ביום רביעי (27 מאי 2026) הסתיימו שמונה שנות רדיפה עבור תא״ל (במיל') צביקה גנדלמן. שמונה שנים בדיוק פחות שבוע, עברו מאז שהוא נעצר על ידי חוקרי יאח"ה להב 433, בחשד לעבירות שחיתות ושוחד והודח בפועל מראשות עיריית חדרה – לאחר שנבחר לכהונה פעמיים על ידי תושבי עירו.
בהמשך לכך, הגיע כתב האישום על מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה ושיבוש הליכי משפט.
בדצמבר 2025, לאחר הליכי הוכחות ארוכים שבהם הביכו הסניגורים עו"ד ליאור אפשטיין ועו"ד עמית חדד את הפרקליטות והעדים מטעמה, ולאחר שהשופט שלמה בנג'ו הבהיר כי התזה התביעתית וראיותיה בקריסה – התיק הועבר לגישור בפני נשיא בית משפט המחוזי בחיפה השופט אבי לוי.
לאחר הגישור (דצמבר 25'), כבר נוקה גנדלמן מכל עבירות המרמה המקוריות שיוחסו לו, אבל הפרקליטות עדיין נאחזה בשביב תקוה, להציל את כבודה בפרשה, כאשר גנדלמן הודה במסגרת הסדר בעבירה זניחה של "אי מילוי חובה רשמית על ידי עובד ציבור".
הפרקליטות ביקשה להטיל על ראש העיר לשעבר שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.
השופט בנג'ו פנה לצד הנגדי – ולאחר שמיעת הטיעונים לעונש, הוא ביטל לחלוטין את הרשעתו של גנדלמן וקיבל את טענות ההגנה מן הצדק של עורכי הדין חדד ואפשטיין, על המהלכים הבלתי חוקיים שביצעו חוקרי יאח"ה, בגיבוי פרקליטות מיסוי וכלכלה בתיק הזה.
"אני נדהם מפסק הדין, נרעש ומודה לשופט שהחזיר לגנדלמן את חייו. אבל הדבר הזה – התנהלות הפרקליטות, מטיל עלי אימה", אומר עו"ד אפשטיין בראיון ל"פוסטה". "תחשוב על אדם שהוא לא גנדלמן, שאין לו את שני משרדי עורכי הדין האלה לצדו ואין לו את 34 שנות הזכות שלו בצבא כמח"ט ואוגדונר. אדם שאינו גנדלמן – איזה סיכוי יש לו לצאת מהמכבש הזה?..
"צריך לתת קרדיט לשופט בנג'ו ששמע את ההגנה", אומר עו"ד אפשטיין. "יש שופטים שלא שומעים, שהלב שלהם לא פתוח, שהשכל לא ישר ולא חד. מה שבטוח, הפרקליטות זו מכונה בלי רוורס, ובלי בלמים".
שירלי עודד
הפלופ שהוביל לתיק מנופח, טוען אפשטיין, התחיל מהתמסרות המשטרה לניסיון ניגוח של חברי אופוזיציה, שמסרו מידעים כוזבים על שחיתות כלכלית לכאורה של ראש העירייה, במטרה להפיל אותו.
תפקיד מרכזי מילאה שירלי עודד, מי שהיתה מספר 2 של גנדלמן בבחירות 2013, אז הם רצו יחד ברשימת "יש עתיד", אבל תוך זמן קצר היא חצתה את הקווים בטריקת דלת ומאז לא הפסיקה להאשים את ראש העיר בשחיתויות ולא הסתירה את פניותיה למשטרה ולמבקר. "העיר מנוהלת על ידי קבלנים", היא טענה, והראשון מביניהם לכאורה – סגן ראש העיר לשעבר סמי לוי שהסתבך בפלילים בקדנציות קודמות והשתקע במיזמי נדל"ן לצד המשך בחישה פוליטית.
"גנדלמן לא מינה את שירלי עודד לתפקיד סגנית ראש העיר", אומר עו"ד אפשטיין. "מאותו רגע, היא לקחה את עו"ד יעקב בורוביץ, שלחה מכתבים ליאח"ה והם התיישבו על גנדלמן.
"זה התחיל באינסוף טענות – שגנדלמן מקבל 500 אלף שקל במזומן, בפגישות בלשכה עם היזם סמי לוי. המשטרה קיבלה חשבוניות מפוברקות, מידעים שקריים ומה לא", אומר עו"ד אפשטיין.
