בית משפט השלום באשקלון פסק פיצוי חריג על מעצר לא-חוקי לשתי נשים מהכפר הבדואי ביר הדאג' בנגב, אשר הוחזקו במעצר על ידי המשטרה ושירות הביטחון הכללי (שב"כ) במשך 30 שעות, מבלי שהובאו לפני שופט.
ב-1 במרס נעצר בן משפחתן של הנשים בחשד להברחת נשק מגבול מצרים, אך שני בני משפחה אחרים הצליחו להימלט ממעצר ונעלמו.
שב"כ החליט לעכב את האימהות של שני הנמלטים הדרושים למעצר, לאחר שערך חיפוש במתחם הבית. לאחר תחקור קצר הועברו שתי הנשים אל היחידה המרכזית במשטרת מרחב נגב, שהודיעה להן על מעצרן בחשד לשיבוש הליכי משפט.
מקץ כ-24 שעות, למחרת בבוקר החליטה המשטרה לשחררן, אבל בפועל לא היה שחרור. המשטרה החזירה את הנשים שוב לידי שב"כ, שביקש לקבל אותן ל"המשך תחקור" במתקן ביטחוני. רק אחרי מספר שעות נוספות, הנשים שוחררו לביתן.
סנגורן, עו"ד אורי בן נתן, הגיש בקשה לפסיקת פיצוי בשל מעצר לא חוקי, מאחר שהנשים הוחזקו על ידי המשטרה ושב"כ במשך יותר מ-24 שעות מבלי להגיש בקשת מעצר, ובלי להביאן לבית משפט כנדרש בחוק.
עו"ד בן נתן טען כי לא היה יסוד למעצרן של הנשים, וחלק מהזמן עיניהן אף כוסו כאשר הוחזקו במתקן שב"כ.
הן המשטרה והן שירות הבטחון הכללי הגיבו לתביעת הפיצוי.
המשטרה מסרה כי בבוקר 1 במרס עוכבו שתי הנשים לאחר שבחיפוש בביתן נתפסו פרטי אמל"ח, ומדובר בחקירה משותפת למשטרת ישראל והשב"כ. בתום החקירה התקבלה החלטה לעצור את השתיים על עבירת "שיבוש הליכי חקירה".
בבוקר המחרת, טענה המשטרה, הן שוחררו ממעצר והועברו לשב"כ לבקשתו, כשהן "משוחררות".
מתגובת שב"כ עלה כי בבוקר הראשון, לאחר החיפוש בבית הן עוכבו ל"תחקור ראשוני", אחר כך הועברו למשטרה, ובבוקר למחרת הוחזרו כאמור לשב"כ ל"המשך תחקור".
אין עילת מעצר
השופט יניב בן הרוש לא השתכנע מחומר מודיעיני חסוי שהוצג לו, ודחה את תשובות המשטרה ושירות הבטחון.
השופט קבע ראשית, כי הנשים נעצרו ללא עילת מעצר: "המבקשות הינן נשים מבוגרות נעדרות עבר פלילי, אשר בניהן נחשדו בביצוע עבירות חמורות, והיו מצויים בבריחה. המשיבה סברה כי השתיים יודעות היכן החשודים נמצאים. המשטרה ביססה את חשדה בעיקר על חומר מודיעיני, אשר מבלי לחשוף את תוכנו אציין כי אינו משכנע במיוחד".
"עצם קיומו של קשר כזה או אחר בין אם לבנה, אין בו כדי לשמש כנתון מפליל נגדה. אימהות נוהגות לשוחח עם בניהן, בין אם אלו עבריינים נמלטים ובין אם לאו", כתב השופט והסביר: "עיינתי בתיק החקירה ולא מצאתי בו ראיה כי מי מהמבקשות אכן ידעה היכן בנה נמצא באותה עת, זאת להבדיל מלעמוד עמו בקשר טלפוני נקודתי".
השופט הוסיף והסביר כי האימא פטורה מאחריות פלילית, אפילו אם ידעה היכן בנה ולא גילתה זאת למשטרה.
"החוק מכיר בקשר הייחודי בין אם לבנה", כתב השופט, והפנה לסעיף 260 לחוק העונשין העוסק בעבירה של סיוע לאחר מעשה: "היודע שפלוני עבר עבירה ועוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה, זולת אם היה בן זוגו, הורהו, בנו או בתו של העבריין", כך לשון החוק.
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
"הציפייה מאם להסגיר את בנה אינה מתיישבת עם כוונת המחוקק", פסק השופט, "גם אם המשטרה או השב"כ רשאים לחקור בעניין זה, אין בכך צידוק מספיק למעצר אמא של חשוד רק מהטעם שיש חשד כלשהו שהיא יודעת היכן בנה נמצא".
לדברי השופט בן הרוש, החשש למעשה הוא "שהמבקשות נעצרו על מנת לייצר אמצעי לחץ על החשודים להסגיר את עצמם… אך זו אינה עילת מעצר במדינת חוק".
יתרה מכך: המשטרה הודיעה לנשים כי הן עצורות בשעה 10:00 בבוקר, לאחר שעוכבו כבר שלוש שעות, אך הן נחקרו באזהרה רק אחרי 14 שעות נוספות – אחרי חצות הלילה.
במהלך יממה שלמה, כתב השופט, נגבתה מהן עדות משטרתית יחידה, דלה וקצרה שארכה כמה דקות.
גם "לאחר שהסתיים מעצרן" לכאורה בבוקר המחרת, הן לא שוחררו והועברו לתחקור נוסף בשב"כ, והגבלת חירותן נמשכה שעות נוספות.
"לא היה כל מקור נורמטיבי להמשך הגבלת חירותן של המבקשות", כתב השופט. "המחוקק לא הותיר שיקול דעת בעניין זה. בתום 24 שעות יש לשחרר את העצור או להביאו בפני שופט".
הבקשה לפסיקת פיצוי הוגשה בהליך מהיר – בפני שופט המעצרים בן הרוש שדן בתיק החקירה. השופט קיבל את הבקשה נגד המשטרה והשב"כ, וקבע כי עליהם לפצות כל אחת מהנשים בסכום של 1,200 שקל בגין מעצר לא חוקי.
עו"ד בן נתן מסר בתגובה: "נקודות האור, המעטות לצערי, הן אלה ששופט מחליט לבדוק ביסודיות ולא לוותר לגוף החוקר, במקרה זה השב"כ ומשטרת ישראל, אם נפל פגם בהתנהלותן. כבוד השופט יניב בן הרוש, כתב החלטה יסודית ומקיפה וללא מורא, כי התנהלות השב"כ והמשטרה לא ראויה – לשון המעטה. אני תקווה שירבו שופטים כמותו, ויותר חשוב שהלקח יילמד וייושם".
