מה קורה כאשר דיין וטוען רבני מכירים במשך שנים מבית הכנסת והטוען הרבני מצטרף לצוות שמייצג צד בתיק המתנהל בפני אותו דיין? .. האם עצם ההיכרות מצדיקה להרחיק אותו לא רק מאולם הדיונים, אלא גם מלחיצה על כפתור "עיון בתיק"?
בית הדין הרבני האזורי באריאל נתן על כך תשובה מפורטת ומעניינת של הדיין הרב יחיאל חיים פריימן, כשהוגשה בפניו בקשה של נתבע לבטל החלטה, המתירה לטוען הרבני מטעם התובעת לעיין בתיקי הצדדים.
הסיפור התחיל כאשר לצוות המייצג את התובעת צורפו הטוען הרבני חיים שטרן וטוען רבני נוסף, ששמו הושמט מההחלטה שפורסמה. אותו טוען רבני הכיר את הדיין עוד קודם לכן. בשל אותה היכרות, קבע הרב פריימן כי מן הראוי שהמייצג לא יופיע בפניו בבית הדין האזורי, לא משום שקיימת עילת פסלות בדין, אלא מטעמי מראית עין.
במקביל, הובהר כי ייפוי הכוח כולל גם יצוג בבית הדין הרבני הגדול ולכן אין הצדקה למנוע ממנו גישה לחומר התיק.
הנתבע לא הסתפק בכך וביקש לבטל את ההחלטה. לטענתו, אם קיימת בין הדיין לבין המייצג "היכרות ממשית" שעשויה לעורר חשש למשוא פנים, המסקנה צריכה להיות פסלות של ממש.
הוא גם טען, כי מאחר שהמייצג אינו רשאי להופיע בפני הדיין באריאל, אין לו עוד עניין בתיקי בית הדין המקומי ובפרט לאחר שהערעור שבגינו נשכר, לטענתו, כבר הסתיים. הבקשה אף רמזה כי בחירת התובעת דווקא באותו טוען רבני אינה מקרית וכי היא נועדה לנצל את ההיכרות כדי "לפגוע באיש".
לא הגיע לחתונה
הרב פריימן דחה את הטיעון. לדבריו, הנתבע "פתח בכד וסיים בחבית": התחיל מהיכרות וסיים במשוא פנים. אלא שלא כל היכרות היא קרבה ולא כל היכרות, אפילו ממשית, מקימה עילת פסלות. הדיין הדגיש כי עילות הפסלות – הן בדין תורה והן בחוק הדיינים – אינן מתקיימות במקרה הזה.
וכאן מגיע גם החלק היותר אישי בהחלטה. הרב פריימן הסביר כי הוא והטוען הרבני מתפללים במשך שנים, בעיקר בשבתות, באותו בית כנסת, משום ששניהם מתגוררים בסביבתו. מדובר, ציין, בבית כנסת שבו מתפללים מדי שבת עשרות אנשים.
כדי להמחיש עד כמה המרחק בין "היכרות" ל"קרבה" משמעותי, הוסיף פרט שקשה לפספס: בתקופה שבה הם מכירים התחתן הטוען הרבני ונישאו גם שניים מילדיו של הדיין, אבל הדיין לא השתתף בחתונת הטוען הרבני, והוא מצדו לא השתתף בחתונות ילדי הדיין. "היכרות יש כאן, קרבה – לא", סיכם הרב פריימן.
יתרה מזו: כשהרב פריימן מונה לדיין, אותו טוען רבני בירך אותו, כמו יתר מתפללי בית הכנסת, ב"מזל טוב" ומיוזמתו הודיע כי יימנע מלייצג בפניו. מבחינת בית הדין, ההימנעות הזאת אינה תוצאה של פסלות משפטית – אלא צעד שנועד למנוע אפילו מראית עין של בעייתיות. אלא שמכאן ועד חסימת המייצג מעיון בתיק – המרחק גדול.
התברר כי כלל לא ניתנה החלטה האוסרת על הטוען הרבני להיכנס לתיק. חסימת הגישה נעשתה, ככל הנראה, כתוצאה טכנית או אוטומטית ממחיקת שמו מרשימת המייצגים בבית הדין האזורי. רק כאשר הוא פנה בעניין, גילה הדיין שהגישה נחסמה והבהיר כי אין לכך הצדקה.
תלוי בחסדי יריבו
בית הדין הדגיש כי גם מגבלה שנלקחה "לפנים משורת הדין" חייבת להישאר מידתית. לטוען הרבני יש זכות לעסוק במקצועו ולתובעת יש זכות להיות מיוצגת על ידו בערכאות אחרות. הוא עשוי להזדקק לחומר לצורך ערעור נוסף, תגובה לערעור, ישום החלטות או אפילו כדי לייעץ לתובעת אם כדאי לערער בעתיד. חסימתו מהתיק רק משום שאינו מופיע בפני אותו דיין תהיה, נקבע, פגיעה החורגת מן הנדרש.
הדיין גם לא חסך ביקורת מהצעת באת כוח הנתבע שלפיה, אם המייצג יזדקק לחומר, יוכל לקבל אותו ממנה. הרב פריימן כינה את ההצעה "תמוהה ומופרכת" והוסיף: "אין בעל דין או בא כוחו צריך להיות תלוי בחסדיו של יריבו כדי לקבל את המסמכים הנוגעים להליך שביניהם".
עוד העיר בית הדין, כי למעשה ניתן היה לדחות את הבקשה כבר על הסף: ההחלטה הקודמת ניתנה ונומקה ואם הנתבע מבקש להשיג עליה, הדרך היא לפנות לבית הדין הרבני הגדול, שכן בית הדין האזורי "אינו ערכאת ערעור על החלטותיו שלו עצמו". למרות זאת, בחר הדיין להשיב גם לגופה של הבקשה.
השורה התחתונה: ההחלטה המקורית נשארה בתוקף. הטוען הרבני לא יופיע בפני הרב פריימן מטעמי זהירות ומראית עין, אך אין כל עילת פסלות חוקית הנובעת מעצם ההיכרות ביניהם מבית הכנסת ואין בסיס לשלול ממנו את זכות העיון בתיק כאשר הוא ממשיך לשמש מיופה כוחה של התובעת לצורך הליכים אחרים.
התובעת יוצגה על ידי טו"ר חיים שטרן וטוען רבני נוסף ששמו נאסר בפרסום
הנתבע יוצג על ידי עו"ד עדינה שמיר
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
