בבית המשפט המחוזי מרכז ניתן פסק דין בתביעה שהגיש עו"ד אפי נוה נגד הדס שטייף וגלי צה"ל, על הפריצה לטלפונים שלו והפגיעה בפרטיותו, אשר הוליכו לחקירת "מין תמורת מינוי". נוה תבע פיצוי של מעל שבעה מיליון שקל.
נוה באמצעות עו"ד בעז בן צור, טען כי שטייף נברה לעומק בחייו האישיים והפרטיים, נחשפה לשיחותיו האישיות עם ילדיו, חבריו ולקוחותיו ועיינה בתמונות.
שטייף, כתבת הפלילים של גלי צה"ל במשך 30 שנה, טענה באמצעות עו"ד דוד זילברבוים, כי פעלה במסגרת שליחותה העיתונאית, לאחר שהגיע אליה מידע כי נוה קיים יחסים אינטימיים עם מתמחות אשר ציפו לקבל ממנו טובות הנאה, ועל רקע זה נוצר הקשר עם חני נוה שפתחה בהליך גירושין. שטייף הכחישה את אחריותה לפריצת הטלפונים, וטענה כי חני מסרה אותם להאקר ביוזמתה האישית.
השופט אורן שוורץ כתב בפסק הדין: "מדובר במסכת חריגה של פגיעה בפרטיות המצויה בליבת הזכות של נוה לצנעת חייו האישיים והציבוריים… החדירה הפסולה למידע והפקתו נעשתה ביוזמתה, בתיווכה ובאשרורה של שטייף".
השופט קבע כי הדס שטייף לא מסרה גרסת אמת בבית המשפט, ויש להעדיף את גרסתה במשטרה על נסיבות הפגישה המשולשת, שם יצרה את הקשר והפגישה ישירות בין חני נוה להאקר והחוקר הפרטי יולי רוזנברג, הכירה ביניהם והביאה לתיאום מסירת מכשירי הטלפון לפריצה על ידי רוזנברג (בבית המשפט טענה שטייף כי הפגישה בין חני נוה לרוזנברג שהתקיימה בתיווכה היתה "אקראית").
השופט קבע כי "לשטייף קיימת אחריות מעשית ומשפטית להליך הפריצה של מכשירי הטלפון", מאחר שהיא יזמה וביצעה את התיווך הפעיל בין חני נוה לרוזנברג לשם פריצת המכשירים.
"לאחר הפריצה, סידר יולי את החומרים ועבר עליהם במשך שעתיים עם שטייף. פגישה זו, שכללה בחינה יסודית של חומרים פרטיים ואינטימיים של נוה, מהווה אשרור מפורש ומודע של שטייף לדרך הפסולה בה הופק המידע מתוך מכשירי הטלפון", כתב השופט.
"התנהלותה של שטייף בעלת נופך פלילי – ומהווה עבירה לכאורה על חוק האזנת סתר, חוק המחשבים וחוק הגנת הפרטיות", קבע השופט. "היא אף אינה עומדת בקריטריונים של עיתונאית אחראית ומפרה לכאורה את כללי האתיקה… בהיעדר תום לב, אין היא יכולה לחסות תחת איזו מן ההגנות הקבועות בחוק".
השופט קבע כי יש להבדיל בין שטייף – לבין הנתבעים האחרים: ראש מערכת החדשות בגלי צה"ל אילאיל שחר, העורכת נורית קנטי והמגיש הבכיר רזי ברקאי, שגם הם נתבעו על ידי נוה עקב המשדר שהפיקו ביום מעצרו של נוה בפרשת מין תמורת מינוי (16.1.2019) שנולדה כתוצאה מיוזמתה של שטייף.
"שטייף הייתה היוזמת, המשדלת והמתווכת בעניין הפריצה", כתב השופט שוורץ. לעומת זאת, "חלקם של הנתבעים האחרים הצטמצם לקבלת החומרים, לעיון ולשימוש בהם מבלי שהיו מודעים בזמן אמת לדרך הפקתם".
נקבע כי ברקאי, קנטי ושחר לא ידעו כיצד קיבלה שטייף את החומרים, ולא ידעו כי המידע הושג באמצעות פריצה – ששטייף היתה שותפה פעילה בה. אבחנה זו משליכה על ההגנות המוקנות להם.
שטייף טענה בפניהם כי קיבלה את תוכן הטלפונים מחני נוה, לאחר שהמכשירים הישנים של אפי נשארו בביתה (כשהיו מוגנים בסיסמה).
"חבריה לתכנית "מה בוער" וגורמי הניהול בגלי צה"ל לא ידעו בזמן אמת על הדרך הפסולה בה הגיע המידע לידיה. לפיכך לא ניתן לייחס להם אישרור של ההתנהגות העוולתית", כתב השופט.
