בית משפט השלום בירושלים התחשב בשיקולי שיקום וגזר עונש מקל על מזכירת בית הספר לילדים מאושפזים בבתי החולים של "הדסה" בירושלים, אשר עקצה במרמה שכר נוסף בסך כ-600 אלף שקל.
הנאשמת דורית אנקרי (49) הורשעה לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים.
אנקרי, שהועסקה על ידי עיריית ירושלים, שימשה כמזכירת בית הספר (אשר לו כמה שלוחות) מ-2006 עד 2016. מעת לעת, היא העבירה גם סדנאות וקיבלה שכר עבור שעות "מילוי מקום" במימון משרד החינוך.
במסגרת תפקידה, היא הייתה אמונה על דיווח שעות העבודה של עובדי בית הספר – כולל שעות מילוי המקום, והעבירה את הדיווחים למשרד החינוך.
במשך תשע שנים הוציאה אנקרי לפועל את תוכנית ההונאה: לאחר שהזינה את כלל שעות מילוי המקום של עובדי בית הספר השונים – היא דיווחה לזכותה את יתרת שעות "מילוי המקום" שנותרו במכסת בית הספר.
מדי חודש, מספטמבר 2007 ועד מרץ 2016, היא דיווחה לזכותה, מדי חודש, על שעות מילוי מקום, עד לתקרת המכסה האפשרית, מבלי שעבדה בפועל באותן שעות.
בהדרגה הגדילה את היקף הדיווחים הכוזבים – עד שבשנת 2016 דיווחה על למעלה מ-200 שעות נוספות, בסכומים שהגיעו לעתים ל-12 אלף שקל בחודש.
בסך הכל, קיבלה ממשרד החינוך שכר של 612 אלף שקל במרמה.
בסיום משפט הוכחות ולאחר שהורשעה, הגישה ההגנה חוות דעת פסיכו-סוציאלית של מומחית פרטית מטעם ההגנה, אשר התייחסה לנסיבותיה המשפחתיות, האישיות והכלכליות של הנאשמת וגיבשה עבורה המלצה טיפולית.
הנאשמת עובדת עירייה 25 שנים. זו מעורבותה הראשונה בפלילים, וילדיה מחזיקים בתפקידים משמעותיים ומשרתים במילואים, כאשר הבן אף נפצע במלחמת "חרבות ברזל".
הנאשמת תיארה התמודדות עם שליטה כלכלית מצד הגרוש, שכר נמוך ומצוקה כלכלית שהובילו אותה לחפש דרכים להגדלת הכנסתה. היא חשה חוסר הערכה ותשלום חסר על עבודתה, וראתה במעשיה "פיצוי" על עוולות אלה.
רק לאחר קביעת הרשעתה ולאחר כמה מפגשי אבחון עם עו"סית מומחית, לפני הטיעונים לעונש, היא החלה לקבל אחריות על מעשיה. הסניגור שלה ביקש להסתפק בעבודות שירות וציין את חלוף הזמן וביקש להתחשב בו.
הפרקליטות ביקשה לדחות את חוות הדעת הפרטית ולגזור על הנאשמת עונש של כמעט שלוש שנות מאסר.
הפרקליטות טענה כי הנאשמת ניהלה משפט במשך שבע שנים ולא הודתה בעבירות – גם לא החזירה את הכסף מיוזמתה, אלא במסגרת הליך גבייה שנכפה עליה. הפרקליטות טענה כי "קבלת האחריות המאוחרת" נבעה מאימת גזר הדין.
השופט איתן כהן קבע, כי מתחם העונש ההולם על העבירות שביצעה הנאשמת, נע בין 24 עד 48 חודשי מאסר.
עם זאת, קבע השופט כי במקרה זה יש נסיבות אשר מצדיקות סטייה ממתחם העונש ההולם – על מנת לא לפגוע בשיקום הנאשמת.
"העבירות נעברו בין השנים 2007 ועד 2016. חלפו מאז בין 10 ל-19 שנים", כתב השופט. "כתב האישום הוגש בשנת 2018. ההליך נוהל תחת עיכובים שונים שנגרמו בשל מגפת הקורונה, בשל מצב החירום המיוחד שהוכרז במדינה ובשל סיבות נוספות שהביאו להתארכותו. במהלך תקופה זו ניהלה הנאשמת אורח חיים נורמטיבי וכך גם בני משפחתה לרבות בנה הלוחם. במהלך תקופה זו היא עבדה ולא כשלה בעבירות נוספות".
אתר חדשות פלילי >>
עורכי דין צווארון לבן >>
השופט הוסיף: "הנאשמת הוכיחה במעשיה לאורך תקופה ארוכה בת שנים, שהיא סרה מהדרכים העקלקלות שבהן פסעה וחזרה לדרך הישר ולמעשה השתקמה. השיקום הוכח מהתנהגות יציבה במהלך כעשר שנים ויש להכיר בו".
השופט כהן דחה את טענת הפרקליטות, שמדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה שאינן מאפשרות חריגה מעונש הולם וכתב: "מן הראוי שבית המשפט יתמוך בשיקומה של הנאשמת ויפתח לה פתח לתיקון בלי להכתימה בכתם המאסר".
הוחלט שהנאשמת תישא עונש של תשעה חודשי עבודות שירות ותשלם קנס של 42 אלף שקל (לאחר שאת כל כספי המרמה החזירה קודם).
"שליחתו של אדם למאסר בין כותלי הכלא היא מוצא אחרון ולא ראשון", סיכם השופט. "כל אימת שקיימת התלבטות בין הטלת מאסר קצר ובין הטלת מאסר בעבודות שירות, יש לבחון בכובד ראש את נחיצות המאסר ואת השפעתו על הנאשם ובני משפחתו".
