פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, משרטט מחדש את הגבולות הנוקשים של הזכאות לדיור ציבורי וסיוע ממשלתי.
השופטת אילנית אימבר דחתה עתירה שהגישה אישה גרושה (74) המתקיימת מקצבאות בלבד, שביקשה לבטל את החלטת משרד הבינוי והשיכון לשלול ממנה סיוע בשכר דירה.
העותרת הגישה בקשה להגדלת הסיוע, וצירפה אליה פסק דין מהליך חדלות פירעון.
משרד השיכון גילה במסמכים כי העותרת ירשה בעבר שביעית מדירת הוריה בראשון לציון. הנכס נמכר בשנת 2020 תמורת 2.45 מיליון שקל, וחלקה של העותרת עמד על 350 אלף שקל.
בעקבות הגילוי, המדינה עצרה את תשלומי הסיוע הרגילים ואף דרשה מהאישה להשיב רטרואקטיבית 40,450 שקל.
המבקשת טענה כי כספי הירושה שימשו כולם לכיסוי חובותיה וכי מצבה הכלכלי והרפואי קשה, אך המדינה הבהירה כי לפי "נוהל התבחינים" האובייקטיבי, היא צברה רק 35 מתוך 40 נדוקות הנדרשות כדי להעביר את עניינה לוועדת החריגים.
השופטת קיבלה את עמדת המדינה וקבעה כי מדובר בהחלטה מקצועית מנומקת. עוד נקבע כי הדיור הציבורי הוא משאב מוגבל הדורש קריטריונים מחמירים. עם זאת, לנוכח גילה ומצבה של המבקשת, לא נפסק לחובתה צו להוצאות.
