 |
| ניפוח היקף העבודות (צילום: יח"צ מי אביבים) |
כתב אישום ראשון בפרשת השחיתות בתאגיד "מי אביבים" הוגש נגד יוסי ליבוביץ, שהיה מנהל מרכז השליטה והבקרה בתאגיד המים מאז הקמתו ב-2010 ועד לפתיחת החקירה ב-2013. לייבוביץ הוסגר מפנמה בסוף החודש שעבר.
לייבוביץ (51), יחד עם מנהלים נוספים בתאגיד, נאשמים בגניבה של כ-20 מיליון שקל, חלק מהכסף חולק גם לקבלנים שהגישו חשבונות כוזבים ומנופחים. לפי האישום, לייבוביץ לקח שוחד אישי מקבלני משנה של מי אביבים בהיקף של של חמישה מיליון שקל, ובנוסף תיווך לכאורה לשוחד עבור עובדים נוספים בתאגיד בסכום של 600 אלף שקל.
כתב האישום מתאר מערכת ציבורית מושחתת, ולא בפעם הראשונה בעיריית תל אביב של השנים האחרונות, שחרף התדמית הנאורה שלה לכאורה נחשפות בה שוב ושוב פרשות שחיתות חמורות, במינהל ההנדסה ואגף התעבורה למשל. בפרשה הנוכחית, שורה ארוכה של עובדי ציבור בתאגיד המים ממש דרשו שוחד, ואף קיבלו מיליוני שקלים מקבלני הביצוע על בסיס קבוע, באופן חודשי וכנגזרת מהיקף החשבונות שאישרו להם. בתמורה, לפי הנטען, עובדי מי אביבים אישרו במהירות וללא עיכובים תשלומים עבור היקף עבודות הגדול בהרבה מזה שהקבלנים ביצעו בפועל, והעלימו עין מהפרות וחריגות שלהם מתנאי המכרזים.
לפי כתב האישום, לצד לייבוביץ שמתואר כציר המרכזי, לקחו חלק במערכת כספי השוחד ואישור דרישות התשלום הפיקטיביות של הקבלנים גם שלושה מנהלי אזורים ("אזוראים") בתאגיד המים – אלכס חייט, אברהם ברכו ובוריס קליימן – וכן מנהל מחלקת הרשת האחראי עליהם, מיכאל קרמר ועובד נוסף, נתב קבלנים בשם יעקב שמיר. עניינם של החמישה עומד בימים אלה לשימוע בפרקליטות, לפני הגשת כתב אישום.
לייבוביץ, עובד עיריית תל אביב מזה 20 שנה, הפך למנהל בכיר בתאגיד המים, הכפוף לעירייה, מיום הקמתו. כתב האישום מבוסס על האזנות סתר לשיחות הטלפון שביצע, ועל צילומי וידיאו ממצלמות נסתרות שהותקנו במשרדו על ידי חוקרי להב 433 ובהם נצפו הקבלנים מעבירים לכאורה לידיו מעטפות כסף.
כתב האישום מבוסס גם על עד מדינה, בעלים ומנהל של אחת החברות הקבלניות, שתיאר את תשלומי השוחד שהוא שילם בהיקף מיליוני שקלים. לטענת הפרקליטות, בידיה גם הודעות של שני אזוראים ועובד הכפוף ללייבוביץ אשר מבססים את האישום, ואת תיקי החקירה האחרים בפרשה.
 |
| לייבוביץ נמלט לקובה (אילוסטרציה: FREEPIK) |
כך זה עבד
מחלקת השליטה והבקרה אותה ניהל לייבוביץ קיבלה קריאות ממוקד עיריית תל אביב לטיפול בתקלות ותחזוקה שוטפת של רשת המים והביוב העירונית, והעבירה אותן לטיפול קבלנים שונים שנבחרו במכרז. מרכז השליטה ניתב את העבודה בין הקבלנים והיה אחראי על אישור סופי של התשלומים, אשר אושרו בשלב ראשון על ידי מנהלי האזורים. כאמור, לפי כתב האישום "בעד השוחד פעלו הנאשם והאחרים לאישור מהיר של ריכוזי החשבונות, להגדיל את היקף החיובים ואף סייעו לזוכות (החברות הקבלניות, ז"ק) לשמר את כוחן בתחום תשתיות המים והביוב בתל אביב. ככל שהנאשם אישר לזוכות תשלומים גבוהים יותר, גם סכום השוחד שדרש וקיבל – האמיר, יד רוחצת יד".
על פי כתב האישום, בסוף שנת 2009 בפגישה בחוף הצוק, הציע לייבוביץ ל-א' (עד המדינה), בעליה של חברה קבלנית בתחום, לקדם את ענייניו במי אביבים תמורת תשלום קבוע של 2,000 דולר לחודש. א' הסכים ובמשך ארבע השנים הבאות, שילם לכאורה ללייבוביץ 96 אלף דולר רק במסגרת "התשלומים החודשיים". את הכסף מסר לו במזומן, במשרדו, במעטפה ששילשל לפי הנטען לתיקו של לייבוביץ ולעתים למעיל.
