כשנה לאחר שהועמדו לדין, בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר את עונשם של ארבעה תושבי פתח תקווה וחולון על חלקם בפיצוץ רימון וירי ביד אליהו בת"א ובאור יהודה.
תזכורת:
במסגרת חקירת ימ"ר ת"א נחקרו ארבעה אירועים של השלכת רימוני רסס וירי בתל אביב ובאור יהודה. בסופו של דבר, התגבשה תשתית ראייתית בגין שני אירועים בלבד.
ביוני 2025 הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד:
מיכאל ששון (33) מפתח תקווה
דסאלין וורט (22) מחולון, שמכונה גם "אשר"
רוסלן דוברנוב (21) מחולון
בן אואקנין (32) מפתח תקווה.
לפי כתב האישום המקורי, הרקע לאירועים הוא סכסוך שפרץ בין הנאשם ששון לבין מוכר למשטרה.
באישום הראשון נטען כי הנאשמים ששון, וורט ודוברנוב קשרו קשר להשליך רימון רסס לעבר מרפסת הדירה של אותו מוכר למשטרה, במתחם המגורים החדש בשדרות משה דיין.
נטען, כי במסגרת התוכנית, ב-2 מרס הגיע וורט במספר הזדמנויות סמוך לכתובת של המשפחה.
בהמשך הגיע לשם גם דוברנוב והשניים עשו סיורים ותצפיות על המרפסת.
עוד נטען, כי הנאשמים וורט ודוברנוב שלחו לששון תמונות של מרפסת אחרת, מאחר שסברו כי מדובר במרפסת הדירה של היעד.
הם כתבו לו: "וואלה אחי, נראה לי זה הבית, יש שם שני אנשים ואחד מהם נראה כמוהו, נראה לי זה הבית".
למחרת, כך נטען, וורט ודוברנוב הצטיידו ברימון והגיעו סמוך לבניין (3 מרס). באותה עת שהה אדם אחר (ל') בסלון דירתו שבקומה הראשונה – דירה שאותה החשיבו הנאשמים בטעות לדירה של משפחת היעד.
סמוך לחצות הושלך הרימון לעבר המרפסת, אלא שכאמור, זו לא היתה הדירה של המשפחה המבוקשת.
כתוצאה מפיצוץ הרימון שהושלך נגרם נזק רב לרכוש וקטין שנפצע מרסיסים רבים אושפז במשך ארבעה ימים.
באישום השני שיוחס לארבעת הנאשמים נטען, כי לפני 26 מרס קשרו הנאשמים לפגוע ביעד באמצעות ירי לעבר מרפסת בית המשפחה.
בכתב האישום נטען כי דוברנוב ואואקנין הגיעו למקום בקטנוע שעליו לוחית זיהוי של קטנוע אחר.
עוד נטען, כי גם ששון הגיע למקום ברכב ופגש בסמוך לבניין את שותפיו.
הפרקליטות טוענת, שהמעורבים ביצעו סיורים ותצפיות על מנת לאתר את המרפסת הרלוונטית ודיווחו על כך לששון שישב ברכב.
מכתב האישום עולה כי בשעת ערב הבחינו הנוכחים בדוברנוב שוהה במרפסת של היעד וצעקו לעברו.
ששון, כך נטען, הוציא אלה מתוך הרכב ויחד עם אואקנין השניים הגיעו בריצה למקום שבו היה דוברנוב, והתפתח ויכוח שכלל צעקות וקללות.
מיד לאחר מכן עזב דוברנוב את המקום בקטנוע והנאשמים האחרים עזבו ברכב.
בכתב האישום נטען כי בהמשך היום הצטיידו הנאשמים בנשק.
ששון שלח לוורט הודעה: "משאיר לכם קסדות".
וורט השיב לו: "אחי תעבור פה ותשים הכל אחי, כמה דקות אחרי שאתה תצא, אני והרוסי כבר נצא אחי".
מיד לאחר מכן, נטען, דוברנוב יצא לחניון והעביר את הקטנוע לוורט ואואקנין כדי שישמש אותם בביצוע הירי.
