
בית המשפט העליון הורה על קיום משפט חוזר בעניינו של רופא הנשים מיכאל שטטמן, שזוכה פה אחד במחוזי – אך הורשע בעליון בעבירות אינוס במרמה.
המשנה לנשיא נעם סולברג קבע, כי בהליך הערעור נפלה מסכת חריגה של תקלות – לאחר שהפרקליטות הודיעה במפורש, כי היא חוזרת בה מבקשתה להרשיע את הגינקולוג בעבירות המין וביקשה במקום זאת להרשיעו בעבירה חליפית של תקיפה.
למרות זאת, שופטי העליון אלכס שטיין, יוסף אלרון ויחיאל כשר הרשיעו את שטטמן בעבירות המין, שהמדינה עצמה הודיעה כי אינה מבקשת עוד להרשיעו בהן.
נחזור לתחילת הפרשה לפני 12 שנים: תלונות הוגשו נגד שטטמן, גינקולוג ותיק שטיפל בנשים שהגיעו למרפאתו. בדצמבר 2018 הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו עבירות אינוס במרמה ומעשים מגונים במרמה כלפי שלוש מטופלות, בטענה שביצע בגופן מעשים מיניים במסווה של בדיקות וטיפולים רפואיים.
אחד האישומים נמחק לאחר שהמתלוננת לא העידה וההליך התמקד בשתי מטופלות.
לפי כתב האישום, באחד המקרים ביצע הרופא פעולות אינטימיות בגופה של מטופלת שהתקשתה לעבור בדיקות גינקולוגיות, תוך שהסביר כי מדובר בפעולות הרפיה שנועדו לאפשר את הבדיקה.
במקרה השני נטען, כי ביצע פעולות באיבר מינה של מטופלת שהתייעצה עמו בנוגע לקשיים בתפקודה המיני, מבלי שהסביר לה מראש את מהותן.

בדצמבר 2022 זיכה בית המשפט המחוזי בירושלים את שטטמן פה אחד. השופטים קבעו, כי לא הוכחה המחשבה הפלילית הדרושה להרשעתו בעבירות המין. אף שהיו הבדלים בין נימוקיהם, נקבע כי הרופא האמין שהוא מסייע למטופלות – ולא פעל מתוך כוונה להשיג סיפוק מיני או לבזותן.
ערעור המדינה – שלב 1
הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון וטענה, כי הרשעה באינוס אינה מחייבת הוכחת מניע של סיפוק או ביזוי מיני. לטענתה, המעשים חרגו מהטיפול הרפואי המקובל והסכמת המטופלות הושגה במרמה.
בספטמבר 2024 התקיים דיון בערעור בפני השופטים אלרון, שטיין וכשר. במהלך הדיון, הביעו השופטים ספקות באשר לאפשרות להרשיע את שטטמן באינוס במרמה, לנוכח הקביעות העובדתיות של המחוזי. במקביל, העלו אפשרות להרשיעו בעבירת תקיפה, אף שלא נכללה בכתב האישום.
השופט כשר תהה במהלך הדיון: "זה מרמה שעל בסיסה אנחנו אמורים לקבוע שהאיש אנס?". השופט שטיין הבהיר, כי פעולה רפואית ללא הסכמה מתאימה עשויה להוות תקיפה, אך אינה בהכרח עבירת מין.
ערעור המדינה – גלגול 2
בעקבות הערות השופטים, הגישה הפרקליטות הודעה מפורשת שלפיה היא חוזרת בה מבקשתה להרשיע את הרופא בעבירות האינוס והמעשים המגונים במרמה ומבקשת, במקומן, הרשעה בתקיפה.
אלא שבמרס 2025, כחצי שנה לאחר מכן, ניתן פסק הדין בערעור: שלושת גינקולוג בדיקה נשים רופא – חיצונית AIות אינוס במרמה. בפסק הדין לא צוין שהמדינה חזרה בה מבקשתה להרשיעו בעבירות אלה.
פסק הדין המרשיע באינוס, שסתר חלק מההערות (הלא מחייבות) שהעלו השופטים בדיון שבעל פה, ניתן לאחר שהגניקולוג התנגד, באמצעות עורך דינו, לבקשת הפרקליטות להרשיעו בגין תקיפה.
"קצר בתקשורת" הוביל להרשעה
לאחר מתן פסק הדין החריג, ביקש שטטמן לבטל את הרשעתו. בדיון נוסף התברר, כי שופטי העליון הבינו את הודעת הפרקליטות כהסכמה מותנית להסדר – שבמסגרתו יימחקו עבירות המין, אם הרופא יסכים להרשעה בתקיפה.
ואולם, הפרקליטות הבהירה כי לא היה מדובר בתנאי והחלטתה לחזור מבקשת ההרשעה בעבירות המין הייתה חד-צדדית ובלתי מותנית.
באוקטובר 2025 דחו השופטים שטיין ואלרון את בקשת שטטמן לביטול פסק הדין, אף שהכירו בקיומה של תקלה בתקשורת בין הצדדים. השופט כשר, בדעת מיעוט, סבר כי יש לבטל את ההרשעה באינוס ולהמירה בהרשעה בתקיפה.
לאחר המסכת המשפטית החריגה, סניגורו של שטטמן הגיש בקשה למשפט חוזר.
המשנה לנשיא סולברג קבע, כי הצטברות הנסיבות החריגות, אכן מעוררת חשש לעיוות דין. הוא הדגיש כי ההרשעה ניתנה על בסיס הבנה מוטעית של עמדת המדינה וכי לתקלה היתה השפעה אפשרית על תוצאת ההליך.
בהחלטה חריגה נוספת, השופט סולברג קבע כי מאחר שהתקלה התרחשה בהליך הערעור בבית המשפט העליון – המשפט החוזר יתקיים באופן חריג אף הוא בבית המשפט העליון (ולא במחוזי), בפני חמישה שופטים שזהותם תיקבע בידי הנשיא יצחק עמית.
בסיום החלטתו הדגיש סולברג כי מערכת המשפט חייבת להכיר באפשרות של טעויות ולתקנן. לדבריו: "אין מבוכה ולא חולשה, בשפיטה – מעשה אנוש – הנכונה לבדוק את עצמה, ולהגיב לטעויות ולתקלות מהותיות שנפלו במעלה הדרך".