"זו הסיבה שיאח"ה ביקשו ב-2018 צו האזנת סתר לגנדלמן בלשכה, בטענה שהוא עושה שם 'פגישות מבצעיות', כך קראו לזה, שבהן עוברות מעטפות של כסף. המשטרה ניצלה את צו ההאזנה, כדי לשים בלשכת ראש העיר מצלמה – מבלי שביקשו או קיבלו אישור לצלם".
הצילום האסור היה אחת העילות לטענות ההגנה מן הצדק, וכבר בשלב מוקדם בתיק הפרקליטות נאלצה להסכים שלא יוגשו לבית המשפט ראיות מצולמות בתיק. זה כשלעצמו לא היה ויתור גדול – כי המצלמות לא קלטו בחודשי הפעלתן שום מעטפת כסף בין ראש העיר למאן דהוא, אבל בגזר הדין השופט בנג'ו הקדיש לכך מילים חריפות: "החקירה לוותה בשימוש באמצעי חקירה פולשניים באופן קיצוני", כתב השופט. "נעשה שימוש בצווים ספציפיים לתיעוד חזותי בלשכת ראש העיר, שאינו מותר כיום לפי לשון חוק האזנת סתר".
האמצעי השני שאליו התייחס השופט בעקבות טענת הההגנה מן הצדק: הדבקת מכשיר הטלפון של רעייתו של גנדלמן ברוגלת פגסוס. "המשטרה ביצעה חדירה בלתי חוקית לטלפון של הרעייה – אזרחית תמימה שלא היתה כלל חשודה – ללא מקור סמכות חוקית", כתב השופט בנג'ו.
"המשטרה עשתה בתיק זה שימוש באמצעים פולשניים דרסטיים, שהשימוש בהם לא אושר ע"י המחוקק ולא עבר בחינה מעמיקה של היועצת המשפטית לממשלה… בעזרת אמצעים אלה, חדרה המשטרה לטלפון הנייד של רעיית הנאשם ושאבה ממנו נתונים שונים, תוך פגיעה חמורה בפרטיותה על אף שאיננה חשודה באירוע".
בית המשפט הדגיש, כי יאח"ה הסתירה גם מהשופט שחתם על הצווים את כוונתה לבצע צילום בלשכת ראש העיר: "המשטרה התקינה מצלמות כדי לבצע 'האזנת סתר חזותית', תוך שהיא מבליעה את הבקשה להתקנת מצלמות בתוך בקשות שגרתיות להאזנות סתר קוליות – מבלי לציין זאת מפורשות בחלק האופרטיבי של הבקשה…
"חובה היתה על החוקרים, להציג בפני בית המשפט החותם על הצווים את מלוא הנתונים, כדי לאפשר ביקורת שיפוטית… שימוש באמצעים אלו דורש מקור סמכות חוקי מפורש, שאינו קיים".
שירלי עודד ביקשה למסור: "אני לא בפוליטיקה יותר מעשר שנים". היא סירבה להתייחס לטענות ההגנה.
סמי לוי
המצלמה בלשכה הנציחה במשך כמה חודשים פגישות בין הקבלן והמאעכר סמי לוי לראש העיר, אבל לא תיעדה העברת כספים. בשלב הזה, מסביר עו"ד אפשטיין, "במצלמה אין כלום והמשטרה מבינה שאין ראיות לשוחד – אז היא לוקחת את התיק לעבירה חליפית, של שוחד בחירות".
מה ההבדל?
בעבירת שוחד "רגילה", בעל עניין נותן שוחד וטובות הנאה לאיש הציבור או ראש העיר. ב"שוחד בחירות" המקרה הפוך: כאשר איש הציבור הוא שנותן שוחד לקבלן הקולות באמצעות התחייבות אסורה – כדי לקנות מצביעים או תמיכה פוליטית.
גנדלמן נעצר ב"חשד לעבירת שוחד בחירות" אבל לבסוף כתב האישום ירד גם מזה למרמה והפרת אמונים, שגם היא נמחקה אחרי שההגנה תקפה את ראיות התביעה: "בכל פעם המציאו משהו חדש שהתרסק והתאדה", אומר עו"ד אפשטיין. "מרגע שהתבייתו על ראשו – אין לזה סוף. ראש העיר הודח מתפקידו ונגזל מבוחריו".
תיק איתמר שמעוני
גנדלמן זוכה ציבורית, בסופו של יום, גם ללא קשר לאמצעי החקירה הפסולים. התזה של כתב האישום פשוט קרסה, כאשר בית המשפט אילץ את הפרקליטות למחוק כמעט את כל העבירות.
