בשנים האחרונות מציגה רשות המסים את מנגנון "חשבונית ישראל" כמהפכה של ממש במאבק בחשבוניות הפיקטיביות.
הכותרות בעיתונות הכלכלית זועקות על "חיסכון של מיליארדים", "מאבק בהון השחור" ו"קדמה טכנולוגית".
לכאורה – איזה אדם הגון יכול להתנגד למאבק בהונאות מס?
בחודש יוני תיכנס לתוקף החמרה נוספת של רשות המסים: על כל חשבונית מעל 5,000 שקל יידרש העוסק לקבל מראש מספר הקצאה. בפועל, המשמעות היא שכל עסקה תעמוד לבחינה נוספת של רשות המסים, לא רק ביחס לפרטי החשבונית אלא גם ביחס לזהות הצדדים לעסקה, בין היתר על בסיס מאגרי מידע ממשלתיים ומידע משטרתי. לטענת מבקרי המהלך, בשם המאבק בחשבוניות פיקטיביות המדינה מטילה עוד שכבת פיקוח וחשד על ציבור רחב של עסקים לגיטימיים.
כך, מתחת לכותרות הדביקות מסתתרת מציאות אחרת. מציאות יומיומית של עסקים עובדים, קבלנים, אנשי שטח, בעלי מקצוע ויזמים קטנים, שנאלצים כבר עכשיו (מעל 15,000) להתמודד עם מערכת בירוקרטית אגרסיבית, מתישה ולעיתים כמעט בלתי אפשרית לתפעול.
דומה כי לצד היתרונות שעליהם המדינה מרבה לדבר בגיבוי העיתונות הכלכלית המייחצנת – כמעט ואין שיח אמיתי על המחירים.
לא על המחירים הכלכליים, לא על המחירים התפעוליים, ולא על המחירים האנושיים.
צריך לומר ביושר: חשבוניות פיקטיביות הן בעיה אמיתית. מדובר בתופעה שפוגעת בקופת המדינה, יוצרת תחרות לא הוגנת ומעודדת עבריינות כלכלית. הניסיון למנוע מראש הוצאת חשבוניות חשודות הוא רעיון שבבסיסו ניתן להבנה.
אבל השאלה האמיתית היא לא האם צריך להילחם בתופעה – אלא כיצד.
מדינה דמוקרטית צריכה לשאול את עצמה האם המנגנון שהיא מפעילה מאוזן, מידתי, יעיל, ובעיקר – האם הוא פוגע באופן בלתי סביר בעסקים לגיטימיים.
כאשר קבלן הופך לחשוד מראש
בפועל, יותר ויותר בעלי עסקים מדווחים על תחושה קשה של חשדנות מובנית מצד המערכת.
במקום שעוסק יוציא חשבונית וימשיך לעבוד, הוא מוצא את עצמו שוב ושוב מזומן לשיחות זום עם מבקרים ומפקחים, נדרש להסביר כל פרט בעסקה, ולהוכיח למעשה שהפעילות שלו אמיתית.
לא מדובר רק בשאלות בסיסיות. בעלי עסקים בתחום הבנייה, למשל, מתארים חקירות ברזולוציות כמעט פליליות:
באיזה אתר בוצעה העבודה?
מי היה הקבלן הראשי?
איזה חומר הותקן?
ממה מורכבת התקרה?
איזה ציוד שימש באתר?
יש מי שיאמרו שהבדיקות נחוצות. ייתכן. אבל כאשר עוסק לגיטימי נדרש להסביר פעם אחר פעם את מהות עיסוקו כדי לקבל אישור להוציא חשבונית – הגבול בין ביקורת מס לגיטימית לבין התערבות עמוקה בניהול העסק מתחיל להיטשטש.
עסק שעובד – לא עובד
הנזק האמיתי אינו רק תחושת התסכול. הנזק הוא כלכלי.
בעל עסק בתחום הבנייה, שאינו יליד ישראל והשפה העברית אינה שגורה בפיו, מתאר כיצד אחת ליומיים הוא נאלץ לעלות לשיחות זום מול רשות המסים משום שהחשבוניות שהוא מנסה להוציא אינן מקבלות מספר הקצאה.
