בסיום הקראת גזר הדין בפרשה 512 נערך דיון בעניין שינוי תנאי השחרור של שלושה נאשמים אשר משוחררים בערבות ונשפטו למאסר.
בהסכמת הצדדים שונו קלות תנאי השחרור ועוכב ריצוי העונש של אבי לוקר ופטריק עמוס ב-45 ימים, עד להגשת ערעור.
הבעיה התעוררה כאשר התובע ניסים מירום סירב לאפשר את עיכוב המאסר של הנאשם אהרון סוסן, שנשפט ל-12 שנה, כולל ארבע שנים מאסר על תנאי בחופף.
מירום אמר לשופטים, כי סוסן מצוי בקשר קרוב ביותר עם ראש ארגון הפשע יניב בן סימון השוהה בדרום אפריקה, ואם הוא ייצא כעת מבית המשפט יש סיכון שהוא יימלט מן הארץ ישר לדרום אפריקה. כאשר הסנגור עו"ד ניר אלפסה טען כי יש ערבויות גבוהות לשחרור, והערבים מוכנים להגדיל אותן, אמר מירום כי "10 מיליון שקל לא מנעו מגולן אביטן להימלט מהארץ באמצע המשפט, במקרה שלו הסיכוי שהוא ימלט מהארץ הוא ודאי".
השופטים קבלו את עמדת התביעה והורו על כניסתו של סוסן למאסר עוד היום.
לבקשת הסנגור אלפסה הם הסכימו לאפשר עיכוב ביצוע של 14 ימים עד להגשת ערעור על החלטת המעצר שלהם, אבל קבעו כי הוא יוכל להשתחרר רק אם יפקיד תוך יומיים שני מיליון שקל במזומן בקופת בית המשפט, ואם לא הוא מתחיל לרצות את העונש כבר היום.
בשלב זה נפרד סוסן מבני משפחתו והוכנס לתא המעצר בבית המשפט.
אם הוא יברח לחול זה רווח נקי של המדינה, מיליונים של חילוט ערבות פלוס מיליונים חיסכון של אחזקתו במאסר, בשים לב לעובדה שכבר ריצה שנים במעצר בתיק זה, ככה שיהיה טוב למדינה שיברח
בשיקול כלכלי אתה צודק, אבל איזה מסר המדינה מעבירה במצב הזה? ראשית כבר היה להם את גולן אביטן והם נתפסו במערומיהם. לא ללמוד מהטעות? שנית המסר הוא שמי שיש לו כסף יפקיד ויברח וכל השאר ישבו במאסר. אין כאן שוויון לכל. לכן אין סיכוי שהפרקליטות הייתה מסכימה לעניין.