 |
| הבלש לקח את הסוכן הסמוי לבתי זונות (עיבוד מחשב) |
שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, ורדה מרוז, הרשיעה (30.1) בלש ורכז מודיעין במרחב איילון בעבירות של קשירת קשר להתפרצות, גניבה, הפרת אמונים ועוד. יחד עם הבלש יניב חורש ורכז המודיעין אילן עמוס הורשע גם העבריין אורן אביטן. השלושה הואשמו, כל אחד על פי חלקו, במעורבות בפריצה לבית השייך לחמיו של חורש וגניבת כספים, תכשיטים ואקדח מהכספת בבית.
חורש ועמוס הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע ומעשי מרמה והפרת אמונים. עמוס הורשע גם בשיבוש מהלכי משפט וחורש הורשע גם בעבירה של מסירת החזקה בנשק ושיבוש מהלכי משפט. חורש ואביטן הורשעו גם בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים וגניבה.
חורש, ששירת במשטרה מאז 1999 במגוון תפקידים, הוצב למשימת אבטחה עם שוטרים נוספים, ביניהם עמוס; החל ממרץ 2008 ועד אמצע 2009, השניים שהיו חברים קרובים הופקדו על אבטחתו של ט"מ, עבריין אשר גוייס כסוכן סמוי מטעם המשטרה והפליל עשרות עבריינים. הסוכן נחשף בשנת 2008 והיה צורך לאבטח אותו בעת שנוהלו הליכים משפטיים נגד העבריינים אותם הפליל. אביטן, עבריין בפני עצמו, היה חברו של הסוכן אשר שמר על קשרים עימו חרף חציית הגבולות.
 |
| הסוכן הסמוי הפך לעד מדינה תמורת 65 אלף שקל (אילוסטרציה) |
הבלשים חורש ועמוס קשרו קשר לפרוץ יחד לבית הוריה של אשתו של חורש ברחוב יהודה הלוי בחולון, ולגנוב מתוך הכספת כסף ותכשיטים על פי מידע מוקדם שהיה ברשות הבלש. במהלך התכנון הם נפגשו עם הסוכן ט"מ ובמסגרת ההצעה לצרף אותו לפעילות מסויימת הביעו חשש שיסגיר אותם. במטרה לרכוש את אמונם הוא הלך איתם לבית כנסת, ושם נשבע מול ארון הקודש שלא יפליל אותם. באותו מפגש הם סיכמו כי יבצעו את הפריצה במהלך משימת אבטחה של חורש, והסוכן אף ביקש מחברו העבריין אביטן שיחבור אליהם לפריצה. בתמורה להשתתפות הסוכן בפריצה הובטח לו כי יקבל את האקדח מהכספת.
ב-9 בספטמבר 2008 אסף חורש בניידת את הסוכן ואת אביטן, לאחר שווידא טלפונית כי הורי אשתו אינם בבית. לאחר מכן, אביטן פרץ לבית וגנב מהכספת 46 אלף דולר, 6,000 יורו, 586 ליש"ט, אקדח ברטה ותכשיטים. בסיום הפריצה נסעה החבורה למערב ראשון לציון, שם קברו השלושה חלק מהרכוש הגנוב בחולות והשליכו את כלי הפריצה לאגם סמוך. חורש ואביטן חילקו ביניהם את הכסף, כך שכל אחד מהם קיבל 160 אלף שקל, ומאוחר יותר גם את התמורה ממכירת התכשיטים. הסוכן קיבל כ-3,000 דולר ואקדח. מספר ימים לאחר מכן הוא מכר את האקדח לעבריינים.
 |
| האקדח שהיה בכספת נמסר לסוכן הסמוי |
באישום השני נטען, כי בעת הפעלתו של ט"מ כסוכן, חורש ועמוס קשרו יחד איתו לפרוץ לבית נוסף – פריצה שלא יצאה אל הפועל.
בסעיף אישום שלישי, שיוחס לחורש לבדו, נטען כי לבקשתו של אדם מסוים שנחשד בזריקת רימון על תחנה של המחלקה לחקירות שוטרים – הוא בירר פרטים אודות החקירה.
