המחוזי הפחית בחצי את הפיצוי שישלם יוסי כמיסה לאביגדור ליברמן

שתף כתבה עם חברים

כמיסה שהורשע בקובלנה פלילית בגין פרסום כוזב על "הזמנת רצח" כביכול על ידי ליברמן (של ניצב במשטרה), ישלם פיצוי של 90 אלף שקל לאחר שהסכום הופחת מ-200 אלף

ליברמן כמיסה פלאש 90
ח"כ ליברמן ויוסי כמיסה

בית משפט המחוזי מרכז קיבל לאחרונה חלקית את ערעורו של איש העסקים יוסי כמיסה, על עונשו בגין עבירות לשון הרע שביצע נגד ח"כ אביגדור ליברמן

כזזכור, ליברמן ומפלגת "ישראל ביתנו" הגישו קובלנה פלילית נגד כמיסה בטענה כי שיקר בפרסומיו שליברמן הציע לו 100 אלף דולר בשנת 1999, כדי לרצוח את ראש אגף החקירות דאז,  ניצב סנדו מזור.

באוקטובר שעבר, השופט ארז נוריאלי מבית המשפט השלום בפתח תקווה קיבל את טענותיו של ליברמן והרשיע את כמיסה בשלוש עבירות פליליות של לשון הרע. השופט נוריאלי גזר על כמיסה מאסר על תנאי וחייב אותו בפיצוי של 200 אלף שקל לליברמן ולמפלגתו.

שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין (ליברמן דרש לחייב את כמיסה גם בהוצאות משפט).

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור של עו"ד אייל בסרגליק, פרקליטו של כמיסה, על גובה הפיצוי שנפסק לחובתו.

השופטים דנה מרשק מרום, עידו דרויאן-גמליאל ומאור אבן חן, הפחיתו את סכום הפיצוי שישלם כמיסה לליברמן ולישראל ביתנו – מ-200 אלף שקל ל-90 אלף שקל בלבד.

השופטים כתבו כי הפרסומים שעשה כמיסה חריגים בחומרתם – "ייחוס האשמה שאין קשה ממנה (הזמנת רצח), בעת שאין רגישה ממנה למפלגה הרצה לכנסת ולעומד בראשה".

ואולם השופטים הדגישו, כי ליברמן בחר להגיש קובלנה פלילית ולא תביעה אזרחית – וקיים הבדל מהותי בין השתיים. "המטרה המרכזית של הפיצוי במסלול האזרחי (עוולה) והמסלול הפלילי (עבירה) אינן זהות. בעוד שהמטרה המרכזית במסלול האזרחי היא מתן סעד כספי לנפגע בגין הנזק שנגרם לשמו הטוב, בהליך הפלילי המטרה העיקרית היא ענישה, הרתעה וגמול".

השופטים ציינו, כי כאשר בחנו תיקים אחרים – נמצא שהפיצויים שנגזרו בגין קובלנות פליליות, נמוכים משמעותית מפיצויים הנגזרים בתביעות אזרחיות ופיצויים בסך מאות אלפי שקלים אופיינים יותר להליך אזרחי.

"משבחרו הקובלים במסלול הקובלנה הפלילית ומשהורשע כמיסה והוטל עליו עונש ממשי ומרתיע של מאסר מותנה – היקף החריגה של סכום הפיצוי מהמדיניות הנוהגת, מחייב קבלה חלקית של ערעורו של כמיסה ואת התערבותנו בהפחתתו".

נוסף על כך, בית המשפט דחה את ערעורם של ליברמן וישראל ביתנו בגין אי-פסיקת הוצאות משפט.

הרכב השופטים קבע כי ניהול המשפט על-ידי כמיסה ועו"ד בסרגליק היה יאות וכי "זכותו של נאשם לנהל את הגנתו עמדה גם לכמיסה כלכל נאשם אחר ואין להטיל עליו הוצאות בגין מימוש זכות זו".