כתב האישום המקורי פירט ארבעה מקרים שבהם ראש העיר חתם על היתרים, או ישב כיו"ר הוועדה לתכנון ובנייה בישיבות שעסקו בפרויקטים של סמי לוי בעיר – למרות המחויבות שחש לכאורה גנדלמן כלפי לוי. בכך – נטען – התנהל תוך ניגוד עניינים אחרי שלוי סייע לו לזכות בבחירות, באמצעות השפעתו בעיר.
הפרקליטות טענה גם שגנדלמן נתן ללוי "גישה חריגה וישירה ללשכתו" בשיטת ה"דלת הפתוחה" – ובכך הוא עבר עבירת הפרת אמונים, כי איפשר לסמי לקדם אינטרסים אישיים של כל מיני גורמים, כולל עובדי עירייה שביקשו שיפור תנאי העסקה.
עו"ד אפשטיין סבור, שטענת "ההיענות החריגה/דלת פתוחה" היא פיילוט שהפרקליטות עשתה בתיק גנדלמן כמבוא לתיקי נתניהו. זו אותה פרקליטות שמנהלת את התיקים נגד ראש הממשלה (מחוז תל אביב/מיסוי וכלכלה) כאשר מנגד עו"ד חדד הוא חלק מצוות ההגנה גם כאן.
"חדד לא בהכרח סבור כמוני, אבל אני חושב שהם לקחו את גנדלמן כמו שבזמנו לקחו את תיק איתמר שמעוני ראש עיריית אשקלון כפיילוט לפרק אחר בתיקי נתניהו – בתזת הסיקור האוהד".
הצוות של עורכי הדין אפשטיין וחדד הפריך בתיק חדרה את תזת טובות ההנאה – והשופט בנג'ו אישר בגזר הדין: לא ניתנו טובות הנאה מגנדלמן ללוי וגם לא בכיוון ההפוך מלוי לגנדלמן.
במקרים שבהם גנדלמן תמך בבקשות היזם לוי למתן היתרים או חריגות בנייה – הוא פעל על דעת הדרג המקצועי הבכיר ומהנדס העיר. במקרה אחר, הוא פעל לפי עצת יועמ"שית העירייה. למעשה, אפילו הפרקליטות לא טענה כי כי ההיתרים ניתנו באופן מושחת או שלא כדין. היא טענה רק שעל גנדלמן היה לדווח על הקשר הפוליטי עם לוי.
חדווה יחזקאלי
ההגנה כפרה גם בטענת המחויבות האישית או הפוליטית בין ראש העיר ליזם. לא רק שלא הוכח קשר כלכלי בין סמי לוי לגנדלמן – עורכי הדין אפשטיין וחדד טענו כי קשר כלכלי היה קיים בין לוי לבין נבחרי ציבור אחרים.
הסניגורים טענו שלוי מימן דווקא את תעמולת הבחירות של ראשת רשימה אחרת שרצה לראשות העיר, ושל חברי מועצה נוספים, אך המשטרה לא בדקה את הכיוונים האלה.
לאחר שההגנה חקרה בעניין את אחת מחוקרות המשטרה בדיוני ההוכחות, השופט הטיח בנציגי התביעה: "הייתה איזה קונספציה שהוא (גנדלמן) מתוחזק כלכלית ע"י סמי לוי, הקונספציה הזאת קורסת, כי אתם מוצאים קשר בין סמי לוי לחדווה יחזקאלי, שהיא יריבה שלו, היא מתמודדת מולו, ואתם מוצאים קשר למועמדים אחרים שחלקם יושבים בוועדה לתכנון ובנייה. ולא בדקתם, 'האם אנחנו טועים בכיוון החקירה שלנו?'".
בהקשר הזה, התקבלה גם טענת "האכיפה הבררנית" כחלק מההגנה מן הצדק. הסניגורים הפנו להבחנה התמוהה בין גנדלמן לקבלן. הפרקליטות דיברה בשני קולות: כתב האישום נגד ראש העיר התבסס על טענה ל"קשר פלילי" שהוא לכאורה ניהל עם סמי לוי – בשעה שהתיק נגד לוי עצמו נסגר מחוסר ראיות.
זה אותו לוי, שלפי טענת הפרקליטות בתיק נגד גנדלמן, נהנה מפירות כלכליים יחד עם מקורביו, בזכות הקירבה לגנדלמן שעליה ראש העיר לא דיווח.
