר 1. אולה מתוודה פה ושם
קרבצ'נקו התוודתה בפני שלושה אנשים שונים, בזמנים שונים ובמקומות שונים, כי היא רצחה את תאיר.
א"ח היה הראשון שבהם, בעדותו מ-25 אפריל 2012 הוא טען: ביום הרצח, 6 דצמבר 2006, בסביבות שתיים בצהריים, כמה שעות לפני שהתגלתה גופתה של תאיר בשירותים, אולה התקשרה מהטלפון בדירתם השכורה בקצרין אל הפלאפון שלו, בעת שהיה בעבודה בקיבוץ גדות, ואמרה לו: "אתה זוכר מה שתמיד רציתי/חלמתי לעשות? אז היום יהיה פה בלגן גדול".
באותו הלילה, בדירתם, היא התוודתה בפניו כי היא זו שרצחה את תאיר ראדה, ובמקביל הראתה לו את כלי הרצח והבגדים אשר שימשו אותם לרצח, כולל מכנסיו שלו.

מעבר לעדות, שנמסרה לפני שקרבצ'נקו נעצרה ונחקרה, היה גם סיוע עובדתי לדברים. איכון של הסלולרי שלו ופלט שיחות המוכיחים כי בזמן הרצח הוא שהה בקיבוץ גדות 20 ק"מ מקצרין, ובמועד הנקוב התקבלה אצלו שיחה ממספר קווי, שהחוקרים לא טרחו לברר אותו אז. רק חמש שנים לאחר מכן, בשנת 2017, כאשר התעוררה מהומת האלוהים סביב זדורוב בזכות הסדרה "צל של אמת", התקבלו אישורי חברת בזק והתברר כי הקו שהתקשר לסלולרי של א"ח היה על שם קרבצ'נקו, הקו שהותקן בדירתם השכורה.

לגבי המינוח "בלגן גדול יהיה פה". חיפשתי ומצאתי, כי בכל חקירותיה הרבות של קרבצ'נקו היא מעולם לא השתמשה במילה "בלגן" חוץ מפעם אחת, כאשר נשאלה על יום גילוי הגופה. בהקלטת החקירה היא נשמעת אומרת ארבע פעמים רצופות במשך דקה אחת, היה "בלגן" גדול, בדיוק כפי שתיארה לחברה האהוב דאז, שהפך למפלצת בראיון העיתונאי ובסרט.

כחודש לאחר שקרבצ'נקו נפרדה מ-א"ח, חודש לפני שהוא פנה למשטרה, הוא שלח מסרונים אל קרבצ'נקו, אל אחותה ואל גיסה, בהם כתב כי היא רצחה את תאיר ראדה. לקרבצ'נקו עצמה הוא כתב: "מחר אלך למשטרה עלייך…תסגירי את עצמך… לא תוכלי יותר להתחבא מזה".
ההתבטאות הדיגיטלית הזו מלמדת שהוא סבר כי היא הרוצחת, וגם שהוא ידע כי היא יודעת שהיא הרוצחת. פלט השיחות של א"ח מגלה כי למחרת אותו היום הוא אכן התקשר למשטרה, וחיפש רכז מודיעין שהכיר.

מספר 2. המכנסיים של החבר שלי
סיוע מדעי פורנזי להתוודות שהציג א"ח מתייחס לפרט מוכמן מהותי, טענתו שהיא השתמשה במכנסיים שלו בעת הרצח.
בחקירת 2012 לא התאמצו לאושש זאת, ב-2018 כבר התברר כי שערה עם דנ"א מתאים לזה של א"ח נמצאה על בטנה של תאיר ראדה המנוחה. אלא שדגימת ה-דנ"א שנמצאה מתאימה לחצי אחוז משבעה מיליון אזרחי המדינה אז, משמע, 35 אלף אנשים. מסובך, נכון?
האם בגלל זה נמנעה הפרקליטות מההתמודדות הנדרשת עם החישוב לפיו נושאי דנ"א תואם מתגוררים מן הסתם בכל רחבי הארץ, אילת, אשדוד, תל אביב ואפילו בנהריה, אבל מדוע שיתחשק להם פתאום לנסוע לבית ספר בקצרין רק כדי לרצוח ילדה?

אם החוקרים היו מתעמקים מעט יותר בקושייה, ומתעלמים מהנחת העבודה שברשותם הרשעה חלוטה, הרי שבזכות הראיה הנדירה החדשה שהניח בפניהם א"ח הם היו אמורים לבחון את דגימת הדנ"א בקרב 6,500 תושבי קצרין בלבד. או אז מספר החשודים הפוטנציאלים היה קטן ל-29 בלבד, מהם ניתן לשלול זקנים, ילדים, וכן כל מי שאין לו קווים אישיותיים פסיכופטים שיניעו אותו לקום בוקר אחד ולארוב בשירותי בנות לילדה כדי לרצוח אותה.

