
לפני כשנתיים וחצי בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר 30 שנות מאסר על רון נחום (62) מרמת-גן, שהורשע ברצח חברו ארטיום ווילוב. בימים אלה, בית המשפט העליון קיבל ערעור שהגיש נחום, זיכה אותו מעבירת הרצח ביסוד נפשי של כוונה, והרשיע אותו בעבירת הריגה, כלומר: ביסוד נפשי של אדישות.
בית המשפט המחוזי ידון בעניינו של נחום ויגזור את דינו מחדש.
נחום הורשע ברצח ווילוב ביום הולדתו, בלילה שבין ה-19 ל-20 בדצמבר 2019. הוא גרר אותו מדירתו לעבר חדר אשפה הנמצא בסמיכות, כאשר המנוח עירום, חזר לדירתו ופעל להעלים ראיות. כשבועיים לאחר מכן נמצאה גופתו של ווילוב באתר הפסולת חירייה, בתוך ערימה גדולה של אשפה.
במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות ציינה כי בעברו של הנאשם 18 הרשעות במגוון עבירות ובין היתר בעבירות אלימות וסמים.
בערעור לבית המשפט העליון על הכרעת וגזר הדין, ביקשו סנגוריו של נחום מהסנגוריה הציבורית להטיל ספק במסקנות בית המשפט. נטען כי ההרשעה מבוססת על "קפיצה לוגית" מהתמונה הראייתית הנסיבתית.
באשר לממצאים הפורנזיים של נחום שאותרו בדירה, נטען כי אין לייחס להם כל משקל מאחר שנחום התגורר בדירה במשך שנים רבות, והיו לו אינספור הזדמנויות להותיר אחריו שובלי ראיות פורנזיות.
באשר לתערובת די-אן-איי שנמצאה בחדר האשפה בתוך טביעת ידו של נחום, נטען כי קיימת אפשרות שנוצרה במועדים שונים ומקורה "בהעברה משנית".
ההגנה טענה גם כי כתמי התזה מדמו של המנוח שנמצאו בדירה הכילו כמות דם מזערית, ועל כן לא ניתן להסיק מהם על אלימות, אלא שיתכן שהמנוח דימם בשל פציעה מקרית.
נחום ביקש להדגיש שסיבת מותו של המנוח לא ידועה, ולא ידוע אלו חבלות, אם בכלל, נגרמו בשלב שלפני מותו. לפי הנטען, גם העובדה שגופתו אותרה כשמנח הבגדים שעליה נותר כפי שהיה בעת גרירתו באותו לילה, לא מלמדת דבר. זאת בשל האפשרות שהבגדים הופשלו משלל סיבות, ואף כתוצאה סבירה מהמכשור ההנדסי באתר חירייה.
ההגנה אמרה כי הראיות הנסיבתיות מתיישבות גם עם תרחישים חלופיים שכוללים חפות מלאה. למשל, תרחיש לפיו המנוח איבד את הכרתו לאחר שתיית אלכוהול מופרזת, נחבל כשמעד או נפל, נגרר החוצה, ומשם קם על רגליו והמשיך לדרכו עד שמצא את מותו בדרך לא ידועה כמה ימים לאחר מכן.
תרחיש אחר: נחום והמנוח אכן התקוטטו ונחבלו, עד שהאחרון נגרר מעולף אל מחוץ לבניין על-ידי נחום, אולם מותו נגרם רק בשלב מאוחר יותר, מבלי שהתקיים קשר סיבתי בין הקטטה לבין מותו.
הפרקליטות עתרה לדחות את טענות ההגנה.
השופטים חאלד כבוב, יעל וילנר ועופר גרוסקופף קבעו כי דין הערעור להתקבל חלקית. לפי החלטת השופטים, הפרקליטות הוכיחה מעל ומעבר לכל ספק סביר שהיה זה נחום שגרם למותו של המנוח, אך עם זאת קיים ספק סביר לגבי היסוד הנפשי שבו הדבר נעשה.
השופטים קבעו שנחום פעל באלימות כלפי המנוח ואלימות זו גרמה למנוח, לכל הפחות, לאובדן הכרה. עוד נקבע כי המנוח לא שב להכרה והלך בכוחות עצמו למקום אחר מאז שנגרר לעבר חדר האשפה על-ידי המערער, וכי כתוצאה מאלימות זו המנוח מצא את מותו.
עם זאת קבעו השופטים, כי לא די בכך שאדם קיפח את חייו כתוצאה מאירוע אלים כדי להסיק את קיומה של חזקת הכוונה, אלא נדרש להראות שמעשיו האלימים של הנאשם היו כאלו שהיו צפויים להוביל למוות בהסתברות גבוהה.
לפי השופטים, במקרה זה טיב האירוע האלים אינו ידוע כלל. "אין ברשותנו נתונים שבאמצעותם נוכל להעריך האם ההתנהגות הקונקרטית של המערער היתה מסוג ההתנהגויות שתוצאתן הטבעית ובהסתברות גבוהה היא מוות", כך לפי החלטת השופטים, "אילו ידענו את סיבת מותו של המנוח, יתכן שהיינו יכולים ללמוד ממנה מה בדיוק כללו מעשיו של המערער. במצב כזה, ובהנחה שמדובר במעשים שתוצאתם הטבעית והמסתברת היא מוות, ניתן היה לעשות שימוש בחזקת הכוונה על מנת להסיק את כוונת המערער להמית את המנוח. ואולם, במקרה דנן, איננו יודעים מה היו מעשיו של המערער, ומשכך קיים קושי לקבוע כי מעשים אלו – שאין אנו יודעים את טיבם – היו צפויים להוביל למוות באופן טבעי ובהסתברות גבוהה".
השופטים הוסיפו כי אין להם מידע האם נעשה שימוש בסכין, בנשק, או באמצעי אחר, ולא מידע על מספר הפגיעות במנוח, מיקומן או עוצמתן. "אין לנו מידע על התנהגות מחשידה מצד המערער לפני האירוע, שתוכל להצביע על כוונתו להמית את המנוח. קושי זה מתעצם על רקע העובדות הבאות. ראשית, עד עצם היום הזה לא הוברר מה המניע שעמד בבסיס מעשה ההמתה", צויין בהחלטת השופטים.
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
השופטים קבעו כי לא הוכח שהיה לנחום מניע להמית את המנוח; לא הוכח שהמערער תכנן את מעשי ההמתה; ואף לא ידוע להם דבר ביחס לאופן גרימת המוות. "לפיכך, לא ניתן להסיק בענייננו כוונה תחילה מעצם העובדה שמותו של המנוח נגרם באירוע אלים – שטיבו לא ידוע – על-ידי המערער".
"נותרנו עם סימני שאלה רבים לגבי ההתרחשויות בדירה באותו לילה חשוך שבו המערער גרם למותו של המנוח: לא הובהר מה היה המניע למעשה, האם הדבר בוצע כחלק מתוכנית, מה כללו המעשים האלימים, ומה הייתה סיבת המוות. אכן, הוכח מעבר לספק סביר כי היו אלו מעשיו האלימים של המערער שגרמו למותו של המנוח, וכי המערער היה לכל הפחות אדיש לכך; אך נותר ספק סביר באשר לקיומה של כוונת קטילה מצד המערער, ומספק זה הוא זכאי ליהנות", כך לפי ההחלטה.
כאמור, השופטים זיכו את נחום מרצח והרשיעו אותו בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין – כנוסחו טרם הרפורמה בעבירות ההמתה – ביסוד נפשי של אדישות.


