בבית המשפט המחוזי בירושלים נגזר עונש מאסר על תושב העיר, כשנה ותשעה חודשים לאחר שהועמד לדין על פציעת שוטרת בירי (8 ספטמבר).
כך נודע לראשונה לאתר "פוסטה".
בדצמבר 2024 הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד חיים תג'ר, תושב ירושלים בשנות ה-60 לחייו, בטענה שירה לעבר שוטרים וכוחות כבאות, ופצע שוטרת.
לכן ייחסה לו הפרקליטות עבירות איומים וחבלה בכוונה מחמירה.
לפי כתב האישום המקורי, הנאשם הסתגר בביתו וסירב לצאת או לפתוח את הדלת על מנת שהכוחות יוודאו שאין חשש לחייו. בשלב מסוים כאשר ניסו כוחות ההצלה להיכנס לדירתו, הוא שלף אקדח שהיה ברשותו, ירה לכיוון הכוחות שניות לאחר שפרצו את דלת הבית, והביא לפציעה קשה של שוטרת.
לאחר דין ודברים בין הפרקליטות לבין סנגורו של הנאשם, עו"ד רומח שביט ממשרד עורכי הדין רומח שביט ושלומי מלכה – הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן שבו הורשע תג'ר בסוף נובמבר 2025 בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים התחייב הנאשם שלא לטעון לקרבה לסייג כלשהו, לרבות סייג אי שפיות הדעת או הגנה עצמית מדומה.
בטיעונים לעונש הגישה הפרקליטות מסמכים לגבי הפגיעה הקשה שנגרמה לשוטרת. נגרמה לה פגיעה מוחית, היא נזקקה לניתוחים ושיקום של כשבעה חודשים, ועד היום היא סובלת מהשלכות קשות במישור התפקודי והקוגניטיבי.
לבית המשפט הוגש מטעם ההגנה מכתב התנצלות שכתב הנאשם, אותו ביקש להעביר לשוטרת. במכתב זה הביע הכרה במעשיו וצער, וביטא תחושות כאב ובושה כלפיה וכלפי בני משפחתה. הוא כתב בין היתר שלא התכוון לפגוע בשוטרת.
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
ההגנה טענה כי מידת האשם שיש לייחס לנאשם מוגבלת, עקב קיומו של אשם תורם מצד הכוחות, שהתבטא בהתנהלותם המנוגדת לנהלים, שגרמה להסלמת האירוע ולתוצאה הקשה.
עוד נטען על ידי ההגנה, כי על יסוד המידע שהיה לכוחות, לפיו ברשות הנאשם נשק ברישיון ומצבו הנפשי מעורער, היה עליהם לצפות את האפשרות שהוא עלול לעשות שימוש בנשק, ולמרות זאת הם לא פעלו בזהירות המתבקשת ואף פעלו בניגוד לנהלים.
כמו כן טען עו"ד שביט, כי לא מדובר בעבירה מתוכננת. לטענתו, אף שהנאשם הודיע לכוחות שהוא בסדר ואין לו צורך בעזרתם, ואף שנעמד בחלון ביתו ונופף לשלום כדי להראות שהוא בסדר, הוא נדרש על ידם לפתוח את דלת ביתו, ללא כל צורך או הצדקה.
בנוסף נטען כי מאחר שהנאשם היה במצב נפשי מעורער, הוא נבהל מדפיקות וצעקות השוטרים, שלף את נשקו וירה באופן ספונטני ירייה אחת לכיוון המשקוף, לא כדי לפגוע אלא מתוך מצוקה ולחץ. אם הוא היה מבקש לפגוע במי מהכוחות, אזי היה ממשיך ויורה כדורים נוספים למרכז הדלת – טען הסנגור.
חלק משמעותי מהטיעונים לעונש הקדיש הסנגור לסיבות שהובילו את הנאשם לביצוע העבירה, ולמשמעותית שבהן – התנהלות הכוחות שפרצו לבית באופן מופגן ורועש, תוך יצירת סביבה מאיימת ופגיעה קשה בפרטיות.
הסנגור הפנה לפסקי דין רבים שמבססים את מתחם העונש ההולם בעבירה בה הורשע הנאשם, וטען שבמקרה זה יש להקל לנוכח הנסיבות המיוחדות.
השופט אברהם רובין ציין בגזר הדין כי "לנסיבות החיים הקשות של הנאשם היתה השפעה על ביצוע מעשה העבירה, ועל כן ראוי להתחשב בהן לקולא לעת גזירת עונשו של הנאשם".
השופט הוסיף כי הנאשם הודה והביע חרטה, כמו גם קיבל אחריות מלאה. "שוכנעתי מכנות הדברים שכתב ואמר הנאשם בהקשר זה לשירות המבחן ולבית המשפט. אכן, לנאשם טענות לגבי תרומתן של רשויות האכיפה לאירוע הקשה, דבר שבמקרים מסוימים לא מתיישב עם נטילת אחריות מלאה. ברם, לאחר שמצאתי כי טענות הנאשם אינן משוללות יסוד הרי שאין בהן כדי להפחית מקבלת האחריות של הנאשם על העבירה שביצע".
בהחלטתו ציין השופט כי הנאשם לא עבר תהליך שיקומי כלשהו לנוכח מעצרו עד תום ההליכים. תסקיר שירות המבחן עמד על כך שקיים סיכוי לשיקומו, על רקע העדר עבר פלילי וקיומן של שאיפות נורמטיביות.
הפרקליטות עתרה לגזור על הנאשם שבע שנות מאסר ופיצוי של 150 אלף שקל.
השופט גזר בסופו של דבר על הנאשם ארבע שנות מאסר לצד מאסר על תנאי ופיצוי של 75 אלף שקל לשוטרת.