מספר 3. אבן טופז קטנה
בעדותו במשטרה מסר א"ח עוד פרט "נבואי". הוא סיפר כי לאחר הרצח קרבצ'נקו כינתה את המנוחה בפניו "אבן טופז קטנה", והתייחסה אליה כמו אל אוצר שצריך לשמור בתוך קופסה. והנה, יומיים בלבד לאחר עדותו, קרבצ'נקו אשר לא ידעה על פנייתו למשטרה העלתה פוסט לפייסבוק ובו השתמשה בפומבי באותם כינויים ומושגים: "אני רוצה עוד אבן לתיבת האוצרות שלי, הדרקונית לא עוזבת… יש לי אבן טופז קטנה… היא שומרת עליה כמו על הלב שלה, קבורה עמוק באדמה, אוצר קטן ועצוב, אבן קטנה ובודדה…".

כאשר א"ח קרא את הפוסט הזה לפנות בוקר הוא העיר את החוקרים משנתם והתריע בפניהם על הכוונה של קרבצ'נקו להשיג עוד אבן טופז כזו שתארח לאבן הקבורה באדמה. משמע היא מתכוונת לרצוח אדם נוסף בקרוב, "הזאבה" שבה דוחפת אותה לרצוח.
ואכן, מספר שעות אחר כך היא נעצרה, אולם כבר למחרת שוחררה למעצר בית. כעבור ארבעה ימים היא הפרה את מעצר הבית, נפגשה עם צעיר שהכירה בשם ש"ש ונסתה לדקור אותו בצווארו. ש"ש מנע זאת ממנה ובעזרת אזרחים החזיק בה והזעיק את המשטרה. בחקירתה הודתה שהיתה "רעבה" (לדם) ולכן רצתה לחתוך את ש"ש, להיכנס אל תוך גופו. בדיוק כפי שהחבר לשעבר חזה, והתריע. בינגו.

מספר 4. ריצה קלה
דירתם של א"ח וקרבצ'נקו ברחוב הדודאים 15 בקצרין היתה מרוחקת 600 מטר בלבד מבית הספר "נופי גולן" בו למדה קרבצ'נקו בנערותה. היתה לה היכרות מצוינת עם שירותי הבנות ועם הכניסות והיציאות. חוות דעת חדשה של חוקר פרטי מלמדת כי זמן הריצה מבית הספר לדירה הוא שלוש דקות בלבד.
א"ח מסר בעדותו כי קרבצ'נקו תיארה לאוזניו איך היא רצה מבית הספר היישר לדירתם אחרי הרצח, הריחה את הדם של תאיר, התקלחה ואז התקשרה אליו. הפרט המזעזע הזה אינו רק פרי דמיונו של המתלונן, קרבצ'נקו עצמה מסרה לשוטרים בחקירותיה כי היא אהבה להריח דם – מה שהוביל לאשפוז שלה במקום למעצר שלה.
בחקירתה המאוחרת ב-2017 קרבצ'נקו כבר אמרה לחוקרים מיוזמתה ובמפתיע, כי לאחר הרצח של תאיר היא אמרה לחבר שלה א"ח, "הלוואי שהייתי רוצחת אותה".

מספר 5. חתיכת בשר
א"ח מסר למשטרה כי בהתוודות של קרבצ'נקו בפניו היא תיארה איך מיד לאחר שתאיר נכנעה ומתה, היא רכנה לעבר חתיכת בשר שהיתה תלויה מצווארה המשוסף ונשכה אותה כדי לטעום אותה. את דבריו הוא ליווה בהדגמת מיקום החתיכה וגודלה באמצעות ידו. תצלומי החתך בצווארה של המנוחה, שהוגשו לבית משפט המחוזי, חשפו את אותה חתיכת בשר בדיוק.
כל המעורבים מצד ההגנה בניהול המשפט הראשון של זדורוב במחוזי נצרת חתמו בדיעבד על תצהירים (ראיות חדשות), שלפיהם הם מעולם לא מסרו ל-א"ח שום פרט או תצלום לגבי החתך בצוואר של המנוחה, או כל פרט אחר הקשור למשפט. כמו כן, תצלום הצוואר המשוסף של המנוחה מעולם לא פורסם, בוודאי לא לפני העדות של א"ח במשטרה (2012).
בנוסף, במהלך המשפט של זדורוב מעולם לא הוזכרה נשיכה, אבל א"ח התעקש על הציטוט מפי חברתו לשעבר על הנשיכה של "חתיכת בשר".
והנה, כאשר קרבצ'נקו נעצרה בחשד לנסיון הרצח של ש"ש באמצעות הבקבוק השבור היא ניסתה לנשוך את השוטר שעצר אותה. לשאלה מדוע עשתה זאת היא השיבה כי היתה רעבה ל"חתיכת בשר".

בהקשר זה אפשר להוסיף את הדיאגנוזה הרפואית שקרבצ'נקו מתקוממת כעת על פרסומה. כאשר היא נוטלת את הכדורים המייצבים שלה היא אדם רגיל לחלוטין, ציירת מחוננת בעלת אינטלקט על סף הגאונות, אבל כאשר היא לא נוטלת את הטיפול התרופתי יוצאת מתוך הנפש שלה ודוחפת אותה לרצוח "הזאבה טחב", כפי שהיא כינתה אותה מאז ועד היום: בפני א"ח, בפני המטפלים הפסיכיאטרים וחוקרי המשטרה, ועכשיו גם בפני המראיינים שלה לעיתון ולסרט.

