פסק דין חריג של בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה עשוי לסמן הבחנה משמעותית בפסיקה בנושא העתקת מגורי ילדים לאחר מלחמת חרבות ברזל.
בשעה שבמקרים אחרים הורו בתי המשפט לאימהות לשוב עם ילדיהן לצפון לאחר תקופת הפינוי, השופט רן ארנון קיבל בקשה של אם לשני ילדים קטנים להמשיך להתגורר עמם באחד מיישובי השרון הצפוני, למרות התנגדותו הנחרצת של האב.
השופט קבע כי לא מדובר בעוד תיק שנולד בעקבות המלחמה. בני הזוג, תושבי הצפון, נישאו בשנת 2020 ולהם שני ילדים שנולדו בתוך מעט יותר משלוש שנים, לגדול ביניהם טרם מלאו חמש שנים.
הקשר הזוגי בין בני הזוג עלה על שרטון, ובדצמבר 2022 עזבה האם את הבית עם הילדים בעקבות אירוע אלימות, והגיעה למקלט לנשים מוכות במרכז הארץ.
בהמשך התכנסה ועדת תסקירים של שירותי הרווחה, שקבעה כי אין להחזיר את האם להתגורר באזור מגוריו של האב. האם בחרה להשתקע סמוך למשפחתה, שסיפקה לה ולילדים רשת תמיכה.
ואז פרצה מלחמת 7 באוקטובר. יישובי הצפון התרוקנו מתושביהם, וגם כך לא ניתן היה לשוב לשגרת חיים באזור. האם והילדים נותרו סמוך למשפחתה. בהמשך הגישה האישה באמצעות עורכת דין בקשה להעתקת מקום מגוריה ומגורי ילדיה באופן קבוע.
האב התנגד לבקשה וטען כי האם יצרה עובדות בשטח והרחיקה ממנו את ילדיו כ-140 קילומטרים ללא הסכמתו. לדבריו, הוא אב מעורב ואוהב, והמרחק פוגע באופן קשה ביכולתו להיות חלק מחיי ילדיו.
עוד טען האב, כי אין לאפשר לאם ילדיו להפוך את תקופת המלחמה לעובדה מוגמרת שתוביל לשינוי קבוע במקום מגורי הילדים.
מנגד טענה האם כי המעבר כלל אינו קשור למלחמה. לדבריה, היא נמלטה בעקבות אלימות קשה, שהתה במקלט לנשים מוכות, ורשויות הרווחה עצמן המליצו שלא תחזור להתגורר באזור שבו חי האב.
במקום מגוריה הנוכחי, כך טענה, היא והילדים הצליחו להשתקם, להשתלב במסגרות החינוך ולבנות חיים חדשים ויציבים.
אחד החלקים המטלטלים בפסק הדין הוא ציטוט חלק מהמסרונים ששלח האב לאם. בין היתר הוא כתב לה:
"תמותי אמן שתישרפי בגיהינום",
"אני אשרוף את הבית המחורבן…",
"את תשלמי על זה ביוקר… עוד תבכי לשמים אני מבטיח לך…",
"את תתחרטי על כל שנייה… דמעות של כלב יהיו לך".
השופט הדגיש כי מדובר רק בחלק מהמסרונים שהוגשו לבית המשפט, וציין כי בגין חלק ממעשיו של האב אף הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע.
מבחינת השופט, אין מדובר בהתבטאויות שוליות אלא בראיות המחזקות את תחושת האיום שחוותה האם ואת ההצדקה להתרחק ממקום מגוריו.
השופט ארנון דחה את ניסיונו של האב להציג את המקרה כעוד תיק שנולד בעקבות פינוי יישובי הצפון. לדבריו, האם עברה חודשים ארוכים לפני פרוץ המלחמה, לאחר ששהתה במקלט לנשים מוכות ובהתאם להמלצת גורמי הרווחה שלא לשוב לצפון. המלחמה, כך אמר, רק האריכה מצב שכבר התקיים בפועל.
לאחר שבחן את עדויות הצדדים, תסקירי הרווחה וחוות דעת המומחים, השופט כתב: "לאחר ששקלתי בכובד ראש את מכלול הראיות… הגעתי למסקנה כי יש להתיר את מעבר מגוריה של האם עם הקטינים ליישוב (בו היא מתגוררת כעת, ד.ל)".
עוד הדגיש השופט כי טובת הילדים אינה נבחנת רק לפי המרחק הגיאוגרפי בין ההורים, אלא גם לפי תחושת הביטחון, היציבות והיכולת של ההורה המטפל לגדל אותם בסביבה מוגנת.
לדבריו, הילדים כבר השתקעו בעיר, השתלבו במסגרות החינוך, יצרו קשרים חברתיים ומקבלים תמיכה ממשפחת האם. בנסיבות אלה, עקירתם פעם נוספת תפגע בהם יותר מאשר המשך החיים במקום שבו כבר נקלטו.
עם זאת, השופט הדגיש את חשיבות הקשר עם האב וקבע זמני שהות נרחבים שנועדו לאפשר לו להמשיך להיות דמות משמעותית בחיי ילדיו.
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
לפסק הדין עשויה להיות משמעות גם בתיקים נוספים, מפני שהוא משרטט הבחנה בין בקשות להעתקת מגורים שמבוססות על השלכות המלחמה, לבין מקרים שבהם המעבר נובע מאלימות במשפחה ומצרכים טיפוליים ובטיחותיים.
הפרשה, ככל הנראה, עדיין רחוקה מסיומה. האב כבר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ומדור המשפחה של אתר "פוסטה" ימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות ולעדכן.
ב"כ האם: עו"ד נאוה בן דוד כהן.
ב"כ האב: עו"ד נופר פרץ סוויסה.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
