האסיר ירון סנקר פונה בערב חג סוכות לבית חולים לאחר 35 ימי שביתת רעב.
לפי נוהלי שב"ס, אחרי 28 ימי שביתת רעב אסיר מועבר לבדיקה של רופא בבית החולים של שב"ס, ואם אין החרפה במצבו הוא מוחזר לתא. ואכן, סנקר נבדק בבית החולים של שב"ס במועד זה, נמצא במצב סביר והוחזר לתאו. עקב הנהלים הוא הועבר כעת לאשפוז בבית חולים, אולם בשב"ס טוענים כי מצבו טוב יחסית והוא קיבל ויטמינים שמסייעים לתחזוקת מערכות הגוף.
סנקר אינו שובת רעב במחאה נגד תנאי שב"ס, אלא במחאה על התעלמות מערכת המשפט והפרקליטות מהסיוע שהוא הגיש למשטרה. סנקר סייע למשטרה לפענח סדרת חיסולים שהוא ביצע בשירות האחים אוחנה מכפר סבא, כנגד ארגון אברג'ל בשנת 2003, בדיוק כאשר ארגון אברג'ל היה מעורב בסדרת חיסולים נגד קואליציית אבוטבול, אוחנה ורוזנשטיין, מה שמוכר כעת כפרשה 512, שבמסגרתה זכו עדי המדינה להטבות מפליגות אשר אסורות לפרסום בשלב זה.
ב-2003, לאחר שעלה חשד לקשר שלו לסדרת החיסולים בהיותו אסיר בבריחה, מפקדי ימ"ר מרכז, ובראשם מנשה ארביב, הבטיחו לו מעמד של עד מדינה. סנקר נעתר לבקשה וחשף פירוט מלא של פעולות וחיסולים שבוצעו בשם משלחיו, אולם לאחר העדות פסלה פרקליטות המדינה, נאוה בן אור, את ההסכם שמאפשר לו להיות עד מדינה, מאחר והוא היה היורה בפועל.
לפיכך בחר סנקר לשמור על זכות השתיקה בבתי המשפט, אלא שהוא, האחים אוחנה ורוצחיה של שקד שלחוב, הורשעו על סמך עדויותיו במשטרה ונשלחו לעשרות שנות מאסר. סנקר עצמו נשפט לשני מאסרי עולם במצטבר, ועוד 10 שנים.
מאז הוא טוען כי הפרקליטות בגדה בו בגיבוי בתי המשפט בתל אביב והעליון, בכך שלא נתנה לו הטבה כלשהי בעונשו, להיפך, הוחמר איתו. סנקר דורש שעונשו יקוצר למאסר עולם אחד בלבד לכל הפחות, מה שיאפשר לו להשתחרר יום אחד מהכלא. ללא החלטה כזו הרי שנגזר עליו למות בכלא.
מלבד זאת הוא מוחזק בתנאי כליאה קשים ביותר. מאז מעצרו ב-2004 הוא הוחזק כשמונה שנים בתנאי הפרדה ארצית נוקשים ביותר, בעיקר כדי להגן על בטחונו, ואילו בהמשך הועבר לאגפים פתוחים יותר של טעוני הגנה. עקב התסכל הרב שלו שביתות הרעב הרבות בהן הוא נוקט כדי לקבל את תשומת לב הפרקליטות, הוא הוחזר לתנאי הפרדה ברמות כאלה ואחרות – לאחרונה הוא היה בתא בידוד בבית המצר של כלא איילון.
