פסק דין חריג שניתן בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד חושף סכסוך גירושים סוער במיוחד, שנמשך כמעט עשור בבית המשפט, ובפועל יותר מ-25 שנה.
הסיפור הזה כולל איש עסקים עתיר נכסים שפעל בישראל ובחו"ל, אישה שמסרבת להתגרש למרות חיוב בגט, טענות על מיליארדים שהוסתרו, בת-זוג מעבר לים וילד שנולד מחוץ לנישואים.
הצדדים נישאו כבר בשנת 1977 במסגרת נישואי שידוך ונולדו להם ארבעה ילדים. אלא שכבר בשנת 2000 החל משבר עמוק ביחסים. האישה טענה אז כי בעלה חי בחו"ל ומנהל מערכות יחסים עם נשים אחרות.
למרות זאת, בני הזוג המשיכו להישאר נשואים "למראית עין", כהגדרת בית המשפט, תוך שמירה על חזות משפחתית ועדתית.
בפסק הדין נחשף כי לבעל נולד במהלך השנים גם בן מאישה אחרת בחו"ל, וכי הוא ניהל לדבריו "מערכת יחסים משפחתית" נוספת מעבר לים.
אבל הדרמה האמיתית התנהלה סביב הכסף.
האישה טענה לאורך ההליך כי בעלה מסתיר ממנה נכסים עצומים בארץ ובחו"ל, וכי הונו מגיע למיליארדי שקלים. בין היתר הסתמכה על שומת מס ענקית שהוצאה לבעל בעבר, בהיקף של כמיליארד שקל.
אלא שבהמשך התברר כי רשות המסים עצמה נסוגה מההערכות הראשוניות, ובית המשפט קבע כי מדובר בדרישות שהתבססו בעיקר על "פרסומים בתקשורת והערכות תשואה היפותטיות".
סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, השופטת רותם קודלר עיאש, אף הזכירה כי נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט יוסף אלון, כבר כינה בעבר (בדיון שהתנהל בעניינו של הבעל מול רשות המיסים) את אותן הערכות "פנטסטיות".
בעיצומו של ההליך מונו מומחים מטעם בית המשפט לצורך איתור והערכת הנכסים. חוות הדעת הסופית שלהם העריכה את היקף הנכסים המשותפים בכ-274 מיליון שקל.
האישה לא הסתפקה בכך ותקפה פעם אחר פעם את המומחה, טענה כי הוא מוטה ואף רמזה לשחיתות. השופטת דחתה את הטענות בחריפות נדירה: "הטענות כי המומחה מוטה ומשוחד נמצאו כטענות סרק… אם בכלל היה מוטה, הרי שהיה מוטה בחשדנות מופרזת כלפי הנתבע".
השופטת מתחה ביקורת חריפה גם על התנהלות האישה לאורך השנים וקבעה כי היא "טרפדה את עבודת אנשי המקצוע בהתנהלותה הנסערת והלא רציונלית".
באחד הקטעים החריגים בפסק הדין נכתב כי האישה אף ביקשה להעביר את בירור התיק ליחידת להב 433, "כאשר לא הצליחה להסביר מכוח איזו סמכות תכריע משטרת ישראל בתביעות כספיות שלה כנגד בעלה".
עוד סיפורים מרתקים במדור לענייני משפחה >>
עורך דין מומלץ לענייני משפחה >>
הבעל מצדו טען, כי האישה לא רק רודפת אותו משפטית, אלא גם ניסתה לפגוע בעסקיו. לדבריו, היא פנתה לשותפים ולנושים שלו, הפחידה אותם, מנעה מילדיהם להעיד לטובתו מול רשויות המס ואפילו סירבה לשעבד את בית המגורים כדי לשחררו ממעצר.
עוד הוא טען, כי למרות שהיא משמיצה אותו במשך שנים בבתי המשפט ובבית הדין הרבני, היא עדיין מסרבת לתת לו גט, אף שחויבה לעשות כן.
אחת הסוגיות המרכזיות היתה שאלת "מועד הקרע". כלומר, המועד שממנו מפסיקים לצבור זכויות משותפות. הבעל טען כי הקרע התרחש כבר בשנת 2000, כשהאישה פתחה נגדו בהליכים ראשונים, והוסיף כי ב-2001 נולד הבן מאישה אחרת.
האישה לא הציגה מועד חלופי ברור.
בסופו של דבר קבעה השופטת כי הקרע חל רק ביולי 2015, מועד פתיחת ההליכים הנוכחיים. לדבריה, רק אז הפכה מערכת היחסים ל"קרע שאינו ניתן לאיחוי".
השופטת קודלר עיאש ציטטה בפסק הדין פסיקה קודמת שקבעה כי יש לאתר את הרגע שבו בני הזוג מתחילים להתנהל "כמנהג זרים: שלי שלי ושלך שלך".
למרות הביקורת החריפה על האישה, השופטת הדגישה כי היא זכאית למחצית מהרכוש שנצבר במהלך 38 שנות החיים המשותפים.
עם זאת, נדחתה דרישתה לקבל מניות ושליטה ישירה בחברות. נקבע כי מדובר בעסקים המבוססים על קשרים אישיים ואמון בין שותפים, וכי הכנסת האישה כשותפה עלולה לפגוע בעסקים עצמם.
"האינטרס המובהק של שני הצדדים הוא שהעסקים לא יאבדו חלילה משוויים", נכתב.
פסק הדין מתאר מלחמת התשה משפטית עם אינספור בקשות, החלפות עורכי דין, מומחים, ערעורים וטענות הדדיות קשות. בסופו של דבר אימץ בית המשפט כמעט במלואן את מסקנות המומחה הכלכלי, וקבע כי למרות החשדות והכותרות, לא הוכחה הסתרת הון בהיקפים הנטענים.
בסוף הקרב שנמשך שנים, האישה אמנם ספגה ביקורת קשה ואף חויבה ב-250 אלף שקל הוצאות משפט, אבל עדיין תצא מהנישואים עם יותר מ־44 מיליון שקל, שתי דירות וחלקה הכספי ברכוש שנצבר לאורך עשרות שנות הנישואים.
ב"כ האישה: עו"ד אבי אורן.
ב"כ הבעל: עו"ד יורם ירקוני ועו"ד יורם בר.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