כמה חודשים לאחר הפריצה, ט"מ חתם על הסכם עד מדינה עם מח"ש, ותמורת 65 אלף שקל "שפך" הכל. בהמשך הוא הופעל שוב כסוכן סמוי, הפעם של מח"ש, לצורך איסוף הראיות נגד שותפיו השוטרים והעבריינים. השוטרים שעוכבו לחקירה הכחישו את המיוחס להם, אבל דווקא העבריין אביטן הודה בהזדמנות הראשונה ואף שחזר את הפריצה. בהמשך, במשפט, חזר בו וכפר במיוחס לו.
 |
| השופטת ורדה מרוז |
במהלך המשפט נרשמה דרמה לא קטנה, כאשר אחד מעדי ההגנה, שזומן על ידי חורש, העיד כי ביצע בעצמו את הפריצה לבית. השופטת מרוז התעלמה מעדות זו והחליטה להרשיע את הנאשמים בטענה שהראיות אשר הוצגו לה על ידי התביעה "משתלבות כפסיפס זו בזו". כמו כן הדגישה כי חורש ועמוס נמנעו מלהעיד, וכי היחסים הקרובים שנרקמו בין הסוכן לבין השוטרים, "שרדו עד עצם היום הזה".
השופטת הזכירה כי במסגרת חברות זו, חורש נהג לבלות במועדונים עם הסוכן הסמוי שאותו אבטח, ואף לקח אותו לבתי זונות. "מערכת היחסים המורכבת והמסוכנת הכשירה את הקרקע לשותפות פלילית", קבעה השופטת והוסיפה באשר לשתיקתו של עמוס: "בחר בשתיקה מתוך רצון לסייע לחורש, חברו, ולמנוע את הפללתו".
 |
|||
| עו"ד שרון נהרי |
בכל הנוגע לאישום השלישי בו ייחסה מח"ש לחורש מסירת מידע מחקירה, השופטת הרשיעה אותו בשיבוש הליכי חקירה ומשפט, והעירה: "התנהלותו המתוארת מתיישבת עם דפוסי התנהגות עובר לפריצה ובמהלכה. לאורך כל הדרך הסיר חורש את כובעו כשוטר, חצה את הקווים ומעל באמון שניתן בו".
השופטת התייחסה גם לתשתית הראייתית שמתבססת על עדות עד המדינה: "על אף אי דיוקים שהתגלו בה – העדות נמצאה מהימנה ומשקפת את העובדות כהווייתן… לעדותו נמצאו ראיות סיוע למכביר…".
בהכרעת הדין, השופטת לא חסכה באמירות חמורות: "יחסיהם של השוטרים ועבריינים נשזרו אלו באלו והובילו לטשטוש בגבולות בין המותר לאסור, בין חוקי לפלילי… ככלל, הציבור מאמין בקיומו של גבול חד וברור בין לובשי המדים שתפקידם להגן על הציבור, לבין עבריינים שמעשיהם פוגעניים ומקוממים. לכן, מדובר בפרשייה אשר מציגה יחסי גומלין מסוכנים (ואף דמיוניים) בין שוטרים לעבריינים עליהם הם מופקדים".
|
המחדלים של מח"ש לא מנעו את ההרשעה במהלך המשפט הצביעו הסנגורים – עורכי הדין שרון נהרי, עופר מושביץ, יאיר רגב ואורלי פרייזלר – על מחדלי חקירה שיש בהם, לטענתם, כדי לפגוע בהכנת מרשיהם למשפט, עד כדי זיכויים. בין היתר טענו הסנגורים, כי במח"ש נמנעו מלחקור אודות הסתירות בין גרסתו של אביטון לבין גרסתו של בעל הבית שנפרץ. הסנגורים ציינו עוד, כי השחזור עם אביטן, שכלל הובלה והצבעה בחולות ראשון לציון, לא צולo בווידאו, ובוצע לכאורה תוך פגיעה ב"ניקיון החקירה". כמו כן נטען, כי חקירתו של חורש לא תועדה בווידיאו כנדרש, וגם כי לא נערך לרוכש התכשיטים שנגנבו מסדר זיהוי ולא הוצגו בפניו תמונותיהם של חורש, עמוס ו- ג'. השופטת מרוז, שבחנה את טענות ההגנה, קבעה כי "המחדלים המתוארים אינם עניין של מה בכך", וציינה כי חלק מחוקרי מח"ש אישרו את קיומם של המחדלים ואף הודו ששגו. חלקם תירצו אותם בנימוקים שונים. "מחדלי החקירה מלמדים על העדר התעמקות בפרטים", ציינה השופטת בהכרעת הדין. "נראה כי הראיות השלדיות המוצקות שנאספו, עדותו של עד המדינה, הודאתו של אביטן, הודאות השוטרים בחלק ניכר מהעובדות והממצאים בחולות ראשל"צ – גרמו לחוקרי מח"ש 'להירדם בשמירה'". חרף קביעה זו, השופטת מרוז ציינה כי "אין במחדלים כדי להוות עילה לזיכויים של הנאשמים". |
