בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל ברובה תביעה שהגישה אם לארבעה ילדים נגד בעלה לשעבר, לאחר שלטענתה הוא הפר שוב ושוב את זמני השהות שנקבעו לו.
האם טענה כי בין השנים 2019-2021 הפר האב לא פחות מ-176 פעמים את הסדרי השהות המצומצמים שנקבעו לבקשתו. לדבריה, היו מקרים שבהם כלל לא הגיע, פעמים אחרות לקח רק חלק מהילדים, ובמקרים רבים החזיר אותם שעות לפני הזמן שנקבע.
האב מצדו טען כי מדובר בתביעה "קנטרנית" על זוטי דברים, וכי יש לבחון את התמונה הרחבה. לדבריו, הוא אב מסור שאוהב את ילדיו, מפנק אותם, קונה להם כל מה שהם מבקשים, ולוקח אותם למסעדות, לחופשות ואף לחו"ל.
באחד הציטוטים הציוריים בפסק הדין טען האב כי הגיע הזמן "לראות את המאקרו ולא את המיקרו".
במקרה אחר תהה: "מה מצופה? שאנעל אותם ברכב ולא אתן להם לרדת?".
עוד טען כי אם הילדים מקבלים ממנו ארוחות, בילויים ואהבה, ולכן אין סיבה לדקדק בשעות. לדבריו, "העיקר שהקטינים מאושרים, שיש להם דמות אב, מודל לחיקוי, שהם אוהבים אותו ומתלהבים ממפגשים אתו".
השופטת איריס ארבל-אסל דחתה את הגישה הזו מכל וכל. לדבריה, זמני שהות אינם "מסגרת כללית" הנתונה לשיקול דעתו של ההורה, אלא חובה משפטית מחייבת.
באחת הקביעות המרכזיות בפסק הדין כתבה השופטת: "החלטות ופסקי דין של בית המשפט אינם בגדר המלצה בלבד".
עוד היא הבהירה, כי מטרת הסדרי השהות אינה "לספק לקטינים ארוחה", אלא ליצור קשר הורי יציב ועקבי.
בציטוט חריף נוסף כתבה: "האב איננו ממלא 'חובתו' אם הוא לוקח את הקטינים פעם בשבוע לשעתיים למסעדה או מטייל איתם בסוף שבוע פעם בשבועיים".
השופטת הוסיפה כי גם האם זכאית ליציבות ולהפוגה, ול"זמנים ידועים וקבועים בהם האב נוטל אחריות הורית על הקטינים".
האב ניסה להצדיק חלק מההפרות בטענה שנפצע קשה בתאונת דרכים וסבל משברים בחוליות ובקרסול, וכן בשל תאונה שעברה אמו.
השופטת קיבלה חלקית את הטענה וקבעה כי במשך השבועיים הראשונים לאחר התאונה מדובר בצידוק סביר, אולם לאחר מכן זה כבר סיפור אחר לגמרי. "האחריות ההורית איננה מתפוגגת כשלהורה פחות נוח או מתאים לשהות עם ילדיו", כתבה.
עוד קבעה השופטת, כי גם תפקידו הבכיר של האב והעובדה שהוא נדרש לעבוד מסביב לשעון אינם פוטרים אותו מהתחייבויותיו.
ביקורת חריפה נמתחה על כך שהאב השתמש שוב ושוב בעבודתו כתירוץ לביטול מפגשים. השופטת קבעה כי נוצר הרושם שהוא עושה "שימוש שיטתי ומניפולטיבי בתפקידו כאמתלה שלא לקיים את הסדרי השהות".
אחד הפרטים המסקרנים בפסק הדין עסק בניסיון של האב לקזז את ההפרות באמצעות ימים נוספים שבהם שהה עם הילדים, כולל טיול בן עשרה ימים בחופשת הקיץ, אף שהיה מחויב לשבוע בלבד.
גם כאן נדחתה הטענה. השופטת קבעה כי שהות נוספת היא מבורכת, אך אינה יכולה למחוק הפרות אחרות, וכי עצם העלאת טענת ה"קיזוזים" ממחישה את חוסר החשיבות שהאב מייחס להסדרי השהות הקבועים.
האב טען שבמקרים מסוימים כיבד את רצון הילדים שלא להגיע אליו. גם הטענה הזו נדחתה. השופטת קבעה כי שני ההורים מחויבים לעודד את הקשר, וכי לא ניתן להטיל על ילדים את האחריות להחליט אם לקיים את המפגשים.
עוד סיפורים מרתקים במדור לענייני משפחה >>
עורך דין מומלץ לענייני משפחה >>
בסופו של דבר קיבלה השופטת 155 מתוך 176 ההפרות הנטענות. האב חויב לשלם לאם 77,500 שקל, בהתאם למנגנון של 500 שקל לכל הפרה. בנוסף היא חייבה אותו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
את פסק הדין חתמה השופטת בתקווה שהצדדים ינהלו בעתיד הורות מיטיבה, אך המסר העיקרי שעלה ממנו היה חד וברור: זמני שהות אינם עניין של נוחות, מצב רוח או בילויים, אלא אחריות הורית מחייבת.
ב"כ האם: עו"ד מירב סופר.
ב"כ האב: עו"ד ונוטריון שגית שאמי.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
