
"אני רציתי להביא עוד ילדים לעולם, אני לא יכולה כבר. אני בת 45 עוד כמה חודשים. אני רציתי להתחתן, להמשיך את החיים שלי. אני לא יכולה, כבר 10 שנים אני לא יכולה לעשות את זה".
את הדברים הכואבים האלה אמרה בבית משפט השלום בנתניה אישה שהגיעה במיוחד מארצות הברית, כדי לספר כיצד בעלה משה קצבורג מסרב במשך שנים לשחרר אותה מנישואיהם. גם מאסר ממושך, צווי הגבלה והחלטות חוזרות של בית הדין הרבני לא גרמו לו לשנות את דעתו.
בגזר דין שניתן אתמול, השופט גיא אבנון לא חסך מילים מהנאשם: "ענייננו במי שפעל, ועודנו פועל, מתוך תכנון מוקדם ושיטתי, בכוונה ובמודעות מלאה למשמעות מעשיו והשלכותיהם, מתוך מטרה לפגוע במתלוננת ולהרע לה, ואפילו מתוך קורת רוח והנאה מסבלה המתמשך".
קצבורג ואשתו נישאו בשנת 2008. במשך יותר מעשור היא מבקשת להתגרש, אך ללא הצלחה. ביוני 2020 חייב בית הדין הרבני האזורי בתל אביב את קצבורג לתת לה גט, וכעבור חודש הורה על מאסרו לתקופה של חמש שנים, או עד שיסכים לגרשה. אלא שגם מאחורי הסורגים המשיך קצבורג בסירובו.
הגט שכמעט ניתן והמסמכים שנקרעו
מגזר הדין עולה מסכת יוצאת דופן של תעתועים. בית הדין הרבני התרשם כי קצבורג אינו מעוניין עוד באשתו, אך גם אינו מוכן לשחררה. הדיינים תיארו שיטה שבה הוא מציג נכונות לכאורה להתגרש, מנהל משא ומתן, מעלה דרישות שנראות סבירות, וברגע שנדמה שההסכמה קרובה – חוזר בו.
במקרה אחד, כאשר התייצב עם אשתו בבית הדין לכאורה לצורך חתימה על מסמכי הגט, הסתיים המפגש באופן משפיל במיוחד. קצבורג עצמו הודה בעדותו: "קרעתי את המסמכים, את הניירת, וזרקתי לפניה, לפנים של אשתי".
במקרה אחר, כאשר ילדיו המתגוררים בארצות הברית הגיעו לביקור בישראל, הוא ניסה להוציא נגדם צו עיכוב יציאה מהארץ. בית הדין דחה את הבקשה.
האישה אף פינתה, בהתאם לדרישתו, את דירתם בניו יורק ושילמה עשרות אלפי דולרים בניסיון להשיג את הגט. כשעומת קצבורג עם מאמציה, כינה אותם "דמעות תנין".
בחקירתה במשטרה סיפרה האישה כי בעבר אמר לה בעלה שעליה להקפיא את ביציותיה, משום שאינו רוצה שתביא ילדים לעולם עם גבר אחר.
המחיר המשפחתי אינו מסתכם באישה. לדבריה, הילדים נאלצו להתמודד עם היעדרות אביהם ואף הסתירו מחבריהם שהוא בכלא. בעדותה סיפרה כי בתם הבהירה לאביה שתסכים לחדש עמו את הקשר רק לאחר שייתן גט וישתחרר.
"אני מסרב לתת גט, אבל אני לא סרבן גט"
בספטמבר האחרון הורשע קצבורג, לאחר משפט הוכחות, בהפרת צו שיפוטי שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין. במהלך עדותו ניסה להסביר כי הוא אינו אחראי למצבה של אשתו. "הסבל של אשתי לא קשור בכלל אליי. זה משהו שהיא הביאה את זה על עצמה", טען.
כשהשופט שאל אותו ישירות אם הוא מסרב לתת גט, השיב: "אני מסרב לתת גט, אבל אני לא סרבן גט".
התובעת עימתה אותו עם הטענה שהוא ממתין עד שאשתו לא תוכל עוד ללדת. קצבורג הכחיש שזו מטרתו, אך הסביר כי מתן הגט יפגע ביכולתו להמשיך לנהל את מאבקיו בבית הדין הרבני.
השופט אבנון לא השתכנע: "בפועל כל כוונתו למשוך את הזמן עוד ועוד, חרף (שמא דווקא בשל) הסבל הרב שהוא מסב למתלוננת, שאת מהלך חייה עצר".
התביעה המשטרתית הגדירה את הפרשה "דיני נפשות של ממש". לטענתה, קצבורג שולל מאישה שומרת מצוות את חירותה להינשא מחדש, לקיים זוגיות ולהביא ילדים נוספים. התביעה ביקשה לגזור עליו 40 חודשי מאסר ופיצוי של לפחות 36 אלף שקל.
מנגד, הסנגור ביקש שלא להפוך את מרשו ל"שעיר לעזאזל" במאבק הציבורי בסרבנות הגט. לדבריו, קצבורג הוא אזרח זר שאינו דובר עברית, מעולם לא התגורר בישראל ומנותק ממשפחתו ומילדיו. מאסרו בארץ, טען, הוא בגדר "בידוד מוחלט וקשה בקצה העולם".
ההגנה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של שישה עד 12 חודשי מאסר, והדגישה כי קצבורג כבר כלוא שנים מכוח החלטות בית הדין הרבני. עוד טענה כי אין להענישו על המשך הסירוב בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום.
השופט דחה את הטענה האחרונה וקבע כי מדובר בעבירה מתמשכת, הנמשכת כל עוד הגט לא ניתן, לרבות בתקופת המשפט.
השופט אבנון הבחין גם בין המאסר האזרחי, שנועד לכפות מתן גט ושניתן להביא לסיומו באמצעות קיום הצו, לבין המאסר הפלילי שנועד להעניש על הפרתו. השופט ציין כי אמנם יש הצדקה למתחם הענישה המחמיר שביקשה התביעה, אך לנוכח מיעוט פסקי הדין בתחום והצורך בהחמרה הדרגתית, קבע מתחם של 18-40 חודשי מאסר.
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
המספרים הנוספים
בסופו של דבר נגזרו על קצבורג 27 חודשי מאסר בפועל, במצטבר לכל מאסר אחר, לרבות מאסר אזרחי, לצד מאסרים על תנאי ופיצוי של 30 אלף שקל לאשתו.
בית המשפט הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת עברו הפלילי שאינו מכביד, הכולל הרשעה בתקיפת סוהר, אך קבע כי התעקשותו להמשיך בסרבנות גם במחיר חירותו – פועלת לחובתו.
וכך, בעוד קצבורג ממשיך לטעון כי הוא עצמו קורבן של המערכת, אשתו נותרת ללא גט. גזר הדין מוסיף לתקופת מאסרו, אך אינו מסיים את עגינותה.
את המדינה ייצגה עו"ד שני מלול מתביעות משטרת ישראל. .
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