לייבוביץ לא הסתפק בכך, ולפי האישום דרש מ-א' תשלום קבוע בשיעור של 25 אחוז מכל חשבון עבודה על קו ביוב שאישר לו באזור מרכז העיר, תוך שהבהיר לו כי הכסף (680 אלף שקל ששולמו לכאורה בפועל) יתחלק בינו ובין האזוראי קליימן.
בנוסף, נטען, לייבוביץ גבה מעד המדינה "עמלה" של 12.5 אחוז מכל חשבון שעל עבודה בדרום העיר – 280 אלף שקל בהם התחלק לכאורה עם האזוראי חייט, וכן "סחט" לכאורה מ-א' לכאורה תשלום חודשי של 15 אלף שקל גם עבור שני קולגות נוספים, קרמר ושמיר. בתמורה, החיובים שהגיש הקבלן לתאגיד התנפחו ללא בקרה וללא היכר.
לייבוביץ, לפי הנטען, קיבל כספי שוחד בקביעות גם מהקבלנים אהוד יפרח ושי יפרח, ששילמו לו לכאורה 2.5 מיליון שקל, שהם חמישה אחוזים מכל עבודה שביצעו בתקופה הרלוונטית, ובנוסף גבה חמישה אחוז לכאורה גם מהקבלן אליהו חבאז. לייבוביץ אף סייע למיטיביו, עד המדינה והאחים יפרח, לפי הנטען, לזכות במכרז נוסף, לאחר שסיפק להם מידע על מתחריהם במכרז.
 |
איפה הכסף
לפי האישום, מיליון שקל שאגר כשוחד במזומן, המיר לייבוביץ למט"ח והעבירם לאחיו, שישמור עליהם בכספת. בנוסף, מאות אלפי שקלים העביר לידי הוריהם, על מנת להסתירם. מתקבולי השוחד האחרים, נטען כי לייבוביץ רכש יצירות אמנות, שעוני יד ובולים בשווי של כשני מיליון שקל. ב-2.2 מיליון שקל אחרים רכש לכאורה שני נכסים בתל אביב, אותם רשם על שם אשתו, וכן רכש רכבים ב-400 אלף שקל ומוצרי יוקרה שונים.
במהלך חקירתו שמר לייבוביץ על זכות השתיקה. בקיץ 2015 הוא יצא מהארץ, לטענת המדינה תוך הטעיה ומצג שווא, כאילו מטרת נסיעתו היא לרומניה, לימים אחדים. בפועל, לייבוביץ הנפיק דרכון מולדבי, ונסע לקובה – מדינה ללא הסכם הסגרה עם ישראל, בכוונה להשתקע שם. לפני נסיעתו, הוא פרש מעבודתו בהליך בזק, תוך ויתור נרחב על זכויותיו הפנסיוניות, לרבות פנסיה תקציבית, התגרש מאשתו, ויתר על זכויותיו בכלל נכסי הנדל"ן, בחשבונו הבנקאי ועוד.
לייבוביץ נישא מחדש לאזרחית קובה וקיים שם עסקים שמימן, לטענת המדינה, באמצעות הברחת רכוש ומפירות העבירה שביצע בישראל. פרקליטות מיסוי וכלכלה מבקשת כעת לעוצרו עד לתום ההליכים. לטענתה, לאחר שסירב לשוב לחקירה בטענה לבריאות רופפת שמנעה ממנו לעלות על מטוס – הוא נעצר לבקשת ישראל בשדה התעופה של פנמה, לאחר שירד מטיסה מקובה.
ב-30 באוגוסט הוסגר כאמור מפנמה. הפרשה נחקרה על ידי חוקרי יאל"כ בלהב 433, מכס ומע"מ, פקיד שומה חקירות תל אביב והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. התיק מנוהל על ידי הפרקליטים יפעת שטיין, נתנאל חיים וגילית מנטינבנד.
 |
| עו"ד אלון אייזנברג |
סנגורו של לייבוביץ הוא עו"ד דרור מתתיהו ממשרד פישר, בכר, חן, וול, אוריון. הסנגור מסר בתגובה: "לייבוביץ יצא מהארץ כדין, מבלי שחלו עליו מגבלות כלשהן ונסע לקובה עקב זיקה ארוכת שנים".
עו"ד אלון אייזנברג מייצג את יעקב שמיר, אחד מעמיתיו של לייבוביץ שהיה לאחרונה בשימוע. לדברי עו"ד אייזנברג, ככל ששמיר קיבל כספים, מדובר בכספים זעומים אשר אינם כספי שוחד, אלא מתן בסתר על ידי הקבלנים לידיד במצוקה, שאשתו (שנפטרה מאז) התמודדה עם מחלה סופנית. "ראוי שהפרקליטות תנהג באנושיות", אומר עו"ד אייזנברג, "גם לאור מצבו הרפואי של שמיר, שבעצמו עבר ניתוח קשה שבגינו הוכר כנכה 100 אחוז על ידי ביטוח לאומי".
