בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את מתי בן דוד (33), מנהל משרד פרסום מצליח במגזר החרדי, בשורה ארוכה של מעשי אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים בשש עובדות המשרד, צעירות מהחברה החרדית שהיו נתונות למרותו. כך הותר (ראשון, 1.3) לפרסום. לאחר ניהול הליך הוכחות מלא, בית המשפט דחה את כל טענותיו של בן דוד כי היחסים היו בהסכמה, והרשיע אותו בכל סעיפי כתב האישום.
מקריאת פרטי האישום עולה כי בן דוד השליט במשרד אווירת טרור, והפך את עובדותיו, נשים בגילאי העשרים וקטינה אחת, למכשיר לסיפוק צרכיו המיניים. תחילה היה מחמיא בהערות עדינות שהפכו בוטות יותר, מיניות, ואז היה כופה את עצמו עליהן לאורך תקופה ארוכה. כאשר נתקל בסירוב, היה הופך את עורו, צועק על הסרבנית, משפיל אותה או מתעלם ממנה כליל. בן דוד איים על עובדותיו שאם יספרו לבני זוגן על המעשים שהוא מבצע בהן, יספר כי הדברים היו מרצונן.
פרטי כתב האישום המגוללים על פני יותר מ-20 עמודים, מתארים סרט אימה במשרד. סצנות הלקוחות כמו מסרט פורנוגרפי, המתארות התעללות מינית ונפשית בנשים "כלואות" ואנוסות, כאילו מדובר במקום של ניצול ופריצות, ולא במקום עבודה של אנשים חרדים.
השופטים רפי כרמל, כרמי מוסק ושירלי רנר כתבו כי "הנאשם לא כיוון אקדח לאף אחת מהמתלוננות ולא השתמש באמצעים פיזיים להביאן לשירותים או לקומה 9 (קומה הנמצאת בבנייה) אולם, הנאשם יצר מאזן אימה לפיו לאחר משלוח הודעות בעלות גוון מיני ונגיעות קלות, ידע לאיים עליהן ולהפחידן בכך שאיש לא יאמין להן שהן לא הסכימו ואולי אף יזמו זאת, מה שיוביל להרס משפחותיהן ולפגיעה אנושה בשמן הטוב".
כך למשל א', בת המגזר החרדי. בימים הראשונים במשרד, בן דוד נהג להחמיא לה שהיא יפה והוא נמשך אליה. בחלוף פרק זמן קצר, קרא לה לחדרו, נטל את ידה והחל ללטף אותה. א' ניסתה למשוך את ידה מידו אך הוא סירב לשחרר. במפגשים הבאים חיבק את א' ללא הסכמתה. בהמשך ובמספר רב של מקרים, כאשר א' נכנסה לחדרו לצרכי עבודה או לבקשתו, נהג לגעת בגופה וללטף את חזהּ ואיבר מינהּ. לאחר מספר שבועות מתחילת עבודתה של א', הוא קרא לה, כשהיו לבדם, וביקש שתבצע בו מין אוראלי. כך מספר רב של פעמים. באחת הפעמים, בשעות הערב הוא קרא לחברו לצפות במעשה ודרש מ-א' לשתף פעולה.
כאשר השיבה א' בשלילה לבקשותיו והתחמקה, הוא היה מתעלם מדבריה או שהיה מפסיק באותו רגע וממשיך לאחר זמן קצר… לאחר זמן מה הפסיקה להתנגד, אך בשלב מסוים חתכה בידה מספר חתכים. בסופו של דבר אזרה אומץ והודיעה נחרצות לנאשם כי היא מבקשת שלא יגע בה יותר. בן דוד החל להתייחס אליה בצורה משפילה וקשה, ולבסוף פיטר אותה.
למתלוננת ב' הציע הנאשם כי תהיה מזכירתו האישית. לאחר שהבהירה לו שהיא שומרת נגיעה, נגע בה באצבעו ובדק גבולות: "נו, זה היה כל כך נורא?". בימים הבאים, החמיא לב' אך גם נהג לצרוח עליה, לחליפין, בפני כל העובדים. כחודש וחצי לאחר תחילת עבודתה, קרא לב' להגיע לחדר הישיבות ולתדהמתה הכניס את שתי ידיו מתחת חצאיתה. ב' יצאה מחדר הישיבות, בן דוד יצא אחריה, תפס אותה בשתי ידיו בצווארה ונישק אותה. המתלוננת אשר חששה וחשה בושה רבה לספק הסברים במידה ותעזוב את עבודתה במפתיע, שבה למחרת לעבודתה. לאחר מספר ימים שב להחמיא לה: "איזו יפה את", איזה גודל של חזה יש לך לעומת הגוף שלך", "איזה רגליים". כש-ב' סירבה לבצע בו מין אוראלי, בן דוד הפסיק לדבר איתה והתעלם ממנה במשך יומיים. אחרי מספר ימים שב לגעת בידיה, ברגליה ואף לצבוט בישבנה שלא בהסכמתה. לאחר מספר ימים, ב' הלכה לחדר השירותים והוא נכנס אחריה לתא, דחף את שתי ידיו מתחת לתחתוניה והפשיט אותה. "כולן עושות את זה", אמר לה, ובהזדמנות אחרת כשאמרה "לא נראה לי, אני לא רוצה", אמר ששותפיו מבקשים לפטר אותה כי היא "מושכת מדי".
