אם אין אני לי, מי לי

זוהר עובד (מתוך סרטון ביוטיוב על פרויקט "מחשב לכל מורה")

סגנית נשיא בית משפט השלום בנצרת, השופטת לילי יונג-גפר, החליטה שלא להרשיע את ראש עירית טבריה לשעבר, זוהר עובד, בעבירה של הגבלת הכנסות על פי חוק הרשויות המקומיות, מנימוקים של אכיפה ראשונית, אכיפה בררנית ושיהוי של למעלה משש שנים בין מועד ביצוע העבירה לבין הגשת כתב האישום. עובד יבצע עבודות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

ראש העיר לשעבר הודה כי לצורך מערכת הבחירות העירונית ב-2003, הראשונה בה זכה מבין שתיים, הוא הוציא מכספו האישי לפחות 1,675,780 שקל, באמצעותם מימן את הוצאות מסע הבחירות שלו ושל סיעתו "מהפך". חוק הרשויות המקומיות אוסר על קבלת תרומה העולה על 5,000 שקל מאדם כלשהו – הגבלה שנועדה להבטיח הזדמנויות שווה ככל הניתן למועמדים בבחירות. סנגוריו של עובד, עורכי הדין דוד ודפנה ליבאי, הסבירו כי עובד נתן, על פי ייעוץ משפטי מקדים, הלוואה לסיעתו שאותה היא היתה אמורה להחזיר לאחר הבחירות באמצעות מימון המפלגות, ולאור הצפי כי תקבל שישה מושבים במועצת העיר. בפועל זכתה הסיעה בשני מנדטים ולא יכלה להחזיר את הכספים.

התובעת, עו"ד עידית שדה, טענה כי העבירה פוגעת בערך של עיקרון השוויון בין מועמדים עתירי ממון לבין מועמדים דלי אמצעים, והימנעות מהרשעת עובד עשויה להתפרש כהקלת ראש בסטנדרד ההתנהגות הנדרש ממועדים לכהונה ציבורית, ולהפוך התנהלות מעין זו לנורמה. התובעת אף הרחיקה לכת וטענה לחשיבות המסר ולפיו לא ניתן לקנות שלטון בכסף, אולם השופטת מתחה על עצם הגשת האישום נגד עובד ביקורת קשה.

"הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי הנאשם הינו היחיד אשר הועמד לדין מעולם, בגין עבירה זו בחוק, על אף שזה נחקק כבר לפני למעלה משני עשורים”, ציינה השופטת. "אין חולק גם מלבד הנאשם, שימשו אמצעים מנהליים ומשמעתיים באופן בלעדי לטיפול בעבירה זו (בעניינם של עבריינים אחרים), הן לפני הבחירות נשוא תיק זה והן לאחריהן. אין גם מחלוקת כי במועדים הרלבנטיים לתיק (בחירות 2003 – ז”ק), לא נדונה מעולם שאלת מעמדם וחוקיותם של הלוואה, מימון עצמי או גירעון, לא בחוק, לא בפסיקה ולא בהנחיות מבקר המדינה, וממילא שררה אי בהירות בנושא זה. רק חמש שנים מאוחר יותר, ב-2008, פרסם מבקר המדינה בפעם הראשונה הנחיות מחייבות מהן עולה כי רשימה רשאית לקבל הלוואה למימון הבחירות, אך הלוואה שלא נפרעה, כמו גם גירעון שלא כוסה, ייחשבו כתרומה, לרבות כאשר מדובר במימון עצמי.

לעניין נסיבות העבירה, כותבת השופטת בהחלטתה כי אמנם "יש להבטיח כי יכולת כספית לא תהווה בפועל מעין כרטיס זכייה בבחירות”, ועם זאת, לדבריה, "הסדרי המימון הציבורי שהעמידה המדינה יוצרים קושי לא מבוטל עבור רשימות חדשות" כמו זו שהיתה של עובד. "בעוד שסיעות קיימות זוכות למימון מראש בהתאם לגודלן, הרי סיעות חדשות אינן זכאות למימון עד לאחר הבחירות, ומשמעות הדבר היא כי הן נאלצות לממן בעצמן, לפחות כמימון ביניים, את מערכת הבחירות שלהן, בין היתר על ידי קבלת הלוואות. מאחר ולא פעם התוצאות אינן תואמות את הציפיות, נותרת הרשימה עם גירעון בהיקף כזה או אחר, שאותו עליה לכסות ממקורותיה. רשימתו של הנאשם סבלה מנחיתות מימונית באספקטים אלה, והתוצאה היתה, אמנם,  כי הרשימה ניהלה את מסע הבחירות שלה באופן לא שוויוני בעיני החוק, אך מאידך, סבלה בעצמה מאי שוויוניות מובנית הקיימת בחוק".

בית המשפט מתח ביקורת על שיקול הדעת שבהגשת אישום זה: "כאשר המדינה נמנעת בעקביות במקרים כה רבים מלנקוט בהליכים פליליים, יש בכך משום אמירה ברורה ולפיה האכיפה בנוגע לעבירה זו היא אכיפה מנהלית בלבד ולעולם לא אכיפה פלילית, ואדם רשאי להסתמך על אמירה זו. אין מדובר בנטילת שלמונים לכיסו של הנאשם, או בעבירת בחירות חמורה, ובידי המדינה כלים אחרים לטפל בנושא".

השופטת מתחה ביקורת גם על כך שנדרשו לפרקליטות שלוש שנים לצורך קיום שימוע לנאשם: "אין המדובר בפרשיה סבוכה ומורכבת, אלא בנתונים שכבר נאספו ונותחו על ידי מבקר המדינה".           

לאור זאת נקבע, כי עניינו של עובד "נמנה על אותם חריגים שבחריגים, שלא רק שיש בהם כדי להצדיק הימנעות מהרשעתו, אלא שיהיה בהרשעתו משום פגיעה בתחושות של צדק והגינות. אין מנוס מלקבוע כי מדובר באכיפה בררנית פסולה".

תגובת הסנגור, עו"ד ליבאי: "אני שמח שבית המשפט קיבל את הטענות שלנו ועשה צדק עם זוהר עובד בכך שנמנע מהרשעה מהנימוקים המפורטים שהוא נתן בהחלטתו".

עדכון (26.2)

בדיון שנערך בבית משפט השלום בנצרת הסכימו הצדדים להמלצת שירות המבחן, וסגנית נשיא בית המשפט, השופטת לילי יונג-יפר הוציאה צו המורה לעובד לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 120 שעות בלבד.