שירות בתי הסוהר אשר מכביד את היד על אסירים ביטחוניים, משית החלטות דרקוניות גם על יהודים שהורשעו בעבירות של מגע עם סוכן חוץ.
האסיר הבטחוני מוטי ממן (74) הוא המבוגר מבין עשרות האסירים היהודים שנשפטו בשנתיים האחרונות בשל קשר עם גורמים איראנים.
בית משפט קבע, כי ממן לא פעל ממניע אידאולוגי וגם לא ביצע אף משימה שהטיל עליו איש הקשר האיראני שחבר אליו, אך הורשע רק בשל עצם קיום קשר ו"נסיעות עסקים" שערך ממן לאירן בתקופה שבה התגורר בטורקיה.
לפני כחודשיים, נלקח ממן מבית הסוהר "גלבוע" לבית חולים באופן פתאומי, לאחר שהתייבש בכלא וסבל מכאבי בטן וחשד להרעלת מזון.
ממן, חולה לב לאחר ניתוח מעקפים, סובל מיתר לחץ דם, סכרת ומחלות כרוניות. הוא אושפז במרכז הרפואי "העמק" במשך שבוע – אך איש מבני משפחתו לא ידע על כך.
שב"ס לא טרח למסור עדכון כלשהו לבני המשפחה, או לעורך דינו, על ההידרדרות במצבו של האסיר. בכל מהלך האשפוז, במשך שבוע, היה ממן כבול בידיו וברגליו למיטת בית החולים, אף על פי שהוא חולה במחלות מורכבות וספק אם מהווה סיכון לאיש.
בנו של האסיר, עו"ד בן ממן, למד כי אביו מאושפז רק אחרי ארבעה ימים – ורק מאחר שנקבע לו מראש ביקור כעורך דין אצל אביו בבית הסוהר(!).
רק אז, גורמי שב"ס טרחו להודיע לו, אך לא אישרו לו לבקר את אביו בבית החולים.
בקרוב צפוי האסיר מוטי ממן לעבור הליך כירורגי נוסף – ניתוח מתוכנן בהרדמה – ויש חשש כי אף בהליך זה שב"ס לא ירשה לאיש מבני משפחתו ללוות אותו.
לנוכח זאת, בנו, שכמור הוא עורך דין במקצועו,הגיש עתירת אסיר לבית משפט המחוזי בנוף הגליל וביקש כי בכל פעם שהוא מפונה לבית חולים ומאושפז עקב סיבוך רפואי יש לאפשר לנציג מטעם המשפחה, או לעורך דין, ללוות אותו.
שירות בתי הסוהר טען בתגובה לעתירה, כי הבקשה לביקור עורך דין בבית החולים "הופנתה לבדיקת גורם מוסמך" אך "התייתרה", מאחר שהאסיר שוחרר כבר מאשפוזו הקודם.
שב"ס סירב להתחייב לגבי אשפוזים עתידיים.
השופט סאמר חטיב מבית המשפט המחוזי דחה את העתירה והצדיק את עמדת שב"ס. השופט כתב: "אין בדין חובה כזאת לשב"ס, לאפשר ליווי העותר בדרכו ובשהייתו בבית החולים".
השופט חטיב קבע עוד, כי "חוק זכויות החולה אינו רלוונטי לענייננו, כאשר עסקינן בעותר המסווג כאסיר ביטחוני שחלות עליו מגבלות רבות מעצם סיווגו, לרבות מניעת ביקורים".
לנוכח ההחלטה עו"ד בן ממן הגיש לבית משפט העליון בקשת רשות ערעור בה הוא טען, כי בנושא כה רגיש כמו ליווי בן משפחה בהליך רפואי אשר עלול לסכן חיים, על שב"ס לשקול את גילו המבוגר של האסיר ומצבו הרפואי המורכב.
עו"ד ממן טען בבקשה, כי החלטת בית משפט המחוזי נתנה תוקף להתעלמות מזכויות יסוד הומניטריות – כולל מניעת עדכון מבני המשפחה מדרגה ראשונה – כאשר האסיר מאושפז מבלי שאיש יודע על כך(!) וכאשר הסיכון הנשקף ממנו מזערי.
בקשת רשות הערעור תועבר לשופט התורן של בית משפט העליון.
שב"ס איבד ספר תהילים
בהליך אחר במסגרת המאבק המשפטי של עו"ד ממן על זכויותיו של אביו, האסיר מוטי ממן הגיש תביעה קטנה נגד שירות בתי הסוהר, בשל רשלנות שהובילה לאובדן ציוד אישי ויקר ערך שלו – רשלנות מאוד שכיחה של שב"ס מול אסירים מכל הסוגים במעברים השונים בין בתי הסוהר.
בתביעה נטען, כי בשלב קודם של מאסרו, כאשר הועבר מכלא שקמה לרימונים, שב"ס לא העביר את הציוד האישי שלו, שכלל משקפי ראייה יקרות, בגדים וציוד בסיסי שרכשו לו ילדיו באלפי שקלים לטובת שהייתו בבית הסוהר.
