גזר דין יוצא דופן בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל, כנגד קרוביו של צעיר שהואשם באונס. בית המשפט קבע כי דודתו של הנאשם, בתה ואביו של הנאשם הטרידו את המתלוננת בתיק האונס, הדיחו אותה ושיבשו הליכי משפט – ולפיכך גזר עונשי מאסר חמורים על הדודה ובת הדודה של הנאשם, אף על פי שהנאשם עצמו זוכה מאונס בסופו של יום (!).
השופט מורן מרגלית קבע, כי לא חשוב כלל אם החומר שאספו קרוביו של הנאשם הביא לזיכויו מעבירת האונס. די בכך שהם ביצעו עבירות חמורות נגד המתלוננת – כדי לגזור עליהם עונשי מאסר.
זהו ספיח מהדהד לפרשה כאובה.
שלושה צעירים מהצפון – בר מרג'ני, מאיר כהן ואור מלול הואשמו באונס קבוצתי של צעירה בת 20 בקיבוץ בגליל העליון.
נפגעת העבירה ושלושת הנאשמים בילו בפאב בקיבוץ. היא שתתה לשוכרה ורק בקושי חזרה לדירתה, בליווי חברה. הנאשמים הגיעו בהמשך הלילה לדירתה.
בר מרג'ני ומאיר כהן אכן הורשעו באונס לפני שנה, ונגזרו עליהם 17 ו-14 שנות מאסר.
חברם, הנאשם השלישי, אור מלול, זוכה מאונס מחמת הספק, לאחר הליך ארוך של שמיעת ראיות. מלול טען, כי היה בדירת המתלוננת זמן קצר ולא היה לו מגע איתה, בניגוד לחבריו, ובית המשפט לא מצא ראיות חיצוניות לגרסת המתלוננת בעניינו.
אור מלול הורשע רק בשיבוש הליכי חקירה בגלל מחיקת הודעות מהטלפון ונדון לעבודות שירות.
בתוך כך, קרוביו הסתבכו, כי בתחילת התיק הכל נראה אחרת.
הדודה של אור מלול והבת שלה רקמו תוכנית מדוקדקת, תוכנית פלילית – איך להפיל את המתלוננת ולחלץ את אור מהאישום באונס.
מהכרעת הדין עולה כי הדודה של הנאשם אור מלול, זוהרה היימר (55), שכרה דירה ליד המתלוננת, כדי ליצור איתה קרבה ולאסוף מידע עליה.
הדודה פנתה אל המתלוננת, הזדהתה כמי שעוסקת בתחום התיאטרון – והציעה לה לעבוד איתה בהצגה שאותה היא מתכננת להעלות, תמורת תשלום.
הדודה זוהרה והמתלוננת נפגשו פעמים רבות. בעורמה, שיתפה זוהרה את המתלוננת בפרטים בחייה האישיים וסיפרה לה על "אונס" שחוותה היא בעצמה כביכול – כדי לרכוש את אמונה.
בעקבות מצג קרבה זה, סיפרה גם המתלוננת לדודה פרטים על חייה, כולל סיפור האונס שעברה. הדודה של הנאשם הקליטה חלק מהשיחות.
ואז ההונאה עלתה מדרגה: הדודה "במאית התיאטרון" אמרה לנפגעת העבירה שהיא רוצה לתת לה מתנה ליום הולדת והציעה שהבת שלה – קרן בר גולדשטיין "תפתח לה בקלפים".
בת-הדודה של הנאשם קרן השתמשה בפרטים שידעה על סיפור האונס, כדי לספר למתלוננת את הסיפור מחדש, כפי שהיא "קוראת בקלפים".
'הקוראת בקלפים' שינתה את הסיפור, במטרה לשדל את המתלוננת לשנות גם היא את גרסתה ולהפחית מחלקו של אור מלול במעשים.
בת הדודה של הנאשם טענה כי היא רואה בקלפים, שהנפגעת הותקפה מינית על ידי שניים ולא על ידי שלושה – וכי שמותיהם של השניים מתחילים באותיות ב' ו- מ' (ביודעה כי כך מתחילים שמות הנאשמים האחרים בתיק).
