האם אב שמגדל את בתו בביתו צריך להמשיך להעביר לאם את המזונות שנפסקו עבורה?
שאלה זו עמדה במרכז תיק בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, הכולל סכסוך משפחתי בעצימות גבוהה, נערה בת 14 שעבדה להתגורר עם האב וניתקה קשר עם עמה, וטענות לניכור הורי והסתה.
בפני השופטת ליאת חיון דהן עמדו שתי אפשרויות קיצוניות:
אחת, המשך תשלום מלא לאם.
שנייה, ביטול מוחלט של המזונות.
אבל השופטת סירה לבחור בין שתי האפשרויות, ומצאה פיתרון יצירתי.
לבני הזוג לשעבר שלוש בנות. בפסק דין מוסכם מחודש מרס 2024 חויב האב לשלם 2,500 שקל בחודש עבור כל בת – 7,500 שקל בסך הכול, כמו גם 60 אחוז מהוצאות החינוך והרפואה החריגות.
ההסכמה התבססה אז, בין היתר, על הכנסת האב בסך כ-25 אלף שקל (נטו), לעומת כ-10,000 שקל לאם, ועל זמני שהות של עד ארבעה לילות בשבועיים אצל האב.
באוקטובר 2025 חל מפנה: הבת הבכורה עברה להתגורר באופן מלא אצל האב ומאז אינה מקיימת קשר עם אמה. האב טען כי המעבר הגיע בעקבות אירוע אלימות והתעמרות מצד האם, ומאז הוא נושא לבדו בכל הוצאות הילדה.
לדבריו, המשך גביית המזונות באמצעות ההוצאה לפועל הוא "כפל תשלומים" ו"עושר שלא כדין". הוא ביקש לבטל את המזונות רטרואקטיבית ממועד המעבר ואף להשיב לו כספים שכבר שולמו.
במקביל ביקש האב להפחית גם את מזונות שתי הבנות הצעירות. לטענתו, הכנסתו צנחה לכ-14 אלף שקל נטו, הוא עבר ניתוח בקע וסובל כיום מבעיות גב, ברכיים ודלקות בגידים.
האב סיפר גם על עיקול של כ-160 אלף שקל מרשויות המס ומשכנתא של כ-7,000 שקל, ולדבריו כי נאלץ ליטול הלוואות "לצורך קיום בסיסי".
האם הציגה גרסה הפוכה לגמרי. לטענתה, האב לא קורס כלכלית אלא משתכר בין 40 אלף ל-55 אלף שקל נטו בחודש. היא הצביעה על תנועות בחשבון הבנק וטענה שהוא רכש פנטהאוז בשווי שבין 2.5 לשלושה מיליון שקל, מחזיק רכבי יוקרה ורכב אספנות, ומוציא יותר מ-20 אלף שקל בחודש בכרטיסי אשראי על בילויים ומסעדות.
לטענת האם, החובות שעליהם הצביע הם "תרגיל" שנועד להתחמק מתשלום מס ומזונות, ואילו ניתוח הבקע אינו מוכיח פגיעה כלשהי בכושר העבודה.
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
אבל הטענה הרגישה ביותר של האם נגעה לבת הבכורה. לדבריה, המעבר לאב הוא תוצאה של "הסתה קשה וניכור הורי", כך שביטול המזונות יהפוך למעשה ל"פרס" לאב ויעודד את הנתק בינה לבין הילדה.
באשר לשתי הבנות הצעירות טענה האם כי הן נמצאות אצלה כמעט כל הזמן, ולכן דווקא הנטל הכלכלי המוטל עליה גדל.
בית המשפט הזכיר את הכלל שלפיו פסק דין למזונות אינו סוף פסוק, אך כדי לפתוח אותו מחדש נדרש שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי – מושג שיש לפרש בצמצום כדי לשמור גם על סופיות הדיון.
בכל הנוגע ל"קריסה הכלכלית", האב נתקל בבעיה ראייתית משמעותית. השופטת ציינה כי בעוד הוא טען להכנסה של כ-14 אלף שקל נטו, עיון בתנועות חשבון הבנק שלו לשנת 2026 הצביע על הפקדות חודשיות ממוצעות של כ-55 אלף שקל נטו בחודש – יותר מההכנסה שעל בסיסה נקבעו המזונות מלכתחילה.
גם ניתוח הבקע לא שכנע: לא הוגשה חוות דעת המעידה על אובדן כושר עבודה, והנתונים הכלכליים, נקבע, "סותרים את טענתו ל"קריסה כלכלית".
לכן, ביחס לשתי הבנות הצעירות נדחתה הבקשה: הן נמצאות רוב הזמן אצל האם, רוב הוצאות גידולן מוטלות עליה ולא הוכח שינוי נסיבות שמצדיק הפחתת מזונות.
התמונה היתה מורכבת יותר לגבי הבת הבכורה. מצד אחד, אין מחלוקת שהיא חיה כעת אצל האב והוא נושא בפועל בכל הוצאותיה. "הצדק מחייב הפחתה בדמי המזונות", קבעה השופטת.
מצד שני, בית המשפט התרשם כי מעבר הילדה לאב אינו תוצאה של הסדר מוסכם אלא מתרחש על רקע מאבק משפחתי קשה, קונפליקט נאמנויות והידרדרות במצבה הרגשי. בהחלטה אף צוין כי האב "גורר רגליים" בביצוע החלטות טיפוליות שנועדו לשקם את הקשר עם האם.
השופטת הזהירה מפני האפשרות שביטול המזונות לחלוטין "יביא להימשכות בלתי רצויה של ההליך הטיפולי… תוך קיבוע והנצחת הנתק, ופגיעה בטובת הקטינה".
מכאן נולד הפתרון היצירתי: האב ימשיך לשלם 500 שקל עבור המדור אצל האם, כדי לשמור לבת מקום מגורים יציב וחדר שאליו תוכל לחזור; 1,000 שקל יופקדו מדי חודש לחיסכון עבורה; ורק 1,000 שקל יבוטלו בפועל.
במילים אחרות, בית המשפט הכיר בכך שאי אפשר לדרוש מהאב לשלם כאילו דבר לא השתנה, אבל גם סירב לתת לתזוזה במגורי הילדה להפוך את המזונות לכלי נוסף בזירת המאבק ההורי.
ההחלטה זמנית ואינה מכריעה בטענות ההדדיות לניכור, הסתה או אחריות לנתק. השופטת הדגישה כי אין בה כדי "לקבוע מסמרות", והסוגיות יתבררו בהליך העיקרי.
גם הוצאות משפט לא נפסקו, "על מנת שלא להעמיק את הקונפליקט".
ב"כ האב: עו"ד שלומית סטורגנו.
ב"כ האם: עו"ד יהודה אודי גנון.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