במעבר בין בתי הכלא, שב"ס איבד גם ספר תהילים בעל ערך סנטימנטלי שהחזיק ממן, לאחר שקיבל אותו מאביו לפני 50 שנה.
ממן החזיק בספר ובשאר הפריטים מתחילת מעצרו לפני שנתיים, אך מעת שנשפט והועבר לכלא רימונים, נלקחו ממנו כל בגדיו, נעליו, משקפיו וספר התפילה ולא ראה אותם עוד.
בדיון שנערך בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה העיד האסיר התובע מוטי ממן בעצמו.
כן העידו גם בנו עו"ד בן ממן ובתו, כעדי תביעה אשר הכניסו לו את הציוד מעת לעת באישור שב"ס.
מנגד, כעד הגנה העיד אחראי האפסנאות בכלא "רימונים", שטען כי האסיר הגיע מכלא שקמה ללא ציוד בכלל, וכי לאסיר היו צריכות להיות אסמכתאות על הכנסת הציוד.
מאחר שמדובר בתביעה קטנה, השופטת מירב דניאל-בונן אסרה על האסיר להיות מיוצג משפטית ומנעה ממנו מלחקור נגדית את איש השב"ס באמצעות עורך דין.
זאת, למרות ששב"ס מנגד כן היה מיוצג במהלך הדיון על ידי שתי מתמחות מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי).
בסוף הדיון, השופטת אימצה את טענת שירות בתי הסוהר כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח שהציוד שאבד היה ברשותו.
היא דחתה את התביעה וחייבה את האסיר ממן בהוצאות של 1,000 שקל.
חוסר איזון בבית המשפט
עו"ד בן ממן הגיש בשם אביו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – וביקש באופן חריג להוסיף בערעור ראיות שלא הובאו בפני בית המשפט לתביעות קטנות.
עו"ד ממן ביקש לצרף דו"ח פעולה ומזכרים שכתבו שני אנשי משטרה מלהב 433 – שוטר אחד שעצר את האסיר בנתב"ג לפני שנתיים, ואחר שהשתתף בחקירתו.
עו"ד ממן איתר את המסמכים בתוך חומר החקירה ומוזכר בהם הציוד הרב שנתפס עם העצור ממן בנתב"ג והציוד שהוכנס לאחר מכן לתאו במתקן המעצר הראשון שבו הוחזק בתחנת פתח תקוה.
עו"ד בן ממן טען בבקשת הערעור, כי לא עלה בידו של האסיר להביא את הראיות האלה לפני בית המשפט לתביעות קטנות, מאחר שהוא הוחזק כאסיר בטחוני במשך שנתיים בתנאי בידוד וללא ביקורי משפחה, ובנוסף היה לו קשר מוגבל ביותר לעורכי דין.
עו"ד ממן ביקש, כי בית המשפט יאשר עתה להביא לעדות גם את שוטרי להב 433 החתומים על אותם מסמכים המוגשים כראיות.
בקשת עו"ד ממן התקבלה במלואה, על אף שנדיר ביותר כי בית משפט המחוזי מאשר צירוף ראיות חדשות בערעור על תביעה קטנה.
שופט בית משפט המחוזי מרכז דרור ארד אילון כתב: "אכן, במסמכים יש ראיות לכאורה, כי כבר מראשית מעצרו של התובע היו בידיו ספר תפילה, כיפה ומשקפי ראייה וכי הוא קיבל ציוד יותר מפעם אחת בתא המעצר.
"הלכה היא שבית משפט לערעורים אינו מהווה מקצה שיפורים של הערכאה הראשונה וכך בפרט בהליכי בקשת רשות לערער על תביעה קטנה. אולם נסיבותיו של המקרה שונות וחריגות. תנאי המעצר של המבקש כאסיר בטחוני, ובכלל זה העדר כל קשר כמעט עם גורמים מחוץ לבית הסוהר והכבדה על הקשר עם עורכי דינו במשך תקופה ממושכת – פגמו ביכולתו להיערך למשפט".
השופט הדגיש גם את חוסר האיזון שהיה בבית המשפט לתביעות קטנות, שמנע ממנו ייצוג משפטי אל מול המדינה.
"ככלל אין לתובע בתביעה קטנה זכות לייצוג משפטי", כתב השופט ארד איילון. "אולם במקרה דנן הוא ביקש להיות מיוצג ובדיון בבית משפט קמא המשיבה (שב"ס) היתה מיוצגת בידי שני מתמחים מפרקליטות מחוז מרכז.
"התוצאה הכוללת היא שנפגעה זכותו של המבקש ליומו בבית המשפט ובנסיבות אלו, לא היה מקום לצפות שהמבקש יוכל לייצג את עצמו. בשל החשש מפני עיוות דין, מצאתי לקבל את הבקשה", סיכם השופט ארד-איילון.
הוא קבע כי התיק יחזור עתה לבית משפט השלום לתביעות קטנות אשר יעיין בראיות החדשות וישמע את העדים מטעם ההגנה והכל, וגם שהתובע ממן יהיה מיוצג על ידי עורך דין.
המשך יבוא.
