שבוע בלבד לאחר שפורסם טור הדעה הקודם שלי בנושא "חשבונית ישראל", פרסמה רשות המסים מחקר חדש המצביע על הסטת עסקאות בהיקף של מיליארדי שקלים אל מתחת לסף הדיווח – מניפולציה שבה עסקים מנמיכים או מפצלים את סכום העסקאות האמיתיות, כדי שלא יגיעו לרף שמחייב דיווח ואישור באמצעות המערכת.
לצד הנתונים בנושא שלא פורסמו, בהודעת הרשות מסתתר מסר חשוב הרבה יותר מהמספרים עצמם: האפשרות לשקול בקרוב החלת מנגנון של הקצאת החשבוניות מהשקל הראשון.
הנתונים הם רק ההתחלה
המחקר מתמקד בפיצול והנמכת עסקאות מתחת לסף הדיווח. אם הנתונים נכונים, מדובר בתופעה שמחייבת טיפול ואכיפה. אין חולק כי חשבוניות פיקטיביות הן מכת מדינה וכי יש להיאבק בהן בנחישות.
אלא שהמסקנה המשתמעת מהודעת רשות המסים אינה רק הצורך באכיפה מוגברת. המסר העולה מבין השורות הוא שהיעד הבא עשוי להיות החלת מנגנון דיווח חובה באמצעות "חשבונית ישראל", על כל חשבונית במשק, ללא סף מינימלי כלל – מהחנווני ועד אחרון קבלני הבניין.
מה המשמעות "מהשקל הראשון"?
כאשר מדברים על החלת מנגנון הקצאה מהשקל הראשון אין מדובר בעוד שינוי טכני במערכת המחשוב של רשות המסים. מדובר בשינוי תפיסתי. המשמעות היא שכל עסקה מסחרית, קטנה כגדולה, תעבור דרך מנגנון בקרה ממשלתי כתנאי למימוש זכות המס הגלומה בה.
במילים אחרות – במקום שהמדינה תתמקד באיתור עבריינים, קיים חשש כי כלל ציבור העוסקים יידרש להוכיח את "חפותו" באמצעות מעבר בשער ביקורת אחיד, ללא הבחנה בין מי שמעורר חשד לבין מי שפועל כחוק.
למה משול הדבר? עריכת בדיקות שתן לכל אזרחי ישראל במטרה למצוא משתמשים בסמים.
לפני שמרחיבים את המנגנון – איפה הנתונים?
רשות המסים ממשיכה להרחיב את מנגנון חובה הדיווח ל"חשבונית ישראל" בקצב מהיר:
תחילה זה היה מ-25 אלף שקל,
לאחר מכן מ-20 אלף שקל,
אחר כך מ-10,000 שקל,
וכעת מ-5,000 שקל.
כאן מתעוררת שאלה מטרידה לא פחות. האם במקביל להפחתת הרף פורסמו נתונים מלאים המאפשרים לבחון את יעילות המערכת באופן מאוזן?
הציבור טרם נחשף לתמונה המלאה:
כמה השגות הוגשו?
כמה מהן התקבלו?
כמה מספרי הקצאה סורבו בטעות?
כמה עסקאות אמיתיות נפגעו?
מהו הנזק התזרימי שנגרם לעסקים שומרי חוק?
בחינה רצינית של רגולציה אינה יכולה להתבסס רק על הערכת פוטנציאל גבייה. היא חייבת לכלול גם את המחיר הכלכלי, התפעולי והמשפטי שמשלמים העסקים.
החשש: מעבר ממאבק בעבריינים לפיקוח על כלל המשק
רוב בעלי העסקים בישראל אינם עבריינים. רוב מוחלט של החשבוניות המופקות בישראל משקפות עסקאות אמיתיות.
לכן, השאלה המרכזית איננה האם צריך להילחם בחשבוניות פיקטיביות – התשובה לכך ברורה.
השאלה היא האם בשם המאבק בעבריינים מוצדק להחיל מנגנון פיקוח מראש על כל עסקה במשק.
המלחמה בהון השחור היא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. אולם גם חופש העיסוק, הוודאות העסקית והיכולת לנהל פעילות כלכלית תקינה הם אינטרסים ציבוריים חשובים.
לפני שמרחיבים את מנגנון ההקצאה אל "מהשקל הראשון" ראוי לקיים דיון ציבורי ומקצועי המבוסס על כלל הנתונים – לא רק על נתוני גבייה, אלא גם על השפעת המערכת על העסקים שומרי החוק.
המאבק בחשבוניות פיקטיביות הוא יעד ראוי. אך אם הפתרון המוצע הוא שכל עסקה בישראל תעבור דרך שער כניסה ממשלתי, מדובר כבר בשאלה רחבה הרבה יותר מגביית מס. מדובר בשאלה של איזון בין אכיפה לבין חירות כלכלית, בין מלחמה בעבריינות לבין שמירה על המסחר התקין.
מחברת המאמר, עו"ד נאוה הנס, היא מומחית לעבירות מס ופשיעה כלכלית, וחברה באינדקס עורכי הדין של פוסטה
