ועדת השחרורים שהתכנסה בבית הסוהר צלמון, בראשות השופט בדימוס יוסף בן-חמו, דנה לאחרונה (28 במאי) בבקשה לשחרור מוקדם של אסיר מכפר כנא המרצה 13 שנות מאסר בגין הריגה והחזקת נשק שלא כדין.
האסיר ביצע את העבירות כאשר היה קטין ושמו אסור בפרסום.
בפרטי הבקשה נכתב שבן דודו של הקטין הגיע לבית המשפחה כדי לסייע בתיקון מונה חשמל.
בהמשך, מסיבה שהמאשימה עצמה ציינה בכתב האישום שאינה ידועה לה, הצטייד הקטין באקדח שהוחזק על ידו שלא כדין.
הוא ארב למנוח וירה לעבר רכבו שלוש יריות.
כתוצאה מהירי מת בן דודו.
התיק מוגדר טראגי ומורכב לא רק בגלל התוצאה הקטלנית, אלא בגלל שגם לאחר לא מעט שנים, המניע לירי לא פוענח במלואו.
גורמי הטיפול ציינו שככל הנראה מדובר בפגיעה בכבוד המשפחה. האסיר החליט לקחת אחריות על הריגת בן דודו ובהחלטה עצמה נכתב רק שעדיין "רב הנסתר על הגלוי".
את בקשת האסיר לשחרור הגיש עו"ד דניאל דרוביצקי. את המדינה ייצג עו"ד סילין מעיוף.
הדרך לשחרור היתה כרוכה בלא מעט קשיים.
במשך מספר שנים הוגשו שוב ושוב בקשות לשחרור והוצגה בפני הוועדה התקדמות טיפולית, חזרה תקנית מחופשות והתנהגות טובה בין כתלי הכלא.
אלא שעד עתה, ההמלצה לשחרור מוקדם נדחתה. כך למשל, אפילו במאי 2025 הוועדה עודדה את האסיר להמשיך בדרכו הטיפולית, אך סירבה לשחררו.
בבקשה שהגיש הסנגור דרוביצקי בנובמבר 2025, עדיין טענה התביעה לפוטנציאל סיכון גבוה, מה גם שמשפחת הקורבן, בן דודו של האסיר, התנגדה לשחרור.
המפנה הגיע לאחר שהסנגור הפנה לאבחון פסיכולוגי בפברואר 2026.
הערכת המסוכנות העתידית – כך נכתב בדו"ח – נמוכה, האסיר השלים שנתיים וחצי של טיפולים בנושא אלימות במשפחה.
לאור זאת חל שינוי בגישת חברי ועדת השחרורים. בהתייחסות שלה הוועדה ציינה שיש משקל מכריע להתמדה של האסיר בתהליך השיקום.
הוועדה קיבלה את תוכנית הרשות לשיקום האסיר (רש"א) והורתה על שחרור להוסטל אי שם, תחת פיקוח ותנאים מחמירים:
איסור יציאה מהארץ,
חתימה חודשית במשטרה,
איסור קשר עם משפחת הקורבן
ואיסור כניסה לכפר כנא שם מתגוררת משפחת האסיר.
