בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל תביעה שהגיש אב גרוש להרחבת זמני השהות שלו עם שני בניו, וקבע כי התנגדותה של האם לא נבעה משיקולים ענייניים אלא "רק לשם ההתנגדות".
את פסק הדין נתן השופט אורן אליעז, שמתח ביקורת חריפה על התנהלות האם וחייב אותה בהוצאות משפט בסך 7,500 שקל.
הצדדים נישאו בשנת 2008 והתגרשו ב-2020. בהסכם הגירושין נקבע כי לאחר שהבן הצעיר יגיע לגיל שש, האב יוכל לבקש משמורת והורות משותפת, והאם "לא תוכל להתנגד, ללא סיבה מהותית".
האב ביקש חלוקה כמעט שוויונית של זמני השהות. לטענתו, במשך השנים הסכימו הצדדים להרחיב בהדרגה את שהות הילדים עמו, ואף במהלך הליך יישוב הסכסוך נוסף יום לינה נוסף. אלא שלדבריו, האם נסוגה מהסכמתה והוא נאלץ לפנות לבית המשפט.
מנגד טענה האם, כי לא חל כל שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי בהסכם, וכי על האב מוטל "נטל מוגבר" להוכיח את תביעתו. לדבריה, הילדים כלל אינם מעוניינים לשהות יותר עם אביהם ואף אינם מרגישים בבית כשהם אצלו.
במהלך ההליך נחשפו פרטים אישיים לא פשוטים. אחד הילדים, שסובל מהפרעת קשב והיפראקטיביות, ביטא איום אובדני ונשלח לבדיקת מסוכנות. הפסיכיאטר שלל מסוכנות וקבע כי מקור המצוקה נעוץ בסכסוך המתמשך בין ההורים.
ועדת תסקירים שבה השתתפה פסיכולוגית מומחית לגירושין בקונפליקט גבוה, המליצה להוסיף יום נוסף לשהות עם האב, בתנאי שיעבור להתגורר סמוך לילדים. האב התנגד תחילה לדרישה, אך לבסוף עשה צעד משמעותי, עזב את המושב שבו התגורר ועבר לעיר שבה מתגוררים הילדים רק כדי להיות קרוב אליהם.
אלא שגם לאחר מכן, כך לפי פסק הדין, האם המשיכה להתנגד ליישום ההמלצות.
בתסקיר המשלים שהוגש לבית המשפט נכתב במפורש: "אני מתרשמת שהתובע הוא אב טוב ואוהב וממליצה על יום נוסף בו הילדים ישהו עמו".
השופט אליעז התרשם כי מדובר במשפט שמסכם את התיק כולו: "דומני שמשפט זה ממצה את התיק".
בניגוד לטענות האם, מהתסקירים עלה כי שני הבנים נהנים מקשר חם עם שני ההורים, וכי חשוב לשמר קשר משמעותי ורציף עם שניהם.
לאחר ששמע את העדויות, השופט קבע כי האב הותיר רושם חיובי במיוחד. "התרשמתי שהתובע הוא אב אוהב שרוצה בכל מאודו להיות בקשר עם ילדיו", כתב השופט והוסיף כי האב מכיר את חבריהם של ילדיו, מעורב בשגרת חייהם ולוקח בהם חלק ממשי. עדותו, כך נקבע, היתה "מהימנה וקוהרנטית".
השופט דחה את טענת האם שלפיה נדרש שינוי נסיבות מהותי, והבהיר כי האפשרות להרחבת זמני השהות נצפתה מראש ונקבעה במפורש בהסכם הגירושין. בנוסף הזכיר כי האב אף שינה את מקום מגוריו למען הילדים.
עוד סיפורים מרתקים במדור לענייני משפחה >>
עורך דין מומלץ לענייני משפחה >>
אחד הנימוקים המרכזיים של האם היה שהאב שהה תקופה ממושכת במילואים, ולכן השתנו הנסיבות. לדבריה, הילדים התרגלו למציאות בה היא הורה היחיד.
אלא שהשופט דחה את הטענה ואף בחר לשבח את האב: "כמי שמודעים לאופייה של ארצנו ולאתגרים עמה היא מתמודדת, יש לצין לשבח את התובע על שירות המילואים שביצע בפרט, כאשר הסכנה מרחפת באופן תמידי מעל המדינה ותושביה. ויובהר כי שירותו של האב במילואים אינו מפחית מיכולתו לשמש כאב לילדיו ולשהות עמם את הזמן הנדרש להם".
הקטע החריף ביותר בפסק הדין הוקדש להתנהלות האם. השופט אליעז כתב: "לצערי, לאורך ניהול ההליך התרשמתי שהנתבעת מבקשת להכשיל את הרחבת זמני השהות ועושה כל שלאל ידה בהתנגדויות לתובע".
בהמשך הוסיף: "התנגדויות אלה לא היו ענייניות, אלא רק לשם ההתנגדות ומתוך מטרה שזמני השהות לא יורחבו".
בסופו של דבר קיבל השופט את התביעה, העניק תוקף של פסק דין להמלצות המקצועיות בדבר הוספת יום שהות נוסף עם האב, וחייב את האם בהוצאות בסך 7,500 שקל.
ב"כ האם: עו"ד דוד ביטון
האב החליף ייצוג במהלך ההליך ובהמשך ייצג את עצמו
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