במקום להיות באתר העבודה – הוא מול מחשב.
במקום לנהל עובדים – הוא אוסף מסמכים.
במקום לייצר הכנסה – הוא מסביר שוב ושוב מדוע העסקה אמיתית.
התוצאה קשה:
לקוחות מאבדים סבלנות.
חשבוניות מתעכבות.
תזרים נפגע.
עסקים נאלצים לקחת הלוואות.
חלק מהלקוחות פשוט מפסיקים לעבוד עם אותו עוסק.
הפחד להוציא חשבונית
אחד הדברים המדאיגים ביותר הוא הפחד שנוצר אצל בעלי עסקים.
עוסקים מספרים שהם "רועדים" לפני הוצאת חשבונית. לא בגלל בעיה אמיתית בעסקה – אלא בגלל החשש שהמערכת לא תאשר את מספר ההקצאה, ואז העסקה תידחה, אולי תתבטל.
זו כבר אינה רק שאלה בירוקרטית. כאשר אדם חושש להוציא חשבונית כדין – נפגע יסוד בסיסי בחופש העיסוק.
אין כתובת, אין רצף, אין פיתרון
בעיה נוספת היא היעדר מנגנון אנושי נגיש.
במקרים רבים, עוסקים ומייצגים מוצאים עצמם מתנהלים מול מבקר אחר בכל פעם. כל חשבונית נבחנת מחדש. כל זום מתחיל מאפס. במקביל מתנהלות השגות, בקשות, פניות והעלאות מסמכים.
השאלה המתבקשת היא: מדוע אין גורם אחד במחלקה שניתן לפתור מולו את הבעיה באופן רוחבי?
האזור האישי – פתרון או תקלה?
גם המעבר לאיזור האישי הדיגיטלי מוצג כהתקדמות טכנולוגית. בפועל, עבור אנשי שטח רבים מדובר בעוד מכשול.
קבלנים, מתקינים, בעלי מקצוע ועובדי שטח אינם יושבים מול מחשב כל היום. רבים מהם אינם שולטים היטב במערכות דיגיטליות. חלקם אינם דוברי עברית ברמה גבוהה.
בפועל, הם נאלצים להיעזר במייצגים רק כדי להבין מה חסר, להעלות מסמכים, לעקוב אחר סטטוסים ולנסות להבין מדוע החשבונית לא אושרה.
"האח הגדול" של עולם המס
אי אפשר להתעלם גם מתחושת הפיקוח המוגזם.
המדינה אינה מסתפקת עוד בביקורת בדיעבד. היא מבקשת להתערב בזמן אמת בפעילות העסקית עצמה, עוד לפני שהחשבונית יצאה.
כאשר כל פעולה עסקית נבדקת מראש, כאשר עוסק נדרש להצדיק את עצם עבודתו פעם אחר פעם, וכאשר מערכת אלגוריתמית מחליטה אם העסקה "מספיק אמינה" – קשה שלא לשאול האם נוצר כאן מנגנון של "אח גדול" כלכלי.
אולי הגיע הזמן לחשוב אחרת
ייתכן שהגיע הזמן לשאול שאלה עמוקה יותר: האם מודל המע"מ בין עוסקים הוא עצמו חלק מהבעיה?
במדינות מסוימות, כמו בארצות הברית, מנגנון המע"מ בין עסקים אינו פועל באותה מתכונת. המשמעות היא שאין את אותה מוטיבציה לייצר חשבוניות פיקטיביות לצורך קיזוז מס תשומות.
ייתכן שבמקום להקים מערכות פיקוח עצומות, יקרות ופולשניות – נכון יותר לחשוב על שינוי מבני עמוק יותר.
כי בסופו של דבר, מערכת מס צריכה לא רק למנוע הונאות – אלא גם לאפשר מסחר תקין.
עסק שעובד, מעסיק עובדים ומשלם מסים הוא נכס למשק.
עסק שקורס בגלל בירוקרטיה – אינו ניצחון של המדינה. הוא כישלון שלה.
מחברת המאמר, עו"ד נאוה הנס, היא מומחית לעבירות מס ופשיעה כלכלית, וחברה באינדקס עורכי הדין של פוסטה
