אחד מסכסוכי הגירושים היקרים שנדונו לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הסתיים בהחלטה דרמטית: איש עסקים חויב להעביר לאישה סכומים מצטברים של כ-35 מיליון שקל ו-57 מיליון דולר, בהתאם להסכמי ממון שעליהם חתמו הצדדים בעבר ושקיבלו כבר תוקף של פסק דין.
ההחלטה, שניתנה על ידי סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, עוסקת בשאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רחבות: האם חייב רשאי לעכב ביצוע של חיובים כספיים ברורים וקצובים שנקבעו בפסק דין, בהסתמך על הטענה שקיימות בינו לבין הזוכה מחלוקות רכושיות נוספות שטרם הוכרעו?
דיני חוזים?
מאחורי הדיון המשפטי מסתתר סיפור כלכלי מסקרן במיוחד.
בני הזוג, שניהלו חיי עושר בינלאומיים, חתמו כבר בשנת 2011 על הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית כמעט מוחלטת. עם פירוד הצדדים נקבע, כי האישה תקבל 35 מיליון שקל, בית יוקרה בתל אביב וכן זכויות הנוגעות לחברה אמריקאית.
בשנת 2020 נחתם הסכם נוסף, לאחר שאותה חברה נמכרה. במסגרתו, הוסכם כי במקום הזכויות בחברה יעביר הבעל לאישה 57 מיליון דולר נטו בתוספת ריבית שנתית של 2%.
אלא שכאשר היחסים עלו על שרטון והגיע מועד הביצוע – הופיעה המחלוקת האמיתית.
האישה, באמצעות עורכי הדין ליהי אינס ויואב קרמר, ביקשה לאכוף את פסקי הדין ולקבל את הסכומים שנקבעו בהם. מנגד, הבעל, באמצעות עורכי הדין איימי בכור ושמואל קסוטו, טען כי אין מקום להעביר לה כספים כלשהם כל עוד לא הוכרעו טענותיו כלפיה. לדבריו, האישה טרם השיבה לו יצירות אמנות, לא ויתרה על זכויות בנכסים מסוימים ואף לא החזירה הלוואות שלטענתו ניתנו לה.
הבעל הסתמך על דיני החוזים וטען כי מדובר ב"חיובים שלובים". כלומר, חיובים שכל אחד מהצדדים חייב לקיים במקביל, ולכן אין לאפשר לאישה ליהנות מפירות ההסכם לפני שהיא עצמה ממלאת את חלקה.
אלא שבית המשפט דחה את הטענה באופן חד.
השופט שקד קבע כי הבעל שוגה כשהוא מתייחס למערכת היחסים בין הצדדים כאל מערכת חוזית שטרם הגיעה לסיומה, בעוד שבפועל ההסכמים כבר קיבלו תוקף של פסק דין מחייב.
לדבריו, הליך ביצוע של פסק דין אינו המקום לברר מחדש מחלוקות רכושיות ולא ניתן להפוך אותו לזירה של טענות קיזוז שטרם הוכרעו. באחד הקטעים הבולטים בהחלטה כתב השופט: "הליכי ביצוע כשמם כן הם. הם נועדו לבצע פסק דין, ולא לשנות הימנו דבר". בהמשך הוסיף כי: "נקודת המוצא היא כי פסק הדין שריר, קיים ונכון".
השופט שקד הדגיש כי פסקי הדין כוללים שני חיובים כספיים ברורים, קצובים וחד-משמעיים: 35 מיליון שקל בצירוף הצמדה משנת 2011 ו-57 מיליון דולר בצירוף ריבית משנת 2020. מנגד, לא קיים בפסקי הדין כל חיוב כספי קצוב וברור של האישה כלפי הבעל שיכול להצדיק קיזוז או עיכוב של התשלומים.
אחת האמירות בהחלטה הופנתה למעשה כלפי עצם הניסיון לעכב את הכספים: "לא מצאתי כל טיעון מבורר של האיש שיש בו למנוע את קיום חיוביו אלו". ואף יותר מכך, השופט קבע כי חלק משמעותי מטענות הבעל היה "נגוע בחוסר תום לב ברור".
ביהמ"ש יוודא ביצוע
לצד זאת, בית המשפט קיבל דווקא את עמדת האיש בשאלה היכן יתבצע הליך האכיפה. האישה ביקשה להעביר את הביצוע ללשכת ההוצאה לפועל, אולם השופט קבע כי בשל מורכבות ההסכמים, הכוללים גם זכויות בחברות, מנגנוני נאמנות ונכסים בישראל ובחו"ל, הפורום המתאים הוא בית המשפט לענייני משפחה, אשר יפקח בעצמו על הביצוע.
בסופו של דבר הורה השופט שקד לאיש לשלם לאישה את מלוא הסכומים שנקבעו בהסכמים, והאישה תוכל לטעון להוצאות בהמשך בגין יישום פסק הדין.
המסר המרכזי של בית המשפט: מרגע שהסכם ממון קיבל תוקף של פסק דין, לא ניתן לעכב חיובים כספיים ברורים באמצעות העלאת טענות קיזוז ומחלוקות שטרם הוכרעו.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
