פסק דין חריג שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ממחיש מה עלול לקרות כאשר בעל דין לא רק עוזב את הבית, אלא גם נוטש בפועל את ההליך המשפטי.
בני הזוג נישאו בשנת 2010 ולהם חמישה ילדים. מאז הפרידה במאי 2024, כל הילדים מתגוררים עם האם, שלפי פסק הדין נושאת לבדה בהוצאותיהם.
במקביל, האב חדל להיות בקשר עמם, לא שוחח איתם ולא נפגש איתם, ואף הודיע לעובדת סוציאלית כי הוא "משעה" את זמני השהות ואינו רוצה לפגוש בהם.
במישור הרכושי טענה האישה כי בעלה חי למעשה על חשבונה, הסתיר הכנסות כעצמאי והבריח כספים משותפים.
לטענתה, הוא שכר משרד מאחורי גבה במשך כשנתיים, נטל הלוואות של יותר מ-200 אלף שקל 200,000 ש' מחברת כאל ועוד 60 אלף שקל מחברת מקס, משך כספים במזומן והעביר סכומים משמעותיים לעמותות.
בין היתר הוצגו העברות של 48,900 שקל ו-48,200 שקל לעמותת סיוע למשפחות נזקקות.
האישה טענה גם כי האב מכר רכב משותף לחבר תמורת 15 אלף שקל ללא ידיעתה, ושמר אצלו את הכסף.
מנגד, במסגרת תביעותיו טען האב לזכויות רכושיות ואף הגיש תביעה למזונות עבורו ועבור הקטינים, תוך הצגת עצמו, לטענת האישה, כמי שנעדר הכנסות.
אלא שהאב עצמו לא הגיע לרגע שבו היה אמור להגן על גרסתו: הוא לא התייצב להוכחות ולא הגיש סיכומים.
השופט משה בראון קבע במילים חריפות כי לא ניתן כל הסבר להתנהלותו של האב, וכי המסקנה היא שנטישת ההליכים נעשתה "באופן מודע ותוך הבעת זלזול וחוסר אכפתיות כלפי בית המשפט, האישה, ילדיו ובאת-כוחו".
בעקבות זאת נדחו תביעותיו, בעוד שתביעות האישה נבחנו על בסיס הראיות שהציגה.
אחת הראיות הבולטות היתה תמליל הקלטה שבה נשמע האב מקלל את אשתו ומכנה אותה "חתיכת זבל", ובהמשך אומר: "אני המלך… ואת השפחה של המלך". האם העידה כי לאורך השנים סבלה מהתעללות נפשית, וכי לצד גידול חמשת הילדים עבדה שעות ארוכות כדי לפרנס את הבית.
בעדותה תיארה שגרת חיים כמעט בלתי אפשרית: היא קמה לדבריה בארבע בבוקר, עובדת, מטפלת בילדים, וחוזרת לעבודה לאחר שהם נרדמים "כדי לפרנס את הילדים האלה".
על האב אמרה: "הבן אדם קם בבוקר… יוצא מהבית ולא חוזר".
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
התמונה הזו קיבלה משמעות ישירה גם ברכוש. בית המשפט הפעיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר במקרים מיוחדים לסטות מחלוקה שווה. השופט הדגיש כי תרומה לחיי המשפחה אינה נמדדת רק במשכורת, אלא גם בטיפול בבית ובילדים ובמילוי החובות המשפחתיות.
התוצאה: לא ייערך איזון בזכויות הסוציאליות והפנסיוניות, וכל אחד מבני הזוג יישאר עם מלוא הזכויות הרשומות על שמו. השופט ציין בין השיקולים גם את היעלמות האב מחיי ילדיו ואת העובדה שלא שילם את המזונות הזמניים.
האב חויב גם להשיב 30 אלף שקל – מחצית מ-60 אלף שמשך מהחשבון המשותף, וכן 10,000 שקל כמחצית שווי הרכב שמכר.
מנגד, דרישת האישה לחייבו בהחזר מחצית מהלוואה נטענת של 100 אלף שקל מהוריה נדחתה, לאחר שלא הובאו ראיות מספיקות לכך שמדובר בהלוואה ולא במתנה.
ויש גם סיום פחות שגרתי לסאגה: האב נדרש לפנות את חפציו ממחסן הדירה בתוך 21 יום. אם לא יעשה זאת, נקבע, האם רשאית לזרוק אותם או לנהוג בהם כראות עיניה.
במזונות קבע בית המשפט כי למרות טענות בדבר היעדר הכנסה – לאב שהוכשר בין היתר כטוען רבני, מגשר, יועץ משכנתאות וקואצ'ר, יש פוטנציאל הכנסה פנויה של 15 אלף שקל נטו בחודש.
מאחר שכל חמשת הילדים חיים עם האם, יחס ההכנסות הפנויות נקבע על 60 אחוז לאם ו-40 אחוז לאב.
החיוב הראשוני הועמד על 8,732.8 שקל בחודש, ובהמשך יפחת בהתאם לגיל הילדים, עד 5,458 שקל לחודש, לצד מחצית מהוצאות החינוך והרפואה החריגות.
בקשת האם למזונות מאז יום עזיבת האב את הבית נדחתה. השופט קבע שהחיוב יחל מיום פתיחת הליך יישוב הסכסוך, יולי 2024, והבהיר כי דרישה לתקופה מוקדמת יותר מחייבת תביעה כספית נפרדת להשבה.
על כל אלה נוספו 40 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
ובמילים אחרות: מי שנעלם מהילדים, מהעו"ד ומהדיון, לא הצליח להיעלם גם מהחשבון.
ב"כ האם: עו"ד אתי גוהר.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
