פרשה 512: בומבי והשבעה של יעקב אברג'ל

"אם אתה היית גבר, אני לא הייתי יוצא מניאק". האמירה הבלתי נשכחת הזו של עד המדינה בומבי נאמרה בפתח העדות שלו בבית המשפט, והופנתה ישירות אל הנאשם מספר 1, יצחק אברג'ל. העדות של עד המדינה בומבי, שגוייס אחרון ונבחר להעיד ראשון, ריתקה את שלושת השופטים בתעוזה שלה, בישירות, בפרטים הרבים שהוא חשף בפניהם כבר בפתיחת המשפט, מה שהפך אותו לעד המדינה המועדף במיוחד על ראשת ההרכב הדומיננטית, השופטת גיליה רביד.

במשך שלושה ימי הסיכומים ניסו הסנגורים, עו"ד שמשון וייס ועו"ד לירז מאיר, להראות לה עד כמה מוטעית יכולה להיות ההתרשמות שלה מהעד, שנשפט ל-14 שנות מאסר על חלקו המרכזי ברצח שלושת האזרחים החפים מפשע בפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי, ועוד שני מקרי רצח עליהם התוודה בעצמו – רצח פרי יחזקאל ורצח דוד ביטון דיידונה. וייס התאמץ להמחיש את התיאוריה שלו על שקריו המובהקים של בומבי, ואילו השופטת רביד עשתה הכל כדי לגונן על עד המדינה "שלה".
בפרק הקודם הראינו איך הסנגור חשף את בית המשפט בסיכומים לקשרים של עדי המדינה בומבי ו"המהנדס" עם העבריין הבכיר יניב בן סימון בנוגע לנסיונות החיסול של רוזנשטיין, בפרק הזה נמשיך להצביע על הבעייתיות בעדויות של בומבי כפי שהציג אותה צוות ההגנה.

יום יום בשבעה
"אין אף ראיה פוזיטיבית שמראה על קשר בין יצחק אברג'ל לבין בומבי.. עד הלילה שבין ה-22 ל-23 ביוני 2002 עת נרצח אחיו של יצחק אברג'ל, מר יעקב אברג'ל", הצהיר הסנגור וייס. "בומבי, שהציג את עצמו כמי שהיה באותן שנים 'החבר הכי קרוב של יצחק' העיד שהוא היה מגיע כל יום לנחם אותו בשבעה ברחובות… הוא העיד על שיחות עומק שהיו בינו לבין יצחק בשבעה, שיצחק סיפר לו שהוא רוצה לפרק את ההוא ואת זה, והניח בפניו ספקולציות על מי היה יכול לרצוח את האח יעקב, אם זה הג'רושים או זה רוזנשטיין, אם זה עם כלי נשק כאלה או כלי נשק אחרים… לטענתו יצחק הודיע לו בשבעה שמתחילה מלחמה וביקש ממנו להצטייד באמל"ח… בומבי בעדויותיו (במשטרה, ובבית המשפט, א"ז) מתאר איך יום אחרי יום היה מגיע לשבעה…
"זה פשוט זועק הדבר הזה איך עד המדינה מתאר תיאור כל כך קרוב, רק שהוא לא ידע וגם התביעה משום מה לא ידעה, שיצחק לא נכח בכלל בשבעה של אח שלו, יצחק לא היה בארץ בכלל".

התובע ניסים מירום נזעק מיד, "אני מפנה לדו"חות העוקבים בשנת 2002 יש מפגשים בין יצחק לבין בומבי, באוגוסט 2002 הם מתועדים נוסעים יחד ברכב…".
עו"ד וייס מוכן להערה הזו: "אני אמרתי שלפני הרצח, ביוני 2002, לא היה קשר בינהם… מה לעשות זו עובדה… יצחק אברג'יל לא היה בארץ.. לא הגיע להלוויה, ולא היה בשבעה… אז העד שמציג את עצמו כ"חברו הקרוב ביותר של יצחק'… זה שאמר ש'הוא זה יצחק ויצחק זה הוא'… ש'הם כל היום ביחד וכולם מזהים אותם יחד'.. העז הזה לא יודע שיצחק בכלל לא היה בארץ בשבעה של אחיו?".

