קבלן תשתיות המבצע עבודות עפר עבור משרד הבטחון, עתר לבית משפט המחוזי בחיפה, לאחר שסורבה בקשתו לקבל רישיון נשק פרטי.
העתירה הוגשה נגד אגף רישוי כלי ירייה במשרד לבטחון לאומי ומשטרת ישראל, אשר דחו את בקשתו לקבל רישיון נשק מטעמים של "שלום הציבור".
בעתירה נכתב כי האיש, בן 60, הינו קבלן מורשה של משרד הביטחון ומעסיק כ-150 עובדים. הקבלן זכה במכרזים ומבצע עבור המשרד עבודות בערים שדרות, אופקים, קריית ארבע ויישובים נוספים ביהודה ושומרון.
בנוסף לכך, החברה מבצעת עבודות "צמודות גדר". מציאות זו, נכתב בעתירה, מציבה את הקבלן ואת עובדיו בפני סיכון יומיומי, כאשר הינם עובדים באתרים רגישים ביטחונית.
שבועיים אחרי 7 באוקטובר 2023, הגיש הקבלן בקשה לקבלת רישיון נשק אישי. הבקשה סורבה שוב ושוב, אף על פי שהקבלן עומד בתבחין הרשמי של "עיסוק במקום זכאי", על רקע אתרי עבודתו.
בקשתו נדחתה עקב התנגדות המשטרה, על רקע מידע מודיעיני. המשטרה אמרה, כי התנגדותה קשורה לשני אירועי ירי, שבוצעו לעבר ביתו של הקבלן בישוב בדואי בנגב, בשנת 2020 ושוב בשנת 2025. המשטרה אמרה גם, כי בידיה מידע חסוי נוסף המקשר אותו לכאורה "לפעילות פלילית".
להוציא ממני מידע
בעתירה שהגיש נגד המשטרה והמשרד לבטחון לאומי, באמצעות עו"ד משה אבקסיס, טען הקבלן כי ההחלטה לדחות את בקשתו אינה סבירה ופוגעת בבטחונו ובעבודתו. הוא טען, כי עליו לשאת נשק לצורך הגנה עצמית ולהבטחת שלום עובדיו בעת פעילותם באתרים רגישים בטחונית.
"העותר הוא אדם נורמטיבי, שומר חוק, ללא עבר פלילי או תיקים פתוחים כלל", הודגש בעתירה. "באשר לאירועי הירי לעבר ביתו, העותר הוא קורבן של ניסיונות סחיטה ואין להפוך קורבן עבירה למקור סיכון ולשלול ממנו את היכולת להגן על עצמו".
בדיון שהתקיים בבית משפט המחוזי, חזר הקבלן וטען כי אירועי הירי כוונו נגדו כחלק מניסיונות סחיטה, והיה לו הסבר נוסף לסירוב המשטרה לבקשותיו.
"לפני חמש שנים", הוא אמר, "זכיתי במכרז כקבלן גדול ומסרתי את העבודה לקבלן משנה. יום אחד יחידת אתג"ר התקשרה אלי בטלפון וזימנה אותי לחקירה. שאלו אם אני מכיר X. אני לא מעורב, מסרתי שהעברתי את העבודה.
"למחרת זימנו אותי למפקד יותר בכיר, עשו לי תה וקפה כדי להפליל בן אדם שאני לא מכיר, ראו שאי אפשר להוציא ממני מידע שהם רוצים – אז כתבו את אשר כתבו".
לא נחשד בביצוע עבירה
באת כוח המשרד לבטחון לאומי עו"ד נטע גורביץ אמרה, כי יש לדחות את העתירה, מאחר שההחלטה התקבלה "על סמך קביעה מקצועית של המשטרה".
לטענתה, אפילו אם אדם הוא קורבן עבירה בלבד, עצם היותו צד לסכסוך אלים, מייצר מסוכנות שמצדיקה מניעת החזקת נשק, מחשש להסלמה או לתגובה בלתי הולמת.
השופט נתנאל בנישו, בפסק הדין, דחה את עמדת המדינה וקיבל את עתירת הקבלן. לדבריו, אין תשתית ראייתית מספקת להוכחת מסוכנות בהחזקת נשק על ידי העותר.
"באשר לאירועי הירי לעבר ביתו של העותר מהשנים 2020 ו-2025, במקרים אלה העותר היה קורבן הירי. יתרה מזו, תיקי החקירה בקשר למקרים אלה נסגרו (לא הוגש כתב אישום נגד איש, ז"ק), והעותר לא נחשד בהם בביצוע עבירה", כתב השופט.
"אין בסיס ראייתי כלשהו לחשש לתגובה אלימה מצד העותר, ובוודאי לא לכוונה מצדו לעשות שימוש בלתי חוקי בנשק… בדומה, לא מצאתי במידע המודיעיני שנצבר בענייננו כדי להצביע על סיכון. חלק הארי מהמידע הטוען ל'פעילות פלילית' מסוימת של העותר, כהגדרת משטרת ישראל, התקבל לפני שנים לא מועטות, דבר המציב שאלות בנוגע לרלוונטיות שלו היום".
לסיכום כתב השופט בנישו, "לא שוכנעתי מקיומן של ראיות מנהליות ממשיות המצביעות על מסוכנות קונקרטית מצדו של העותר עצמו ואף לא ממסוכנות סביבתית העלולה לצמוח מהחזקת נשק ברישיון על ידו.
"אין מחלוקת כי העותר עומד בתבחין 'עיסוק במקום זכאי' המבסס אינטרס ברור כי יוכל להחזיק ולשאת נשק. אין מנוס מהמסקנה כי החלטת הדחייה אינה עומדת במבחן הסבירות והמידתיות".
סוף דבר: המשרד לבטחון לאומי חוייב לנפק לעותר רישיון לכלי ירייה, וחוייב בתשלום הוצאותיו בסך 10,000 שקל.