לפי האישום המקורי, סמוך לאחר מכן יצאו השניים רכובים על הקטנוע עם נשק, לכיוון הכתובת של היעד.
באותה עת שהתה במרפסת אמו של היעד ביחד עם אחרים, והנאשמים צעקו לעברם: "יא בני זונות".
מכתב האישום עולה כי מספר דקות לאחר מכן ירה אואקנין חמישה קליעים לעבר המרפסת של המשפחה, והנאשמים נמלטו מהמקום.
כתוצאה מכך נגרם נזק לקומת הכניסה לבניין החדש.
באישום השלישי המיוחס רק לאואקנין נטען כי הוא החזיק 84 גרם קוקאין.
התשתית הראייתית נגד הנאשמים מתבססת על דוחות פעולה משטרתיים, צילומי אבטחה, מחקרי תקשורת, ממצאים מטלפונים וראיות נוספות.
כתב האישום המקורי ייחס לנאשמים, כל אחד לפי חלקו את העבירות הבאות:
נשיאת נשק,
היזק בחומר נפיץ,
חבלה חמורה בנסיבות מחמירות,
חבלה בכוונה מחמירה,
ירי מנשק חם באזור מגורים,
היזק בזדון והחזקת סם.
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
במסגרת דין ודברים בין הפרקליטות לבין ההגנה הצביעו הסנגורים עורכי הדין תמיר סננס, שחר חצרוני ובן מחני ממשרד תנוי סננס שפרלינג וחצרוני, ועו"ד משה יוחאי עם עו"ד לירון אודסר ממשרדו, על קשיים ראייתיים בתיק. בין היתר טענו כי התשתית הראייתית מתבססת ברובה על ראיות נסיבתיות בלבד.
מעבר לכך, הסנגורים העלו קשיים לגבי הוודאות ביחס לחלקו של כל אחד מהנאשמים, לצד קשיים בזיהוי של משליך הרימון והוסיפו שבאירוע הירי אין הוכחה כי הייתה כוונה לפגוע.
נוכח טיעונים אלו ואחרים, ב-28 באפריל השנה הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שבמסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן.
באישום הראשון –
ששון, דסאלין ודוברנוב הורשעו ב: סיוע לנשיאת נשק, סיוע להיזק בחומר נפיץ וסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
באישום השני –
ששון ודוברנוב הורשעו ב: סיוע לנשיאת נשק, סיוע לירי מנשק באזור מגורים וסיוע להיזק בזדון, דסאלין ואואקנין הורשעו בנשיאת נשק וירי מנשק חם באזור מגורים.
באישום השלישי –
אואקנין הורשע בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית
כמו כן, דסאלין הורשע בהחזקת סכין במסגרת תיק שצירף כחלק מההסדר.
בטיעונים לעונש, הפרקליטות הדגישה את חומרת מעשיהם של הנאשמים ועתרה לעונשים הבאים:
ששון – 60 חודשי מאסר;
דסאלין – 70 חודשי מאסר;
דוברנוב – 48 חודשי מאסר;
אואקנין – 75 חודשי מאסר.
מנגד, הסנגורים התייחסו בטיעוניהם לחלקו של כל אחד מהנאשמים ונסיבותיהם האישיות הפנו לפסיקה בתיקים דומים ובקשו מבית המשפט לפסוק עונשים קלים יותר.
בסופו של דבר, השופט שמואל מלמד, ששמע את טיעוני הצדדים ובחן את הפסיקה, גזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
ששון – 36 חודשי מאסר (עונש הכולל הפעלת 8 חודשי מאסר מותנה – מחציתו במצטבר).
דסאלין – 42 חודשי מאסר.
דוברנוב – 32 חודשי מאסר.
אואקנין – 50 חודשי מאסר (עונש הכולל הפעלת 12 חודשי מאסר מותנה, כששלושה חודשים מתוכם במצטבר).
לצד עונשי המאסר הוטלו על הנאשמים מאסרים מותנים, התחייבות כספית, קנס ופיצוי על סך עשרות אלפי שקלים.
