כלכלנית, חשבת ויועצת פיננסית לחברות נדל"ן הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות מרמה בתחום המס בשווי מאות אלפי שקלים.
הנאשמת, הפועלת במסגרת עסק עצמאי, הגישה 15 דו"חות כוזבים למנהל מע"מ, בהם לא דיווחה על מלוא עסקאותיה.
בעוד שסך העסקאות שלה במשך כשלוש שנים הגיע ל-2.4 מיליון שקל, הנאשמת הגישה חשבוניות רק בגין עסקאות של 1.4 מיליון שקל – ושלשלה לכיסה את הפרש מס העסקאות בסך 160 אלף שקל.
הנאשמת קיבלה מלקוחותיה את התמורה בגין העסקאות כולל רכיב המע"מ – אך את הסכום האמור הותירה בכיסה בגין דיווחיה החלקיים והשמטת העסקאות אשר בוצעה במרמה ובתחבולה.
הנאשמת הורשעה גם בסדרת עבירות נוספת, בגין ניכוי מס תשומות באופן שלא תאם את התיעוד בספרי חשבונותיה.
על בסיס דיווחיה הכוזבים על תשומות והוצאות בדוחותיה, היא קיזזה חיובי מס ערך מוסף בסך 155 אלף שקל ללא אסמכתאות, במטרה להונות את קופת המדינה.
הנאשמת הורשעה גם בסעיף אישום שלישי של אי דיווח על חשבוניות שהוציאה בסך 124 אלף שקל.
התביעה הפלילית באגף מס ערך מוסף טענה, כי מתחם הענישה בגין עבירות מרמה בהיקף משמעותי מעין זה נע בין שישה ל-18 חודשי מאסר.
לנוכח גילה המתקדם של הנאשמת הנמצאת בסוף העשור השביעי לחייה, התביעה ברשות המסים ביקשה "להסתפק" בהטלת שמונה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. זאת לנוכח ריבוי העבירות, כאמור, של מסירת ידיעה כוזבת, ניכוי מס תשומות ללא מסמך והוצאת חשבונית ללא תשלום המס.
סניגורה של הנאשמת, עו"ד אלי סרור, התנגד לדרישת התביעה לביצוע חודשי עבודות שירות – אשר רישומם במרשם הפלילי הוא כעונש מאסר לכל דבר.
עו"ד סרור ביקש לשלוח את הנאשמת לסדרת תסקירים בשירות המבחן. הוא עמד על כך שהקריירה של הנאשמת נמשכת עשרות שנים, שבהן מילאה תפקידים פיננסיים בכירים הן כמנהלת בחברות שונות והן כעצמאית – כמנהלת פרויקטים וחשבת בתחום הנדל"ן.
לנאשמת יש שני תארים אקדמיים, אך בשנים האחרונות היא התמודדה עם מצוקה כלכלית וחובות שנשאו מספר עסקים. אותם חובות אף הטביעו חותמם במשבר אישי.
שופטת בית משפט השלום בקריות, איילת השחר ביטון פרלה, נעתרה לבקשת ההגנה ודחתה את מתן גזר הדין לנאשמת במשך שנתיים.
במהלך תקופה זו, אישר בית המשפט לנאשמת טיפול מעמיק בפיקוח וליווי של שירות המבחן. במהלך התקופה נערך לה אבחון ששמנו עלה, כי ביסוד העבירות עמד מצב נפשי מורכב.
עו"ד סרור ביקש להתחשב בעברה הנקי של הנאשמת במשך שנים רבות ובפרט בהסרת המחדל הכלכלי על ידה. הנאשמת הגיעה להסדר שומה עם מע"מ על מלוא חוב המס שיצרה. הסניגור ביקש להתחשב בנסיבות האישיות הייחודיות.
השופטת ביטון פרלה נעתרה לבקשת ההגנה. "עבירות המס שבהן הורשעה הנאשמת פוגעות פגיעה ישירה וקשה בקופה הציבורית ואין מדובר בכשל חד פעמי או במעידה רגעית, אלא במסכת עבריינית שהשתרעה על פני תקופה ארוכה", כתבה השופטת. "מדיניות הענישה מציבה, ככלל, דרישה מחמירה ובלתי מתפשרת למתן בכורה לשיקולי ההרתעה הציבורית והגמול".
עם זאת השופטת ביטון פרלה הבהירה: "חזקה זו… להשתת עונשי מאסר ממשיים מאחורי סורג ובריח, לצד ענישה כספית מכבידה… אינה חלוטה, ואין היא יכולה לשמש סד צר המוחק את המרכיב האנושי".
השופטת "הודתה" בגזר הדין, כי בעבירות מהסוג שביצעה הנאשמת, "ישנה מן המורכבות בסטייה ניכרת ממתחם העונש ההולם. סטייה שכזו עלולה לא פעם להיתפש כחמלה יתרה".
חדשות צווארון לבן >>
עורכי דין לענייני צווארון לבן >>
ואולם השופטת התרשמה מדוחות שירות המבחן כי מצב נפשי מורכב השפיע על שיקול דעתה של הנאשמת בבצעה את העבירות.
"הנאשמת התמידה בקשר הטיפולי… התסקירים מעידים על שינוי משמעותי שחל אצלה ומאז ביצוע העבירות חלפו שבע שנים, במהלכם הנאשמת המשיכה בעיסוקה ולא הייתה מעורבת בפלילים (בתיקים נוספים)".
נוכח זאת, השופטת ביטון פרלה החליטה לדחות את בקשת התביעה להטלת עונש מאסר בדרך של שמונה חודשי עבודות שירות.
על הנאשמת הוטל מאסר על תנאי, לצד צו של 200 שעות לתועלת הציבור (של"צ) אשר מוגדר כענישה "שיקומית".
בנוסף, רשות המסים ביקשה הטלת קנס של 25 אלף שקל – בית המשפט אישר שליש מסכום זה, 8,000 שקל.