מספר 6. הציור על תא השירותים
אחת הראיות הנסיבתיות לכאורה החזקות והמרתקות. א"ח מסר לחוקרים, על פי ההתדוות של קרבצ'נקו, כי ביום הרצח היא יצאה ברגל מדירתם אל בית הספר ב-12 בצהריים לערך והמתינה בתא השירותים למעלה משיעור שלם, עד שתאיר נכנסה לחדר השירותים, ואז היא חטפה אותה פנימה.
לאחר העדות בוצע חיפוש בביתו, ובמחשב שלו התגלו בין היתר תצלומים לציורים שציירה קרבצ'נקו. בינהם היה ציור אחד של נערה היושבת על אסלה בתא שירותים, לירכיה רתומות שני סכינים, סמוך לה ניצבת חרב, ועל הקיר הסמוך אליה כתמי דם – ממש דומה לקירות תא השירותים בו נמצאה גופתה של תאיר ראדה.
לו התמונה צוירה אחרי רצח תאיר לא היה בה עניין משפטי, אלא שהפרטים הדיגיטלים של התצלום מלמדים כי הוא צולם חצי שנה לפני הרצח של תאיר. מהיכן ההשראה של קרבצ'נקו לצייר ילדה יושבת בשירותים מוקפת בסכינים וטובלת בדם?

מספר 7. סמל השלום
עוד משהו מאותה ראיה נסיבתית חזקה ומרתקת. על מיכל ההדחה בסמוך לראשה של הילדה בציור, הוסיפה הציירת המחוננת קרבצ'נקו את סמל השלום. והנה, על צידה הפנימי של דלת התא בה נמצאה הגופה של תאיר התגלה חרוט סמל השלום. מומחה להשוואת כתב יד קבע בשנת 2019 כי אותה יד שציירה את סמל השלום בציור היא ב-85 אחוז היד שחרטה את סמל השלום בתוך תא השירותים בו נרצחה תאיר.
לוח השיעורים וההפסקות בבית הספר מוכיח כי מן הרגע שקרבצ'נקו הגיעה לכאורה אל תא השירותים, ועד שתאיר נרצחה חלף למעלה משיעור, משמע זמן המתנה שאפשר לה לחרוט על דלת התא את סמל השלום האהוב עליה. כדי לחרוט את הסמל היה דרוש חפץ חד, מה שלא סביר למצוא בתאי שירותים של בנות בבית ספר יסודי.
כדי להדק את החבל הנסיבתי ניתן לומר, כי בתיק החקירה יש תצלומים של קרבצ'נקו עונדת לצווארה שרשרת עם תליון של סמל השלום.

בכל מקרה, עד היום לא התגלתה היד "החורטת האלמונית", בדיוק כפי שלא התגלה ולא יתגלה לעולם נשא הדנ"א שהותיר שערה על הבטן של תאיר. אגב, גם המחלץ האלמוני שהותיר את עקבות הדם הזרות בדרך החוצה מתא השירותים לא התגלה – לרומן זדורוב הן לא שייכות בכל מקרה.

מספר 8. הרצח של השכן
בחודש אוגוסט 2014, שנתיים אחרי שקרבצ'נקו ניסתה לרצוח את ש"ש, היא באה לבקר את חברתה הטובה ע"ג אשר היתה מאושפזת במחלקה לבריאות הנפש של בית החולים בני ציון על הכרמל בחיפה. לטענת ע"ג, קרבצ'נקו התוודתה בפניה אז כי היא זו שרצחה את תאיר והיא גם מתכוונת לרצוח את השכן שלה.
כמו בתסריט הוליוודי, ע"ג מיהרה לספר על כך למטפלות שלה במחלקה, ואלה דיווחו מיד לפסיכיאטרית הראשית אשר ביררה את הענין עם קרבצ'נקו עצמה. על השיחה ביניהן כתבה הפסיכיאטרית דו"ח שמותר בפרסום: "בשיחה איתה אמרה לי (קרב'צנקו) כי 'יש לה רעב' לרצוח מישהו, כמו דחף. לדבריה, היא משתלטת על זה, אך בקושי. לדבריה, רוצה לרצוח את השכן שלה. בינתיים עשתה 'הכנות לרצח' וקנתה סכין וכפפות".
הדו"ח של הפסיכיאטרית מלמד שקרבצ'נקו היתה אז רוצחת סדרתית פוטנציאלית, לצורך הרצח של השכן שלה היא הכינה את אותם כלי רצח שבאמצעותם לכאורה נרצחה תאיר – סכין וכפפות.
מיד באותו היום הוצא נגד קרבצ'נקו צו אשפוז כפוי, היא נעצרה, ואושפזה.

* ערך והביא לפרסום: אמיר זוהר, פוסטה