האם די בכך שלא קיימת אבחנה פסיכיאטרית חד משמעית כדי להותיר בידי הורה את מלוא סמכויותיו? זו השאלה שעמדה במרכז פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שבו בחר השופט ארז שני לבחון כיצד ניתן להגן על שני ילדים, בני כ-7 וכ-5, בעלי צרכים מיוחדים, גם מבלי לקבוע אם אמם לוקה בהפרעה נפשית.
התוצאה היתה חריגה פחות מהדרך: האב ירכז את ניהול חיי הילדים וענייניהם השוטפים; האם תקיים זמני שהות נרחבים – אך לא שוויוני ותיאסר עליה כל מעורבות בהחלטות רפואיות הנוגעות לילדים.
תינוקת מגבר אחר
הרקע לסכסוך המשפחתי הוא דרמטי במיוחד.
לטענת האב, האם הסתירה ממנו במשך חודשים כי היא בהיריון מגבר אחר. לדבריו, לאורך ההיריון סיפרה כי היא מטופלת בשל בעיות רפואיות שונות ורק לאחר הלידה, התברר לו שהתינוקת שנולדה אינה בתו הביולוגית.
השופט ציין כי האם "לא רק שהסתירה את דבר ההיריון, אלא היא טענה לבעיות רפואיות אחרות, בעוד שלמעשה היא טופלה בשל הריונה".
אלא שהסתרת ההיריון הייתה רק חלק מהתמונה. במהלך הדיונים הוצג סרטון שבו נראית האם מטלטלת את בנה באופן שנועד, לכאורה, לדמות התקף אפילפטי.
במקביל עלה, כי במשך תקופה ארוכה טענה שהילד סובל מאפילפסיה, אף שבדיקות חוזרות לא העלו ממצא רפואי התומך בכך. השופט כתב, כי צפה בסרטון "בו נראית האם מרעידה את הילד כדי לדמות פרכוסים", וציין כי לא נמצא מסמך רפואי הקובע שהילד אכן חולה באפילפסיה.
בעקבות האירועים ביקש האב כי בית המשפט יעביר לידיו את האחריות לניהול חיי הילדים, יורה כי זמני השהות של האם יהיו בפיקוח וימנה מומחים שיבחנו אם היא מסוכנת לילדיה.
האם ביקשה לדחות את התביעה. היא עתרה לאחריות הורית משותפת ולחלוקת זמני שהות שוויונית וטענה כי השקרים שסיפרה נגעו למשבר הזוגי בלבד ואינם משליכים על מסוגלותה כהורה.
עוד ביקשה לחייב את האב בהוצאות, בטענה כי ייחס לה האשמות חמורות וחסרות בסיס.
ביקורת על שירותי הרווחה
לתיק הוגשו חוות דעת של מכון שלם ותסקיר של שירותי הרווחה. המומחים לא אבחנו אצל האם "תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח" (הפרעה נפשית נדירה שבה הורה מייחס לילדו מחלות או יוצר מצג שווא של בעיות רפואיות, ולעיתים אף מוביל אותו לבדיקות או לטיפולים מיותרים) – אולם קבעו כי מאפייני אישיותה מהווים "קרקע פורה" להתפתחות הפרעה מסוג זה.
בהתאם לכך, המליצו שלא תהיה מעורבת בקבלת החלטות רפואיות עבור ילדיה.
השופט שני אימץ חלק מהממצאים, אך מתח ביקורת על ההמלצות המעשיות של שירותי הרווחה, שהציעו בכל זאת חלוקת אחריות שוויונית. לדבריו, "זה הקורא את ההמלצות יסבור שמדובר בשני הורים רגילים שברגילים", בעוד שבפועל קיימים משבר אמון עמוק, תקשורת לקויה וחשש ממשי באשר להתנהלות האם.
עוד קבע כי אחריות הורית משותפת אינה יכולה להתקיים כאשר ההורים אינם מסוגלים לשתף פעולה. "ניהולה של משמורת משותפת מחייב בין השאר ובעיקר, תקשורת טובה", כתב.
עם זאת, השופט נמנע מלקבוע שהאם לוקה ב"תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח". לדבריו, "אין אבחון רפואי", אולם גם אין להתעלם מהתרעת המומחים כי מדובר ב"קרקע פורה" להתפתחות ההפרעה ומהתנהלותה בפועל.
מכאן הגיע לעיקרון שהנחה את הכרעתו: "אנו עוסקים בעצם בניהול סיכונים ולא בוודאות מוחלטת." במקום להכריע אם האם חולה או בריאה, בחר בית המשפט להטיל מגבלות שנועדו לצמצם את הסיכון לילדים.
בהתאם לכך, הורה השופט שני להסיר את הפיקוח על המפגשים, אך קבע כי האם לא תהיה רשאית להיות מעורבת בשום החלטה רפואית הנוגעת לילדים. עוד חויבה האם, להמשיך בטיפול פסיכיאטרי ולעדכן את האפוטרופה (האפוטרופסית) לדין אחת לחצי שנה על התקדמותו.
השופט אף הזהיר, כי אם תתערב בעתיד בענייניהם הרפואיים של הילדים או תעביר מידע רפואי בעניינם, היא "עלולה לעמוד בפני הוראה המנתקת את הקשר שלה עם הקטינים".
לצד זאת, דחה בית המשפט את המלצת שירותי הרווחה לחלוקת זמני שהות שוויונית וקבע כי האם תקיים זמני שהות נרחבים, אך לא שוויוניים. ימי חמישי ישארו אצל האב, משום שלדברי השופט, בנסיבות העניין "ילד זקוק לבית עיקרי וליציבות".
האם חויבה גם לשלם לאב הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
הערת רקע: לאורך פסק הדין מופיע המונח "משמורת", אף שכיום השיח המשפטי מתמקד ב"אחריות הורית" וב"זמני שהות". בפועל, משמעות ההכרעה היא שהאב ירכז את ניהול חיי הילדים וההחלטות השוטפות בעניינם, בעיקר לנוכח צרכיהם המיוחדים והיעדר תקשורת בין ההורים, בעוד שהאם תקיים זמני שהות נרחבים אך לא שוויוניים וללא סמכות לקבל החלטות רפואיות עבורם.
ב"כ האב: עו"ד עינת גורביץ
ב"כ האם: עו"ד מיכל האוזנר בר-הוד
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
