בית המשפט העליון הקל בעונשם של שבעה נאשמים, מהם שישה קטינים, שהורשעו בפרשת האונס הקבוצתי בקטינה בת 16 במלון "הים האדום" באילת. עם זאת בית המשפט הותיר על כנו את העונש החמור שהוטל על שני הנאשמים העיקריים: איסי רפאילוב מחדרה שנדון ל-22 שנות מאסר, ואיליזר מאירוב שנדון ל-14 שנות מאסר. שניהם היו בני 22 כאשר אנסו את הקטינה לעיני האחרים.
לפני שש שנים, פרשת האונס במלון באילת זעזעה את המדינה. רפאילוב ומאירוב הצטרפו לחבורת קטינים מדרום הארץ שבילו עם הקטינה ושתי חברותיה במלון. הקטינה ישבה עם החבורה, שתתה כמות גדולה של אלכוהול והיתה שיכורה לחלוטין. לאחר מכן, רפאילוב הכניס את הקטינה לחדר אחר והחל לצלם. רפאילוב ומאירוב החלו לאנוס אותה בזה אחר זה והציעו לקטינים להצטרף.
שניים מהקטינים בחבורה – שני אחים תאומים בני 17 – אנסו גם הם את הקטינה אחרי שני הבגירים. יתר הקטינים הורשעו בסיוע לאונס או בעבירות קלות יותר כי נכנסו לחדר, צפו במעשי האונס של חבריהם ועודדו אותם.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע שגזר לפני שנתיים את העונשים בפרשה, הטיל על כל הקטינים עונשים חמורים.
שופטי בית המשפט העליון אלכס שטיין, חאלד כבוב ורות רונן, שדנו בערעורים בתיק, קבעו הקלה בעונשם של הקטינים – בשל עיקרון השיקום הקבוע בענישת קטינים.
השופט שטיין כתב בפסק הדין, כי יש להחמיר את מדיניות הענישה כלפי קטינים שביצעו עבירות מין קבוצתיות – אבל "החמרת הענישה צריכה להיעשות באופן הדרגתי".
לדברי השופט שטיין, מאחר שבית המשפט המחוזי (השופטים יעל רז לוי, גילת שלו ואהרון משניות) גזר עונשים שחורגים בהרבה ממדיניות הענישה כלפי קטינים – עונשיהם יופחתו "באופן מדוד".
שני התאומים בני ה-17 הורשעו כל אחד בשתי עבירות אינוס בנסיבות מחמירות (אינוס אחד כמבצע עיקרי, ואינוס בצוותא). בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעורים של עו"ד נס בן נתן ועו"ד אורי בן נתן על עונשם של התאומים, והפחית את העונש מ-8.5 שנות מאסר ל-7 שנות מאסר לכל אחד. יצויין, כי התאומים הכחישו את המיוחס להם ואת ביצוע חדירה, אך הופללו על ידי חלק מהקטינים האחרים שהתגודדו במקום.
השופט שטיין כתב: "עבירות של קטין, חמורות ככל שתהיינה, גוררות אחריהן עונשים שמקובל להשית על עבריינים קטינים בנסיבות דומות". לפי השופט שטיין, העונש שהוטל על התאומים הוא למעשה מחצית מתקופת המאסר שנגזרה על איליזר מאירוב בן ה-22 שביצע בקטינה עבירות דומות.
"עידוד פסיבי"
הקטינים הבאים הורשעו בעבירות מין אף על פי שלא היה מגע גופני ביניהם לבין הקטינה, אולם הם התגודדו מחוץ לחדר ובחלק מהזמן בתוכו, נכנסו לחדר לפרקים ועודדו את התוקפים.
בית המשפט העליון קבע בעונשם הקלות משמעותיות, הן בשל "מדיניות הענישה", הן מאחר שהשתלבו במסגרות שיקומיות בכלא ושילמו פיצויים (עשרות אלפי שקלים כל אחד) שחוייבו לשלם למתלוננת.
נאשם שנשפט כקטין בן 17 (בעת ביצוע העבירות) וכיום הוא בן 23, נשוי ואב לילדה אשר נולדה במהלך ריצוי מאסרו – הורשע בסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות. בית המשפט העליון הפחית את עונשו מארבע וחצי שנות מאסר לשלוש וחצי שנים. בית המשפט ציין, כי הוא החל בהליך טיפולי ייעודי לעברייני מין.
קטין נוסף כבן 17, אשר נכנס לחדר שלוש פעמים כאשר התאומים אנסו את הקטינה, הורשע בסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות. העליון ציין כי נסיבות חייו אינן פשוטות; וכי הוא עבר הערכת מסוכנות מינית שנמצאה נמוכה. עונשו קוצר מארבע וחצי שנות מאסר לשלוש וחצי שנים.
קטין אחר בן 17 ו-10 חודשים, אשר הורשע בסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות, יוצג על ידי עו"ד עידן שני. קטין זה נכח בחדר פחות מדקה בזמן שאחר כפה מגע מיני על המתלוננת – ובית המשפט העליון הקל בעונשו והפחית אותו משלוש וחצי שנות מאסר לשנתיים.
בית המשפט העליון הקל במיוחד בעונשו של קטין בן 17 נוסף – היחיד מהחבורה שלא נכנס לחדר שבו נאנסה הקטינה – אך פתח את הדלת מספר פעמים כדי להציץ במה שמתרחש בפנים. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו במעשים מגונים בנסיבות מחמירות מפני שצפה במעשי האונס והיה שותף ל"עידוד הפסיבי". שופטי המחוזי גזרו גם עליו עונש חמור של מעל שנתיים מאסר (27 חודשי).
שופטי העליון שטיין, כבוב ורונן הפחיתו את עונשו לתשעה חודשי עבודות שירות בלבד: "להימנעות המערער מלהיכנס לחדר יש השלכה על אשמתו. בהתנהלותו זו, המערער סימן לעצמו גבול והבדיל את עצמו משאר החבורה".
לצד זאת, נלקח בחשבון תהליך השיקום המשמעותי שעבר אחרי הרשעתו, הוא שולב בטיפול קבוצתי ייעודי, הכיר בחלקו הפוגעני ומנהל כיום אורח חיים נורמטיבי.
לבסוף, העליון קיבל חלקים משמעותיים מערעורו של נאשם נוסף, אושר שלמה שהיה בן 19. שלמה הוא למעשה היחיד שהתקבל ערעורו על הכרעת הדין (ההרשעה) ולא רק על גזר הדין.
בית המשפט העליון ביטל את הרשעתו בשתי עבירות של סיוע לאונס – וקבע כי לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן. זאת משום שבית המשפט המחוזי הרשיע את שלמה בסיוע לאונס – אף על פי שהפרקליטות עצמה לא ביקשה להרשיעו בעבירה זו.
נוכח עמדת שופטי העליון, גם הפרקליטות הסכימה לזכות את שלמה מעבירות אלה.
עם זאת, נותרה על כנה הרשעתו בגין מעשים מגונים בנסיבות מחמירות. שלמה נכנס לחדר שבו נאנסה הקטינה תשע פעמים וצפה דקות ארוכות במעשי האונס הברוטליים שביצעו בה אחרים, כאשר היא היתה מעורפלת חושים.
בסיכום הכללי עונשו של שלמה הופחת לשלוש שנות מאסר בפועל, במקום שבע שנים שקיבל בבית משפט המחוזי.
