כתב אישום הוגש נגד תושב באקה אל גרביה, בגין עבירות אלימות כלפי אישה אחרת.
הנאשם, אמין עבד אל גני (26), הועמד לדין על ידי התביעה המשטרתית בתום חקירת משטרת ראש העין.
על פי סעיף האישום הראשון בכתב האישום, שהוגש לבית משפט השלום בפ"ת, הנאשם נסע ברכבו ב-4 במאי בכביש 4613, שם פגש במתלוננת שנהגה ברכבה על אותו כביש וניסתה לעקוף אותו. בהמשך החא עקפה אותו, עצרה את רכבה, ירדה ממנו וניגשה אל רכבו.
בשלב זה, שלף הנאשם מיכל גז פלפל וריסס לעבר פניה. על פי הנטען, הנאשם המשיך בנסיעתו תוך שהוא פוגע ברגלה של המתלוננת וכתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת קשיי נשימה, שריפה בפה ובגרון וכאבים בברך ימין.
בגין מעשיו אלו מיוחסת לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.
באישום השני נטען, כי ב-13 במאי שוב נסעו הנאשם והמתלוננת באותו כביש. אף על פי שאין ביניהם כל היכרות קודמת, לבד מהתקרית שמופיעה באישום הקודם.
בנקודת ההשתלבות של שני נתיבים, הבחינה בו המתלוננת והוא במקביל זיהה אותה, סימן לה באצבע כף ידו וקרא לעברה "חיפשתי אותך, את לא יודעת מי אני". הנאשם שלף אקדח איירסופט, תוך שהוא מכוון אותו אל עבר המתלוננת בצורה מאיימת.
עוד נטען, כי בחיפוש ברכבו נמצא אולר מתקבע באורך של 10 ס"מ, שלושה מיכלי גז פלפל, פנס עם דוקרן ואקדח אייר סופט. בגין מעשיו אלו, מיוחסות לו עבירות של החזקת סכין ושתי עבירות איומים.
התשתית הראייתית התבססה על עדויות שנגבו, סרטוני דרך מרכבו של הנאשם בכל הנוגע לאישום הראשון, דוחות פעולה משטרתיים וראיות נוספות. הנאשם, שמיוצג על ידי עורכי הדין אתנה אדרי ואמיר נאטור, קשר את עצמו חלקית למיוחס לו וטען, כי מכיוון שהוא מאויים הוא מצויד בדרך כלל באמצעי הגנה.
במהלך הליך המעצר, הוא שוחרר למעצר בית כולל בתנאים מגבילים נוספים. אולם, עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה להאריך את התנאים המגבילים שבהם הוא מצוי עד תום ההליכים.
סניגוריו של הנאשם הכחישו את המיוחס למרשיהם, טענו כי התשתית הראייתית חלשה, לוקה בחסר ורוויה במחדלים חקירתיים. לטענתם, תמצית הראיות לא מתיישבת עם חומרי החקירה והתביעה לא תצליח לבסס את אשמת הנאשם ברמה הדרושה בפלילים.
השופט דן באומן, שעיין בחומרי החקירה ושמע את טיעוני הצדדים, קבע בהתייחסו לאישום הראשון, כי "האירוע נושק לסייג של הגנה עצמית; המתלוננת היא זו שיזמה את האירוע, היא זו שחתרה למגע, היא זו שהשמיעה אמירות מאיימות, היא זו שפתחה את דלת מכוניתו, המשיב היה "כלוא" במכוניתו ולא יכול היה לסגת, ופעולתו הייתה פעולה קצרה, מידתית ומדודה שנועדה להדוף התקפה שלא כדין".
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
עוד הוסיף השופט באומן וציין, כי "ייתכן שהמשיב יכול היה לנעול את דלת מכוניתו ולהרים את חלון הדלת, אך מן העבר השני מדובר באירוע מפתיע, לא צפוי, שהתרחש במהירות וקשה לשפוט את התנהגותו של המשיב בנתונים אלה".
בתוך כך, לגבי האישום השני, קבע השופט כי המצב הראייתי שונה. לדבריו, "שתי ראיות המחזקות זו את זו, במידה משמעותית, כך שניתן לקבוע שקיימות ראיות לכאורה לקיומה של עבירת האיומים. מתקיימות ראיות לכאורה באישום השני, ללא כרסום".
נוכח קביעות אלו ועל רקע זה שהנאשם עצור לראשונה בחייו ואינו מכיר את המתלוננת, הורה השופט על ביטול תנאי מעצר הבית, אך השאיר את תנאי ההרחקה ואיסור יצירת קשר עם המתלוננת עד תום ההליכים.
