תושב באקה אל-גרבייה (32) נחקר ב-3 בספטמבר בחשד למעורבות באירוע ירי. יומיים לאחר מכן הוא שוחרר בתנאים מגבילים, שכללו גם איסור יציאה מהארץ.
בשלב מסוים החשוד ביקש לצאת לחו"ל והתברר לו שהוא עדיין מסומן במערכת כדרוש לחקירה, דבר שמנע ממנו לעשות זאת. בעקבות ההתפתחויות פנה סנגורו של החשוד לבית המשפט, בדרישה להסיר את ההגבלה. בדיון שהתקיים בבית המשפט הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף שיפוטי, לפיהן המשטרה תסיר את ההערה המגבילה את יציאתו מהארץ.
לטענת הסנגור, ההחלטה לא קוימה. ב-16 באוקטובר החשוד שב מביקור בטול כרם, נעצר שוב והועבר לתחנת משטרה. לטענת סנגורו, הוא הוחזק בתחנה במשך כשעתיים, למרות שהחלטה קודמת כבר חייבה את המשטרה להסיר את ההגבלות כאמור.
ללא קשר להחלטה הקודמת, המשטרה טענה שהחשוד הפר את תנאי שחרורו, משום שיצא מגבולות מדינת ישראל ונכנס לשטחי הרשות הפלסטינית.
הסנגור פנה שוב לבית המשפט. בדיון שהתקיים ב-21 באוקטובר בפני השופט יניב הלר בבית משפט השלום בחדרה, התפתחה מחלוקת משפטית חריגה סביב מעמדם של שטחי הרשות הפלסטינית.
במהלך הדיון אמר נציג המשטרה: "יצוין ששטח יו"ש וגם המעבר שלו זה לא חלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל… מבחינתי הוא יצא לטול כרם, זה הפרת תנאים כי זה יציאה מארץ ישראל".
הסנגור דחה את הפרשנות וטען שנסיעה לטול כרם אינה נחשבת בהכרח ליציאה לחו"ל לפי תנאי השחרור. הסנגור תקף את עמדת המשטרה: "טול כרם זה לא חו"ל, העורר לא הפר שום תנאים".
הסנגור אף הציג דוגמה הנוגעת לתושבים ישראלים המתגוררים ביהודה ושומרון ונוסעים מדי יום בין היישובים לבין שטחי ישראל. "השופט (נעם) סולברג יושב באלון שבות, האם כל יום הוא יוצא מישראל וחוזר?".
הסנגור טען כי מדובר בפרשנות בלתי סבירה של תנאי השחרור, וביקש לחייב את המדינה בהוצאות משפט.
נציג המשטרה אישר כי לא הוצא נגד החשוד צו הרחקה מטול כרם, אך הדגיש כי לשיטת המשטרה עצם היציאה לשטחי הרשות הפלסטינית היוותה הפרה של התנאים שנקבעו.
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
בהחלטתו התייחס השופט יניב הלר ישירות לסוגיית הריבונות הישראלית ולשאלה האם כניסה לשטחי יהודה ושומרון מהווה הפרה של צו איסור יציאה מהארץ: "אשר לטענה כי יציאה לאיו"ש היא הפרת צו איסור יציאה מן הארץ, אציין כי הדברים רחוקים מלהיות ברורים ומפורשים".
השופט הדגיש כי כאשר מוצא צו המגביל את חירותו של אדם, עליו להיות ברור ומפורש. בהמשך הפנה לפסיקה שבה נקבע כי צו עיכוב יציאה מישראל אינו מונע כשלעצמו כניסה לשטחי יהודה ושומרון, ואף לשטחי הרשות הפלסטינית, אלא אם נקבע אחרת במפורש.
השופט אף ציין כי זו הפעם היחידה שבה נתקל בטענה שלפיה חשוד שנאסרה עליו היציאה מהארץ נחשד בהפרת תנאי שחרורו רק משום שנכנס לשטחי הרשות הפלסטינית.
בהמשך ההחלטה מתח השופט ביקורת על התנהלות המשטרה: "עם כל הכבוד היקר, מדינת ישראל היא מדינת חוק. ייתכן שהעורר הוא עבריין מסוכן ואפילו עבריין חמור, אולם במדינת חוק פועלים על פי חוק ולא על פי מסמכים עלומים ובלא צווים מפורשים".
השופט הדגיש כי כאשר קיימים חשדות המצדיקים מעצר, על המשטרה לפעול באמצעות ההליכים המשפטיים המתאימים. לדבריו, החשוד כבר נחקר על נסיעתו לטול כרם, ולכן לא היתה הצדקה להמשיך לסמנו כדרוש לחקירה באותו עניין: "בשורה התחתונה לא היתה כל הצדקה לפעול בדרך הזאת".
בסיום דחה השופט את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו, וקבע כי על המשטרה להסיר את עיכוב היציאה ואת ההערה "דרוש לחקירה", ולהשיב לחשוד את דרכוניו, ככל שלא ניתן בעניינו צו מפורש אחר.