עכשיו התובע מירום לא צריך להגן על האמינות של העד שלו, זו השופטת רביד שעושה זאת במקומו, "זה לא שהוא לא יודע, הוא מעיד בפער של 12 שנה מאז", היא מסבירה בשם העד.

"ההיעדרות של יצחק ומאיר אברג'ל מההלוויה והשבעה היתה בולטת, לא היה אפשר לעבור על זה", המשיך הסנגור וייס בשלו, כאילו השופטת לא באולם והוא כבר מכין את הערעור לעליון. "אני שאלתי את עצמי מדוע עד המדינה מספר שהוא פגש את יצחק בשבעה, למה שיספר כזה דבר שזה לא קרה? והסיבה היא שהוא לא העלה על דעתו שיצחק לא יהיה בשבעה של אח שלו. אם אני צריך לספר גרסה 12 שנים אחורה כפי שגבירתי אומרת, גרסה שקרית לחלוטין, ואני צריך לעגן אותה בנקודת זמן, אז אני אחפש אירוע שלא יעלה על דעתי שהוא לא יהיה שם, אז זה יהיה חתונה, זה יהיה בר מצווה, זה יהיה שבעה".

השופטת רביד: "אדם צריך להיות ממש מטומטם להתייחס לתאריך שהוא לא יודע אם הוא היה או לא היה, במקום לספר משהו כללי".
עו"ד וייס: "נכון, גם אני חושב שהוא מטומטם… עד המדינה מספר שקר גס… הוא מספר סיפור ומחבר אותו למקום וזמן, כדי לשוות לו אמינות".
השופטת רביד: "אדוני מתעלם מההסבר של העד… יכול להיות שאדם משקר במצח נחושה ויכול להיות שהוא טועה".
עו"ד וייס: "עם כל הכבוד והענווה לבית המשפט, בית המשפט יכול לקבל הסבר כזה? הוא מספר על אירוע השבעה כדי לשוות לסיפור שלו אמינות… כדי להראות שיש קשר בין זמן למקום… הוא אמר 'אני זוכר את זה כי הייתי בשבעה יום יום… יצחק לקח אותי הצידה'…. זה סיפור שלא היה ולא נברא, איך אפשר להגיד שיש לזה הסבר?
"הוא אומר וחוזר ואומר שזה היה בשבעה… הוא מתעקש שזה היה יום יום בשבעה סמוך לרצח… ואז כשאני מעמת אותו עם הנתונים הוא פתאום אומר אז אולי זה היה בשלושים, גרסה חדשה נולדה, מזל טוב… אבל בשלושים אין פגישות יום יום… שלושים זה יום אחד".
השופטת רביד: "אבל אדוני מסכים שהמפגש הזה כשלעצמו, בין אם היה בשבעה או לא היה בשבעה, לא מעלה ולא מוריד הרבה מדי, זה סוג של ראיה מאוד צדדית ושולית שהיא בסיפורו של העד הכללי, הרצון לטעת בה איזה שקר עצום אין לזה משמעות ראייתית מי יודע מה".
עו"ד וייס: "גבירתי? יש פה עד מדינה".
השופטת רביד: "אדוני צריך להבין… בסופו של דבר יש פה נקודה שולית, וזה לא משנה אם הוא אמר לו את זה בשבעה או לא בשבעה".
עו"ד וייס: "או שהוא לא אמר לו את זה בכלל".
השופטת רביד: "אז למה להמציא את הסיפור של השבעה הזאת?".
עו"ד וייס: "כי הוא רוצה להימלט ממאסרי עולם. למה בשבעה? כי הוא רוצה לעגן את זה בזמן, הוא רוצה לשוות לזה אמינות… יש לו מיליון שקרים, אבל זה שקר מכונן מבחינתנו.. אני אנסה לשכנע את בית המשפט שמדובר בשקר מהותי שמשמיט את כל העדות של העד הזה".
אברג'ל מתא הנאשמים: "הוא בעצמו אומר לך, שאמרו לו שיצחק אברג'ל רוצה לרצוח אותו".
עו"ד וייס ממשיך עם הקו של הלקוח: "אם כך אז זה מניע עוד יותר גדול מהחמישה מקרי רצח שמייחסים לו".
עכשיו אברג'ל פונה גם הוא בדרכו להגיון של השופטת: "כבודה יודעת מה זה שהולכת לבקר את חברה שלה לפני 12 שנה בשבעה יום יום, יום יום, את זוכרת שזה היה בשבעה".
השופטת רביד, במקום לרשום את הדברים הבעייתיים בפניה או לפחות להגיד משהו כמו נדון בזה, פשוט מנפנפת את הנאשם והסנגור כשהיא עוברת לדבר על לוחות הזמנים של המשך המשפט. "יש לנו שלושה ימים לסיכומים, עד איזו שעה נישאר?".

