תשובת הבלוגרים נגד תביעת ההשתקה של העובדים הסוציאליים

מוטי לייבל (עם המגאפון ביד)

הבלוגרים מוטי לייבל ולורי שם טוב, המבקרים את רשויות הרווחה, הגישו כתב הגנה מול תביעה בסך שני מיליון שקל שהגישו נגדם עיריית תל אביב ושמונה עובדים סוציאליים מהעירייה.

בכתב ההגנה טוענים שם טוב ולייבל, כי "גופים ואנשים הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים שלציבור עניין בהם, נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בפרסומים הנוגעים לשמם ועיסוקם. התובעות מציגות עצמן כ'ידו הארוכה של בית המשפט' בתיקי הוצאת ילדים מהבית ותיקי נזקקות. נוכח תפקידן הציבורי ומעמדן כמי 'שמונו על ידי המדינה לטיפול בקטינים', מן הראוי היה שיאמצו גישה סובלנית כלפי פרסומים הנוגעים לפעילותן", כך לפי כתב ההגנה.  

התביעה נגד שם טוב ולייבל הוגשה בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות והטרדה מינית. בתביעה, שהוגשה באמצעות היועץ המשפטי של עיריית תל אביב, עו"ד עוזי סלמן, נטען כי "מזה תקופה ארוכה מוצאים עצמם העובדים הסוציאליים תחת מתקפה אינטרנטית פלילית חסרת תקדים, כאשר שם טוב ולייבל שמו למטרה לבזות, להשפיל ולהכפיש את שמם הטוב. לייבל ושם טוב מפעילים מספר רב של אתרי אינטרנט ודפי פייסבוק אליהם מעלים מאות פרסומים קשים ופוגעניים… הפגיעה המתמשכת גדלה מיום ליום, כאשר כל פעם שמקישים את שמו של אחד העו"סים במנוע החיפוש של גוגל, נחשף הגולש לדברי תועבה ושנאה קשים. לייבל ושם טוב רואים בעצמם מעין עיתונאים, אלא שלשון פרסומיהם כוללת ביטויים מיניים ארסיים, דברי נאצה, קללות חסרות רסן, כינויי גנאי וצילומים אשר עברו תהליך ריטוש המציגים את העו"סיות באור מבזה, נלעג ואף מסית".

בפרסומים המכפישים לכאורה שצוטטו בתביעה, כונו עובדות סוציאליות, בין היתר: "זונה תל אביבית שמחפשת השלמת הכנסה", "חולת נפש, הביוב של המדינה", "חוטפת ילדים" ו"פני הרשע הטהור". בתביעה נטען כי הבלוגרים "חצו קו אדום… בנסיון נואל להטיל אימה ופחד על העו"סים במטרה לסכל עבודתם המקצועית. שתי תובעות נאלצו להתפטר מעבודתן כעו"סיות לחוק הנוער, עקב האיום שהתלווה לפרסומים נגדן".

בכתב ההגנה שהגישו, מכחישים לייבל ושם טוב כל קשר לבלוגים בהם התפרסמו הפוסטים והכותרות נשוא התביעה. אגב, בדיקה מעלה כי חלק גדול מהבלוגים, המוזכרים בתביעה ומיוחסים ללייבל ולשם טוב – תוך הכחשתם הנמרצת – הוסרו על ידי רשת הבלוגים WORDPRESS, בעקבות התביעה אשר הוגשה גם כנגד אתר הבלוגים ונגד החברות "גוגל" ו"פייסבוק" בדרישה להסרת התכנים המכפישים.

בין הבלוגים שהוסרו מהרשת: mothers-cry.com, mishpatsheker.com, alefzeaba.com ו-lory-shemtov.com. לעומת זאת עמודי הבית של שם טוב ולייבל בפייסבוק שרירים וקיימים. ראש העמוד של לייבל מתאר אותו כ"צייד הנאצים" וקורא "לסגור את משרד החטיפה".

בכתב ההגנה טוענים לייבל ושם טוב כי כתב התביעה מתלהם וחסר שחר. "הפרסומים המהווים את עילת התביעה אינם קשורים לנתבעים, והנתבעים מכחישים כל ניסיון נואל לקשרם אליהם".

לורי שם טוב

טענתם העיקרית, והעקרונית, היא כי "התביעה אינה אלא תביעת השתקה (SLAPP), המשמשת את התובעות כדי לנסות ולסכור את פיהם של מי שמותחים עליהן ביקורת, או מציעים סיקור בלתי מחמיא בעניינן. התנהלות זו של התובעות עולה כדי כוחנות, והיא מבטאת את הניסיון לעשות שימוש בהליכי משפט לצורך מניעת ביקורת לגיטימית. התובעות לוקחות חלק במגמה עכשווית של תביעות השתקה, במסגרתן מזדרזים בעלי יכולת לתבוע אנשי תקשורת בגין סיקורם הבלתי מחמיא ומטרתן המרכזית של תביעות אלו היא הגבלת או מניעת חופש הביטוי".

"במקום שהתובעות ינהגו כמי שמצופה מנשות ציבור, טענותיהן בתביעה זו הן כזעקת הקוזק הנגזל", מוסיפים שם טוב ולייבל. "העיתונאים לא יוצרים מציאות אלא מדווחים עליה ולעיתים מבקרים אותה. התובעות עצמן (העיריה והעו"סיות) מחזיקות דוברים, יח"צנים אישיים, תקשורת אישית, ושולחות 'השכם וערב' ידיעות באופן יזום לתקשורת. התובעות שמו להן למטרה להאדיר את שמן, לפרסם עצמן, ולקדם את ענייניהן בין בעצמן ובין באמצעות יחצ"ן, אולם אינן מוכנות להעלות על דעתן שתפורסם כתבה שלא תישא חן בעיניהן".

לטענת שם טוב ולייבל, העובדות הסוציאליות "חסרות מקצועיות, משקרות לבתי משפט ולציבור, פועלות בבריוניות", מנתקות הורים מילדיהם, ומוציאות אותם למוסדות מופרטים המתנהלים כעסק, ללא עילה, ותוך זיהום של אינטרסים כלכליים – עליהם הצביע גם תחקיר התוכנית "פנים אמיתיות" בערוץ 10.

"נמשיך ונפרסם ללא מורא את פשעי משרד הרווחה כלפי אזרחים מוחלשים. נמשיך ונשמש פה להורים שילדיהם נלקחו מהם על לא עוול בכפם", כותבים לייבל ושם טוב. "אמצעי ראשון במעלה לצורך השתקת הדיון הציבורי הוא הגשת תביעות לשון הרע. נוכח חומרת התופעה, של שימוש לרעה בהליכי משפט מתוך מטרה להפעיל לחץ כלכלי ומשפטי כנגד מי שהעז לדבר ולפעול, ניתן בארצות הברית מענה בחקיקה ייעודית, למשל באמצעות העברת הנטל בבקשה לסילוק תביעה על הסף מהנתבע לתובע. דוקטרינה זו טרם עוגנה בפסיקה בישראל, אולם מספר פסקי דין נדרשים אליה ואף מיישמים את מבחניה, חרף העובדה כי טרם נמצא מקרה לגביו נקבע כי הוא עולה כדי SLAPP".