מאידך, השופט מבין כי גל"צ שידרה משדר מיוחד (תחת מגבלות של צו איסור פרסום) בגלל הערך הציבורי של הפרשה.
"המידע שהובא לפתחם של הנתבעים הצביע לכאורה על השפעה רעה ומושחתת על הוועדה למינוי שופטים, ועל פגיעה בטוהר המידות שקשור לתהליכי מינוי שופטים במדינת ישראל.
השופט סבור כי "במצב דברים זה, קמה לנתבעים (האחרים משטייף) חובה מקצועית ומוסרית ראשונה במעלה כעיתונאים וכאנשי תקשורת מקצועיים לפעול לחשיפת המעשים. עיתונות בחברה דמוקרטית אינה יכולה לעצום את עיניה מול חשש ממשי לפגיעה כה קשה בערכי היסוד של שלטון החוק.
השופט שוורץ הוסיף: "מהראיות שהוצגו לפניי עולה כי הפרסומים לא היו כוזבים, אלא שיקפו את המציאות העובדתית".
בהקשר זה, הוא מפנה להחלטת הפרקליטות מ-2021 לגנוז את הפרשה שהובילה לחקירת היחסים בין נוה לעו"ד אתי כרייף שמונתה לשיפוט. לפי הפרקליטות, החקירה העלתה "ממצאים עובדתיים קשים, העולים לכאורה כדי מעשים פליליים", אך הוחלט לסגור את התיק בשל השגת החומרים הפסולה ובגלל קושי ראייתי להוכיח רכיב של שוחד מיני במערכת היחסים האינטימית.
אחריות התחנה
פסק הדין קובע כי לגלי צה"ל "אחריות שילוחית" לעוולות שביצעה הדס שטייף נגד עו"ד נוה, ולכן התחנה, כלומר המדינה, תישא בפועל בפיצוי ביחד ולחוד עם שטייף.
השופט הסביר: "מצד אחד, אין זה ראוי כי המדינה תישא באחריות למעשי עיתונאי שחורגים מסטנדרט הפעילות המקובל ואף שאינם מתיישבים עם כללי האתיקה. מאידך, גלי צה"ל עשתה שימוש חדשותי במידע שהופק. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מההישג העיתונאי ששטייף הביאה לתחנת גלי צה"ל בהיבט החדשותי".
השופט הסביר כי "הפעולה בעלת הנופך הפלילי" הייתה תוצאה אגבית (שיקול דעת מוטעה , ז"ק) של פעילות עיתונאית במסגרת תפקידה בגלי צה"ל. מדובר בפעולה שעשתה לטובת המעסיק.
שטייף קיבלה מפרקליט המדינה לשעבר שי ניצן חסינות מהליכים פליליים נגדה. "גם מבחן זה תומך בהטלת אחריות שילוחית על המדינה למעשיה של שטייף", נכתב.
זאת ועוד: "שיקולי מדיניות שתומכים בקיומה של עיתונאית תחקירים חופשית וחזקה מוליכים למסקנה כי במקרה ייחודי זה יש להכיר באחריות שילוחית של המדינה לפעילותה של שטייף, גם בהתחשב בכך שמדובר בביצוע לא נאות של התפקיד. הותרת עיתונאים חוקרים ללא כיסוי מצד המעסיק, עלולה לגרום לפגיעה קשה בקיומה של עיתונאות חוקרת".
לבסוף, בנוגע לגובה הפיצוי, השופט קבע כי עו"ד נוה לא הוכיח מהו הנזק הכלכלי שנגרם לו בגין הפרשה. נוה טען לפגיעה קשה במקור פרנסתו שהתבטאה בירידה חדה בהכנסות משרד עורכי הדין "אטיאס-נוה" בשנים 2019-2021, אך הוא לא הציג אסמכתה לירידה בהכנסותיו האישיות. נוה סירב להציג את הדוחות האישיים שהגיש למס הכנסה.
השופט שוורץ קבע גם שחלק מרכזי בנזק נגרם כתוצאה ממעשיו הפסולים של נוה בעצמו. "סביר בעיני כי עזיבת חלק מהלקוחות, היא תולדה של ההתנהלות הפסולה של נוה והירידה במעמדו הציבורי כפועל יוצא מפרשת נתב"ג" – הפרשה שקדמה ל"מין תמורת מינוי" בה העביר נוה את בת זוגו החדשה בר כץ בנתב"ג ללא ביקורת דרכונים ותוך נסיון להעלימה מרישומי ביקורת הגבולות.