ההסברים של בומבי
עכשיו עובר הסנגור לפרט עוד כמה סוגיות בעייתיות ביותר בעדויותיו של עד המדינה בומבי, למשל על מערכת היחסים בינו לבין יצחק אברג'ל על רקע הרצח של המנטור הלודאי המקורי שלו, העבריין יורם צבאח. "זו סיטואציה לא הגיונית שרוצחים את החבר הכי טוב של עד המדינה בומבי (יורם צבאח, א"ז), הוא יודע מי הרוצח (אברג'ל, א"ז) אבל ממשיך להיות איתו בקשר, לדבריו".
השופטת רביד שוב מגוננת על עד המדינה: "גם לזה הוא נתן הסבר, הוא אמר שזה היה אחרי שנתיים, ושהוא כבר היה חבר של יצחק, ושהוא לא עשה עם זה כלום".

עו"ד וייס ממשיך להטיח בבית המשפט: "העד הזה מספר לאורך כל הדרך סיפורים לא הגיוניים, שלא מתיישבים עם המציאות ולא מתיישבים עם הראיות, כמו למשל התצפית שהוא לטענתו עשה על רוזנשטיין, בזמן שרוזנשטיין היה במעצר… כמו למשל פרטים מוכמנים שהוא לא יודע מרציחות שהוא ביצע… רצח יחזקאל פרי… רצח דיידונה… לכל שקר יש הסבר… לכל טוויסט יש הסבר… לכל עיוות של המציאות יש הסבר…
"השאלה היא אם מקבלים את ההסברים האלה או לא, ועוד שאלה, כמה פעמים אפשר לקבל הסברים של עד המדינה הזה, כמה פעמים הוא יכול לתמוך הסברים בשקרים ואנחנו נגיד הוא לא זוכר, זה היה מזמן… אי אפשר שעד מדינה מרכזי כזה שמתיימר להיות בלב האירועים לא זוכר אירועים מרכזיים ואנחנו נגיד: בסדר, אז הוא לא זוכר".
השופטת רביד דבקה בעד המועדף: "החשיבות היא בעיקר לבדוק את היש ולא את האין, את מה שהוא כן זוכר".
עו"ד וייס: "עובדה שדווקא אלה שהוא כן זוכר ומתעקש עליהם, הוא לא יודע כלום, זה לא משליך על המהימנות?".

עכשיו הסנגור חוזר לפרטים מסיפורי בומבי על שיחות הנפש עם אברג'ל בשבעה. "העד סיפר שיצחק ביקש ממנו לרצוח את פרי יחזקאל… משום מה עד המדינה מוסר פרטים שלא מתיישבים עם הראיות בשטח, כמו למשל צבע האקדח… מי ירה, ואיך, מי רכב על אופנוע, עניין השמן והרזה… בדרך כלל השמן נוהג באופנוע והאדם הרזה הוא זה שיורה. אבל הוא מתאר שהוא נהג באופנוע והשמן ישב מאחורה וירה (משה מגידיש, א"ז)".
השופטת רביד: "למה זה לא יכול להיות?"
עו"ד וייס: "כי מגידיש שוקל הרבה יותר ממנו וזה היה נתון שהוא בעצמו אומר שלא יכול להיות".
אברג'ל נזכר בחקירת המשטרה: "מגידיש אמר בוא נראה אותך מרכיב אותי על האופנוע?".
השופטת רביד שוב מגיעה למכשול המיוחס לעד המדינה, ומעבירה נושא, הפעם, בשיאו של בירור האמת היא דורשת להוציא מהאולם את אבי רוחן, משום שהבחינה שאף אחד מצוות ההגנה שלו אינו נוכח.
עם או בלי קשר לנוכחות של רוחן באולם, לפי הסנגור העדות של בומבי התגלתה בעייתית מאוד ביחס לרצח פרי יחזקאל ולא הניבה אפילו כתב אישום נגד אותו שמן, מגידיש, היורה, ועדות נוספת שלו על רצח דיידונה אותו הוא ייחס למוטי חסין ויניב בן סימון, גם היא לא הניבה הרשעה ברצח.

