נציב התלונות על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס מנחם פינקלשטיין דוחה את התלונה של ח"כ משה סעדה, לשעבר סגן מנהל מח"ש, נגד הפרקליטות על ניהול התיק נגד רונאל פישר. סעדה טען כי הראיות נגד פישר היו חזקות, והפרקליטות התרשלה, "קלקלה" את עבודת חוקרי מח"ש, התנהלה באופן כושל וחתרה להסדר מקל לפישר ללא עונש מאסר, מתוך שיקולים לא ענייניים.
הנציב פינקלשטיין קרא את הכרעת הדין של השופט משה סובל, בחן את תשובות הפרקליטות – ודחה את התלונה. הנציב קבע כי חוקרי מח"ש וסעדה עצמו, שהיה האחראי הראשי על החקירה, הם האחראים העיקריים לתוצאה הסופית עקב מחדלי חקירה חסרי תקדים.
הנציב פינקלשטיין כתב: "נראה בבירור כי תיק זה היה גדול למידותיה של המחלקה לחקירות שוטרים. הכשלים והפערים המהותיים שהלכו ונחשפו בתיק, החל ממועד העברתו ממח"ש לפרקליטות המחוז, היו יוצאי דופן, והעידו על היעדר ידע וניסיון של מח"ש בחקירתם ובניהולם של תיקים מורכבים כגון תיק זה".
לדברי הנציב, "מתוצאות התיק בעניינו של רונאל פישר עולה תחושה קשה של החמצה, במיוחד כאשר מביטים על הראיות והעדויות שנכללו בתיק החקירה, ועל עונש המאסר הכבד שעד המדינה ערן מלכה הסכים לו באותן פרשות. ההתרשמות היא שהדין בעניינו של פישר לא מוצה כנדרש. אבל – וזה אבל גדול מאוד – האחריות העיקרית להיעדר מיצוי הדין אינה מוטלת על פרקליטות המחוז, כפי שנטען בתלונה, אלא בראש ובראשונה על המחלקה לחקירות שוטרים. זאת במועדים שבהם כיהן המתלונן (סעדה) בתפקיד בכיר מאוד".
הנציב פינקלשטיין פירט בהחלטתו את המחדלים החמורים של מח"ש:
באיכות החקירה של התיק – לדוגמה תיבת מייל ייעודית, שעל פי הטענה מלכה ופישר עשו בה שימוש להדלפת חומרי חקירה משטרתיים – לא אותרה וגם לא נעשה ניסיון לאתרה.
היעדר תיעוד של פעולות חקירה רבות ומשמעותיות.
הסתרת אופן ניהול המגעים מול מי שהפכו להיות עדי מדינה, ובראשם ערן מלכה. סעדה היה הגורם הדומיננטי בניהול המגעים מול עד המדינה, שבין גרסאותיו התגלו סתירות רבות.
הנציב כתב כי סעדה וחוקרי מח"ש הסתירו מידע מהפרקליטות ומבית המשפט ואף מסרו ביודעין מידע מטעה.
"התחזקו הספקות באשר לשלב שבו הובטחו למלכה טובות הנאה תמורת מתן עדותו… התחזק החשד שאמירות קודמות של גורמי חקירה ותביעה במח"ש בעניין זה לא היו נכונות. היקפן המלא של טובות ההנאה והמועד שבו הובטחו, הוסתרו משך תקופה ארוכה.
"משקל גרסאותיו הראשונות של מלכה, בטרם הוגש נגדו כתב אישום, פחת משמעותית. זאת, לנוכח הבדל מהותי בין חשוד שהחליט מיוזמתו למסור גרסה מפלילה, לבין חשוד שמסר את גרסתו מתוך ציפייה מבוססת לתמורה מובטחת, כפי שהתברר מאוחר יותר".
לדברי הנציב, "עניין זה, של עד תביעה המוצג כמי שסיפק גרסה מיוזמתו, ולאחר מכן מתגלה כי עובר למסירת גרסתו הובטחו לו טובות הנאה, חזר על עצמו בפרשה זו גם בעניינם של שני עדים נוספים, דבר המעלה חשש של שיטת פעולה.
"הקשיים והספקות הפכו עמוקים ורחבים יותר, עם גילויו בשנת 2023 של מזכר שרשם ח"כ סעדה עצמו ביום 10.5.2015, אשר הגביר את הקושי בשאלת המועד שבו הובטחו למלכה טובות הנאה, והמחיש ביתר שאת את פערי המידע המשמעותיים שהתגלו בתיק, ואת הרושם הכללי שלפיו יש בתיק ראיות חיוניות חסרות או נעלמות.
"הדברים התחזקו עוד יותר עם תחילתה של פרשת ההגנה, שבה הציג פישר מסמכים שונים שהיו אמורים להיכלל בתיק החקירה, אך לא נכללו בו משום מה. אלה הצטרפו לפעולות חקירה רבות – כגון תשאולי עדים ומפגשים עם רכזי מודיעין – שבמהלך ניהול התיק התברר כי לא תועדו… זמן רב לפני מתן גזר הדין הדגיש בית המשפט את התובנה שלו בדבר "חזקת אי התקינות" של פעולות מח"ש בפרשה זו, והטיח ביקורת קשה באשר להיעדר ראיות חשובות אשר היו חייבות להיות בידי התביעה".
פינקלשטיין קבע כי גם האחריות להתמשכות ניהול התיק במשך עשר שנים, אינה מוטלת בעיקרה על הפרקליטות – אלא על אנשי מח"ש שהגישו תיק לא אפוי – וגם על בית המשפט.
"הפרקליטות נאלצה לערוך השלמות חקירה וחיפושים לאיתור חומרי חקירה, משום שהתיק נעדר תיעוד כנדרש וחומר החקירה היה חסר… ההליך אמנם נמשך שנים רבות מדי ויש בכך כדי לפגוע באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק. הדבר חייב לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט, שאין חולק כי קצב ניהול המשפט הוא בראש ובראשונה באחריותו.
"החלטת הפרקליטות לחתום על הסדר טיעון התקבלה תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי וענייני, לנוכח ההתפתחויות שנגעו לתשתית הראייתית, לסיכויי ההרשעה, לקשיי מהימנותם של העדים ולנפקותם המשפטית של הכשלים שהתבררו במהלך ניהול המשפט".
נוכח הכשלים הרבים, הנציב פינקלשטיין אף מצדיק את החלטת השופט סובל – לקבוע זיכוי לפישר בסעיפי האישום הרבים שנמחקו – ולא רק למחוק טכנית את החלקים מכתב האישום.
"תיק של אחת מפרשיות השחיתות הציבורית החמורות שידעה הארץ, שהחל בקול תרועה רמה הסתיים בקול ענות חלושה", סיכם הנציב.
"אין ספק שבראייה כללית, מערכת אכיפת הדין כשלה כישלון חרוץ במקרה זה, והדבר מחייב לימוד מעמיק והפקת לקחים נוקבים. אין ניתן לעבור על כך לסדר היום, ועל פרקליט המדינה לתת דעתו לעניין זה".