"במישור הנורמטיבי קיים אשם מוסרי בהתנהלותו של נוה שיצרה ניגוד עניינים חריף", כתב השופט, "אך במישור הפיזי-סיבתי אין לייחס לו אשם תורם לפריצה עצמה".
"התרשמתי כי נוה ניזוק באופן מהותי ובלתי הפיך מהפגיעה החמורה בפרטיותו", נכתב, עם זאת בהתחשב בנסיבות חוייבו שטייף וגל"צ ביחד ולחוד לפצות אותו (בגין נזק לא ממוני) בסכום של 450 אלף שקל בלבד. גלי צה"ל חויבה מכוח אחריותה השילוחית למעשיה של שטייף.
שטייף חויבה לבדה בפיצוי של 25 אלף שקל נוספים, מאחר שכינתה את נוה בפייסבוק "תולעת אשפה".
בסעיף הוצאות משפט – שטייף בעצמה חוייבה לשלם הוצאות משפטיות של נוה ושכר טרחה של עורכי דינו בגובה 90 אלף שקל. המדינה חויבה בהוצאות בסך 50 אלף שקל.
מאידך נקבע שנוה ישלם הוצאות בסך כ-100 אלף שקל לרזי ברקאי, שיוצג על ידי עו"ד רם שמגר.
גם לנורית קנטי ולאילאיל שחר ישלם נוה 5,000 שקל בגין הוצאות משפט לאחר שהתביעה נגדן נדחתה (השתיים יוצגו על ידי המדינה).
אפי נוה מסר בתגובה: "בית המשפט קבע בצורה ברורה וחד משמעית כי הפריצה לטלפונים שלי הייתה פגיעה חמורה בפרטיותי, כי שטייף הייתה הגורם שיזם וקידם את הפריצה, כי הייתה מודעת לאופן הפסול שבו הושג המידע ובכל זאת הורתה להעתיק אותו, להדפיס אותו ולמיין אותו לקראת פרסום, וכי מעשיה בעלי נופך פלילי. מי שנוהג כך – צריך לשלם, ובכוונתי לפעול לחיובה האישי של שטייף בפיצוי שנפסק".
התביעה הוגשה בשם נוה על ידי עורכי הדין בעז בן צור, גיא רוה והדר גולדשטיין ממשרדו.
עו"ד בן צור מסר בתגובה: "בית המשפט דחה את טענות ההגנה של שטייף, ובהן תום לב, עניין ציבורי וחיסיון מקור עיתונאי, וקבע כי עיתונאי אינו יכול להיות שותף אקטיבי לעבירה על החוק שמשמעותה פגיעה בפרטיות. עוד נקבע כי חני נוה, שהחזיקה במכשירים, לא הייתה רשאית להעבירם לצד שלישי, וכי הסכם הגירושין אינו פוטר את הנתבעים.
"מדינת ישראל חויבה באחריות שילוחית למעשי שטייף, שפעלה כעיתונאית פלילים בתחנת גלי צה"ל. הפסיקה צפויה להיות בעלת חשיבות לגבולות עבודתם של עיתונאים, לשאלת העברת מכשירים ניידים בידי בני זוג או גורמים אחרים, ולהגנה על המידע האישי השמור בהם", כך נמסר מעורכי הדין.
יש לציין שעו"ד נוה לא תבע את העו"ד והחוקר הפרטי יולי רוזנברג – מי שפרץ בפועל לטלפונים שלו בשליחותה של שטייף. נוה טען כי בתחילת הדרך הוא לא ידע את זהותו של רוזנברג, שבאותה עת היה גם פעיל מרכזי ב"מאבק המתמחים" נגד נוה, ולאחר מכן לא רצה להוסיפו כנתבע כדי לא לעכב את ההליכים.
יש התוהים אם ההימנעות מהתביעה אינה חלק מ"מאזן אימה" שאותו ערך נוה נוכח סברה שלו כי ברשות החוקר הפרטי יש חומרים נוספים.
בין אפי לחני נוה התנהלו נפרדים בבית המשפט לענייני משפחה, שם נערך ביניהם הסדר כולל בעניין הרכוש. ההסדר החסוי כלל הימנעות מתביעה נגדה בעילות נזיקיות.
בחודש שעבר התמודד נוה בפריימריז של מפלגת הליכוד במחוז מישור חוף ונבחר למקום 36 ברשימת הליכוד לכנסת.
עוד על הפרשה
עדות הפורץ לטלפונים של אפי נוה: "הייתי מוכן להיקרא עבריין, בכיף"
נוה על כרייף: "רציתי שתחשוב שאני לא הסגן-של אלוהים, אלא אלוהים"
רזי-ברקאי: "הנייד של אפי נוה אינו רכושו הפרטי כשהוא מתעסק בשחיתות"