עו"ד רבקה שוורץ, שהקימה לפני מספר שנים את ארגון "מן המיצר" לסיוע לנפגעות תקיפה מינית בחברה החרדית, ליוותה את המתלוננות במהלך המשפט שנמשך שלוש שנים. "הוא היה 'ילד הפלא' של עולם הפרסום החרדי", אומרת עו"ד שוורץ על בן דוד הצעיר, שהיה בעלים של משרד פרסום בשם "אי מדיה 1", ולאחר שדרך כוכבו, התמזג עם חברת הפרסום הגדולה במגזר, "גל אורן" ועבד עם החברות הכי גדולות במשק. "הוא טען שבגלל שהיה כל כך כריזמטי ומוצלח, העובדות שלו ניסו להפיל אותו מתוך קנאה. 'כולן הסכימו לו, כולן רצו, ושיקרו'… המתלוננות עברו הליך מאוד קשה. אחת המתלוננות היתה קטינה ואחרות נשים נשואות, אמהות לילדים בנות עשרים ומשהו. אחת מהן התעלפה על הדוכן".
מה היתה השיטה שלו בעצם?
"כל אשה שהגיעה למשרד זכתה ביחס מועדף בהתחלה. רבות מהן זכו להגדלת השכר מיד בהתחלה, בואי תהיה העוזרת הקרובה שלי. בכל תקופה היתה עוזרת אחרת, והיחסים הקרובים הפכו מהר מאוד להפחדה. הוא השתמש בהפחדות ואיומים וכעסים בלתי נשלטים. היה כועס, צורח עליהן, משחק בשיטת המקל והגזר בו זמנית, כשזה הפך מהר מאוד מחיבה וקירבה לכפיית יחסי מין עם כל אחת ואחת מהן. במשרד ומחוץ למשרד, היה לוקח אותן לאזורים מבודדים, כופה עליהן יחסים ומשאיר אותן שם, והיה מאיים עליהן: אם מישהו יידע, לא רק שאני אפטר אותך, אלא שגם בעלך יידע וכל הקהילה תדע. זה הפך לריטואל קבוע".
כשאנו מתפלאים כי נשים וגברים עובדים יחד בצמידות גדולה, בניגוד לתדמית המגזר החרדי, עו"ד שוורץ מסבירה כי "לא בכל מקומות העבודה יש הפרדה. יש מקומות שעומדים על הפרדה, אך אין אפשרות בכולם. רוב הצוות שלו היה נשי, ואנו מדברים על נשים הארדקור חרדיות… גם החזות שלו בתחילת הדרך היתה מאוד חרדית, בהמשך פחות, זה עדיין הזרם החרדי-מודרני. הפרשה הזו הרימה את מסך השתיקה במגזר. בית המשפט הקדיש מקום רחב לנושא ההסכמה החופשית. תמיד יש את השאלה מה זה אונס? אונס הוא כשאין הסכמה חופשית. אומרים 'אם לא היה לך טוב, למה חזרת? לא מתאים לך שהוא יקיים איתך יחסים, קומי ותלכי', נכון? את בחורה בוגרת. אבל ישנם מצבים שאין כמעט לעובדת את היכולת להסכים באופן חופשי. ועל זה בית המשפט שם דגש. זה נותן הרבה כוח לכל עובדת שהיא, חרדית או לא חרדית. זו לא הסכמה חופשית, כל עוד לא אמרת כן בפה מלא".
