בג"ץ ביטל את ההצבעה שבה בחרה הכנסת בעו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, בשל הפרת עקרון ההצבעה בבחירות חשאיות, הקבוע בחוק יסוד מבקר המדינה.
פסק הדין המורה לכנסת לערוך הצבעה מחדש, ניתן על ידי חמישה שופטים: המשנה לנשיא נעם סולברג (שכתב את עיקר פסק הדין), הנשיא יצחק עמית והשופטים דפנה ברק-ארז, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן.
השופט סולברג כתב: "ביטול ההצבעה וקיומה מחדש אינו פשוט. עם זאת, החובה לקיים את הוראות חוק היסוד ולשמור על חשאיות ההצבעה – הופכת אותו למחויב המציאות. ככלל, יש מקום להתייחס להצבעה (חשאית)… כי נבחרי הציבור יוכלו להביע את רצונם הכן והעצמאי, במעין חרדת קודש. החשיבות הדמוקרטית הגלומה בדבר – מובנת מאליה. אין מקום בהצבעות אלה ל'בחינת גבולות' או ליצירת תחומים אפורים".
השופט סולברג כתב כי "ההחלטה להורות על ביטול ההצבעה לא ניתנה למרות מעמדו הרם של בית המחוקקים, אלא דווקא בגלל מעמדו זה. הכנסת רשאית לשוב ולבחור בעו"ד ראבילו אם כך רצונה, או בשופט בדימוס (יוסף) אלרון, הכל כמיטב שיפוטה, אך זאת בהליך תקין, בהצבעה חשאית, שתוצאותיה ישקפו את רצונם החופשי של חברי הכנסת".
הנשיא יצחק עמית כתב: "הפרשנות לפיה 'הצבעה חשאית פירושה גם הצבעה לא חשאית' אינה עולה עם לשון חוק היסוד ותכליתו".
השופטת גילה כנפי שטייניץ התייחסה לכך שלא כל חברי הקואליציה צילמו את הצבעתם מאחורי הפרגוד. "הפגם… אינו נעוץ בהכרח במספר חברי הכנסת שזיהו את הצבעתם. זה נעוץ בעיקרו בהכרזה על כלל משפטי שגוי מעל בימת הכנסת, אשר ריחף מעל ההצבעה וחלחל לכל קול וקול. עם פתיחת הסבב השני של ההצבעה, הכריז יו"ר הכנסת (אמיר אוחנה) בניגוד להוראת החשאיות שבחוק-היסוד – על החשאיות כזכות בת-ויתור ועל זכות הבוחר לתיעוד הצבעתו.
"הכרזת התיעוד כמותר ללא כל סייג הכשירה, הלכה למעשה, את הסטת הפרגוד, ופעלה על 120 המצביעים כאחד: זו החלישה את החשאיות הנתונה לכל אחד מהם וציננה את יכולתם לסטות משורת ההצבעה הסיעתית או הקואליציונית. כך כל הצבעה נפגמה בהיותה חשודה כמושפעת מלחצים אסורים, ובכך נפגעה עצמאות הבחירות כולן. זהו פגם היורד לשורש ההליך. אין מנוס מביטול הבחירות וקיומן מחדש על-פי כלל משפטי תקין שיובהר מראש".
המועמד המתייצב מול עו"ד ראבילו לבחירת הכנסת הוא כזכור השופט בדימוס יוסף אלרון שסיים לפני פחות משנה כהונה בבית המשפט העליון.
כאשר כיהן בעליון, השופט אלרון היה מועמדו של שר המשפטים יריב לוין להתמנות כנשיא בית המשפט העליון למול יצחק עמית. השופט אלרון אף קרא תיגר באופן תקדימי על מסורת ה"סניוריטי" – הבחירה כנשיא בשופט הוותיק ביותר בעליון.
חברי כנסת מהליכוד אף תמכו במועמדותו של השופט בדימוס אלרון לתפקיד מבקר המדינה, חלקם פעלו עבור בחירתו אבל נסוגו תחת אימת הפריימריס כאשר ראש הממשלה הודיע שמועמדו לתפקיד המבקר הוא מי שהיה פרקליטו וייצג אותו בהליכים משפטיים שונים.