הסנגור עובר לעדות אחרת של בומבי, על כך שהוא נסע לחו"ל כדי לעדכן את אברג'ל על כישלון נסיון החיסול של רוזנשטיין בגני התערוכה. "העד אמר, 'יכול להיות שאני לא עזבתי את הארץ, יכול להיות שיניב נסע… יכול להיות שעמית טייב נסע, יכול להיות שעדי טייב נסע, יכול להיות שמריקו נסע'. הוא לא יודע אם הוא נסע או לא נסע?
"כבודכם, אם עד מדינה לא יודע לספר את הדברים במדויק.. לא יודע… לא זוכר… אז שלא יעיד… יש פה אדם שחייו תלויים על הכף…".

תיק המהנדס
עד מדינה אחר שהסנגור וייס ביקש להפריך את עדותו נגד אברג'ל הוא מי שמוגדר על ידי המשטרה כ"מהנדס" המטענים הרלוונטים לאישומים. מדובר בעבריין סמים ומרמה רב מעללים, שנעצר בפרשה 512 יחד עם בנו בחשד שהפעילו מהבית שלהם בצפון הישן של תל אביב מעבדת מטענים, והפכו לעדי מדינה.
"המהנדס" הוא אסיר משוחרר שהעיד כי הכיר את אברג'ל באגף המעברים בבית המעצר ניצן – כאשר הוא היה אסיר עבודה כשיפוצניק במחלקת התחזוקה של שב"ס ואילו אברג'ל היה מבודד באחד התאים בהם יצא לו לבקר.

הסנגור וייס הזכיר שהמפגש לכאורה המתואר על ידי המהנדס היה אמור להיערך בשנים 1998 או 1999, כי לאחר מכן המהנדס השתחרר מהכלא, והבהיר, "בשלב הזה יצחק אברג'ל לא היה בכלא ניצן, בטח לא במעברים".
אברג'ל מנדב עדות משלו: "מרצח רבין זכרונו לברכה ב-1995 ועד שהשתחררתי לא היתה לי שום נסיעה מכלא רמלה, אפשר לבדוק את זה במסופים. זאת אומרת לא המתנה ולא מעברים, כלום ושום כלום…. מרצח רבין הייתי בטעוני פיקוח, לא היו לי נסיעות… אני הייתי בעייתי, אסירים בעייתיים לוקחים אותם שמים אותם בפוסטה מיוחדת מבית סוהר לבית סוהר, הם לא נפגשים במעבר בכלל, ישירות משאטה לנפחה, ישירות, אתה לא עוצר באמצע".

הסנגור וייס פנה עכשיו לסיטואציה נוספת, שאינה מתיישבת עם דיני הראיות. "המהנדס עשה הקשרים לוגיים, הוא אמר שיצחק בא אליו עם יניב בן סימון ושאל אותו אם הוא יכול להכין מטענים, והלך. לטענתו, כאשר יניב בן סימון ביקש ממנו להכין מטען ליהודה הלוי, ואז הוא עשה את ההקשר הלוגי, שאם יניב בא זה בהכרח קשור ליצחק אברג'ל… מה זה קשור ליצחק?… הקשר בין יצחק אברג'ל למטענים שהמהנדס בונה הוא קשר לוגי, הוא לא קשר בראיות, הוא קשר שהמהנדס עשה..".

השופטת רביד הגיבה: "לא מדויק, כי המהנדס אומר X והדברים משתלבים עם בומבי שאומר Y, והדברים משתלבים בעדים אחרים שאומרים Z, הכל מסתדר לתמונה אחת".
עו"ד וייס: "אבל אנחנו מפרקים את זה".
כב' השופטת רביד: "ואנחנו משלימים את זה".