שוורץ מסבירה שבגלל הטאבו בחברה החרדית, הרבה יותר קשה להתנגד או לקום ולספר. "לא רק שלא יקבלו אותן במקום עבודה אחר, אלא הנישואים שלהן ייגמרו – כך הן האמינו. הוא אמר לכל אחת: אני אספר לבעלך מי את. כאילו הטיל בהן מום. הן פחדו לחזור הביתה… הוא עשה את זה גם במצבים רגישים – לפני או אחרי לידה. שום דבר לא עמד בדרכו. והן נורא פחדו מהבעלים שלהן. ברגע שאחת פתחה את זה, ושלחה מכתב לכל מי שעבדה אי פעם אצלו, וברגע שגילו שהן לא לבד, הן קיבלו כוח ובאו ואמרו גם לבעלים שלהן: אנחנו לא לבד. כולן פה נאנסו אחת אחרי השנייה".
יש לא מעט סיפורים כאלה גם במגזר?
"לצערי ולשמחתי, היום אתה יכול לומר שיש לא מעט סיפורים. לצערי ברור למה. לשמחתי כי בעבר גם היו הרבה מאוד מקרים, רק שהיום מדברים עליהם. מסך השתיקה הזה הורם. נשים פוחדות כבר הרבה פחות. לבוא ולאזור אומץ ולהתלונן, והיום יש הרבה יותר אומץ. כשהקמנו את ארגון 'מן המיצר', אמרו לי: על מה את מדברת? זה לא קיים בכלל. מה שבמגזר הכללי יצא ב-95' (השיח על הטרדות מיניות), היה אצלנו ב-2012 והלאה. אני שמחה שהמודעות כבר שם".
סנגורו של בן דוד, עו"ד רועי פוליטי, מסר בתגובה: "אנו מצרים על מתן האמון בגרסאות המתלוננות ודחיית זו של הנאשם, ועל צעדינו הבאים נחליט לאחר שיינתן גזר דין בתיק". התובעת, עו"ד ליזו אבקסיס- וולפוס מפרקליטות מחוז ירושלים מסרה: "הפרקליטות מבקשת לחזק את ידי המתלוננות אשר באומץ רב חשפו את העבירות שביצע הנאשם במשך שנים והעידו על כך בבית המשפט למרות הקשיים הכרוכים בכך. בית המשפט קבע כי עדותן של המתלוננות אמינות ומהימנות. יש לקוות כי אומץ ליבן של המתלוננות והכרעת הדין יעבירו מסר המוקיע ניצול כוח ומרות ויהוו אבן דרך משמעותית במאבק ליצירת מקומות עבודה בטוחים".
סמרטוט זבל שבזבלים שירקב בכלא שיפרקו אותו שם נבלה אונס נשים, פח אשפה.
היי אני עובד עריית בני ברק מחלקת רווחה ,חשוב לי לכתוב למען הסר הספק לגביי כמות המקרים בדומה למקרה זה במגזר- בדרך כלל הנשים (ילדות) בבני ברק בעיקר במגזר חרדי אשכנזי מתחנכות עוד מגיל ינקות על הצורך בהסתרת מקרים עתידיים של מין אסור בתוך המשפחה ובמוסדות הלימוד, המבוגרים דואגים לצערי שהילדים במגזר יהיו מודעים לכך שזה עתיד לקרות (לגיטימציה) ושצריך להגיב בהסתרה והרבה שקט ,הדבר נפוץ מאד וכבר לא מרגש אף גורם סמכותי בבני ברק מן סוג של אבן דרך לילדים ולילדות התמימות שגודלות לתוך זה , אם תשאלו את אותן נשים קורבנות בתיק זה לגביי מקרה דומה שעברו בעבר רובן יענו בחיוב שעברו זאת עוד בהיותן רכות וקטנות ,
וכל זה קורה ב2020 בישראל הטכנולוגית והנאורה ולא כצפוי למקרה כזה במדינות עולם שלישי ללא חוק.
אחד כזה אני הייתי קושר אותו ומביא סודנים שידפקו אותו בתחת זבל סירחון בוזבוז מסריח יש לך מזל שלא נפלת עלי
סוטה
17 שנה זה קצת תנו לו מאסר עולם כמו למחבל, זה הרי רצח כפול גם שחט את האישה וגם משאיר אותה לחיות והיא מתייסרת כל רגע בחיים שלה וכנראה הרס לה את השלום בית ומצריך אותה לעבור טיפולים רגשיים גרם לה ולמשפחתה צלקות שרק עם כוחות נפש אדירים יצליחו למחוק אותם גם הסכום שנקנס קטן עליו, אני מבטיח לכם אחרי שבמגזר החרדי יבינו שלמעשים מגונים אלו יש מחיר אנשים יחשבו פעמיים ואם בוער להם מין אורלי או סקס ישלמו לזונת צמרת ולא יהרסו משפחות