"הקוראת" אמרה למתלוננת כי שמו של השלישי (אור) מתחיל באות א' והוא לא נגע בה ולא פגע בה, אלא רק נכח בחדר. בנוסף, בת הדודה אמרה כי היא רואה "משהו עם מים" ויתכן שהוא שטף ידיים – ביודעה כי לפי גרסתו של אור בתיק הוא נכנס לחדר של המתלוננת, אך רק שטף את ידיו.
"הקוראת בקלפים" אמרה במכוון פרטים שסתרו את עדות המתלוננת במשטרה – במטרה להשפיע עליה לשנות את עדותה. היא גם אמרה שהיא רואה שא' משלם על הטעויות של החברים שלו ועל דברים שלא עשה.
לאחר מכן, הדודה של אור מלול צילמה והקליטה שיחה נוספת עם המתלוננת, ועדכנה את אביו של הנאשם דורון מרדכי.
כתב האישום על הדחת המתלוננת הוגש גם נגד אור עצמו – אבל במסגרת הסדר טיעון הוסכם למחוק אותו מהתיק הזה, בעוד שלושת קרוביו הודו במיוחס להם. לאחר מכן, הם חזרו בהם, אך בית המשפט שב והרשיע אותם לאחר שמיעת הוכחות.
הדודה ובת הדודה הורשעו בהדחת והטרדת עדה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט; הדודה הורשעה גם בהאזנת סתר ושימוש בה – לאחר שהעבירה את הקלטת המתלוננת לידי נאשם נוסף בתיק. בכך גרמה להחזרת המתלוננת לדוכן העדים.
האבא של הנאשם אור, דורון מרדכי, הורשע בשיבוש והטרדת עד בנסיבות מחמירות, אך זוכה מעבירת הדחה.
"מדובר בתחכום ותעוזה חריגים", כתב השופט מורן מרגלית. "עיון בפסיקה מלמד כי אין בנמצא מקרים דומים".
בדרך כלל, נאשמים מורשעים בגין שיבוש והדחה – כעבירות נלוות לעבירות קשות יותר. בתיק הזה, השיבוש וההדחה הם לב העניין.
"מעשיהם של הנאשמים עולים כדי התעללות בנפגעת העבירה… עת רמסו את מרחבה האישי וחדרו אליו בדרכים עקלקלות", כתב השופט.
השופט מרגלית דחה את עמדת שירות המבחן, כי הנאשמות לקחו אחריות על מעשיהן לאחר ההרשעה.
"הדודה זוהרה" טענה כי לא ידעה שהיא מבצעת עבירה פלילית והכחישה את מטרת "שיחת הקריאה בקלפים".
גם בתה קרן, שפתחה בקלפים, טענה כי לא ידעה שמדובר במתלוננת נגד בן-הדוד שלה וטענה, כי נפגשה איתה כמו עם "כל לקוח".
השופט מרגלית הדגיש כי אין בעובדה שהנאשם אור מלול זוכה מעבירת האינוס אשר יוחסה לו, כדי להשליך על העונשים ההולמים לקרוביו.
השופט הסביר כי עבירות של הדחת עד ושיבוש הליכי משפט – אינן עבירות התלויות בתוצאה אלא בכוונה (יסוד נפשי), ולכן לא משנה האם עלה בידם להשיג את מטרתם.
לדברי השופט, אף לא משנה אם החומר שאספו על המתלוננת, סייע להביא לזיכויו של אור מעבירת האונס החמורה.
"בין כך ובין כך", כתב השופט, "אין אינדיקציה כי זיכויו של אור הושתת על תוצרי העבירות אשר ביצעו הנאשמים בתיק זה".
סוף דבר: בעוד הנאשם באונס זוכה מהעבירה החמורה ונשפט רק לעבודות שירות – דודתו נדונה היום לארבע שנות מאסר, בת דודתו נשפטה גם היא לעשרה חודשי מאסר בפועל, ואביו נשפט לשמונה חודשי עבודות שירות.
הנאשמים חוייבו בפיצוי כולל של 85 אלף שקל למתלוננת.