השופט בנג'ו כתב כי "הפערים באכיפה מעצימים את הפגיעה בתחושת הצדק" – לא רק בשל סגירת התיק נגד סמי שמוגדר כ"מחולל האירועים".
הפרקליטות סגרה בנסיבות תמוהות גם תיק לשוטר במשטרת חדרה ולאשתו העובדת בעיריה, שהדליפו לגנדלמן באמצעות נהגו בבר אפללו, כי ראש האופוזיציה בעיר אוהד מרחב ישב באותה שעה במשטרה ומסר עדות על הקשרים בין גנדלמן לסמי לוי. ההדלפה מהשוטר שנכנס במקרה לחדר (לא היה חלק מצוות החקירה) היתה בשלב שבו החקירה היתה "סמויה".
התיק של השוטר ואשתו נסגר בהסדר מותנה ללא הליך פלילי. כך גם התיק לאפללו, נהגו של ראש העיר.
תיק רונאל פישר
במסגרת ההסדר גנדלמן הודה בעבירה יחידה של אי מילוי חובה רשמית. הוא הודה שלא דיווח על קשר שהיה לו עם סמי לוי, שהיה מבאי לשכתו ובעל מהלכים בעיריה. אך סמי לוי לא פעל באופן אסור וכלל לא הועמד לדין, כאמור.
השופט נזף בתביעה, על כך שבטיעונים לעונש ניסתה לייצר רושם כאילו גנדלמן ביצע עבירה של מרמה והפרת אמונים. השופט קבע, כי עבירת אי מילוי חובה רשמית שבה הוא הודה, היא עבירה שמסתיימת לרוב בהליך משמעתי.
"כתב האישום זוקק לכדי מחדל נקודתי של אי־דיווח על תחושת מחויבות סובייקטיבית – ללא הפקת רווח אישי, ללא נזק לציבור או לפרט, ומבלי שהייתה במחדל זה סטייה מהחלטות הדרג המקצועי. הנאשם פנה במקרה החמור לייעוץ המשפטי של העיריה ופעל כמצוותו".
בהינתן הפער העצום בין תחילת התיק לסיומו, אמצעי החקירה האסורים שהפעילה המשטרה תוך עבירות על חוק האזנת סתר באישור הפרקליטות, ונוכח הזכויות של גנדלמן בצה"ל ובשירות הציבורי – השופט בנג'ו החליט לאמץ את בקשת ההגנה וסיים את התיק בשל"צ (250 שעות לתועלת הציבור) ביחד עם ביטול ההרשעה.
ההגנה הגישה לעניין זה מכתבי תמיכה מתא"ל (מיל') אביגדור קהלני, שהיה מפקד חטיבה 7 של השריון, כמו גנדלמן שנים לאחר מכן. גם גדעון סער, שהיה שר פנים בזמן שגנדלמן היה בתחילת כהונתו, צירף מכתב תמיכה.
עורכי הדין אפשטיין וחדד טענו כי גנדלמן כבר שילם מחיר כבד מדי על עוולות החקירה והרשעה פלילית תמנע ממנו לשאת תפקידים ציבוריים ותעסוקתיים גם בהמשך.
כדי להדגיש את חומרת הביקורת של בית המשפט על רשויות האכיפה – השופט בנג'ו ציין שאי-הרשעה היא חריג, אבל אי-הרשעה לנבחר ציבור היא חריג שבחריגים, כי נבחר ציבור נבחן באמות מידה מחמירות יותר מאשר "אחד האדם".
בתוך מספר חודשים קרסו שני תיקי שחיתות ציבורית שיצאו לדרך בסערה גדולה לפני שנים – תיק "השחיתות במערכות אכיפת החוק" של מח"ש נגד עורכי הדין רונאל פישר ורות דוד, והתיק נגד ראש עיריית חדרה לשעבר.
הסיפורים שונים, אבל בשניהם הפרקליטות טענה לרקבון עמוק של עובדי ציבור בכירים במערכות השלטוניות. שני התיקים הסתיימו בכשלון חמור – לא רק בגלל קריסת ראיות התביעה. בשניהם קבע בית המשפט שהפרקליטות עצמה נותנת הכשר למשטרה ולפעולות חקירה שעוברות על החוק.
השופט בנג'ו ישב בתיק כשופט בית משפט שלום עוד בטרם נבחר למחוזי. איש לא יופתע אם הפרקליטות תבחר לערער על פסק הדין.
