הכל התחיל – ויש מי שיאמר – הכל בעצם נגמר בגלל טכנאי מזגנים.
בעלה של אישה מירושלים טען במהלך הליך הגירושים, כי אשתו ניהלה רומן עם אדם שהכיר אותה לאחר שהגיע לתקן את המזגן בביתה. האישה – הכחישה מכל וכל.
היא טענה שמדובר בקשר מקצועי בלבד. אלא שככל שהתיק התקדם, הסיפור קיבל תפניות שלא רואים בכל יום בבית הדין הרבני.
בסופו של ההליך קבע בית הדין הרבני האזורי בירושלים, בהרכב אב בית הדין הרב אוריאל לביא, הרב דוד מלכא והרב חיים וידאל, כי האישה אינה זכאית לכתובה בסך 180 אלף שקל.
עבור האשה, היו אלה נישואיה השניים וכבר היו לה ילדים בנישואיה הקודמים. בשנת 2017 נישאו השניים, הקימו בית משותף ונולדה להם בת, כיום בת חמש.
בקיץ 2021 עזב הבעל את הבית ובתחילת 2023 הגיש תביעת גירושין בטענה שאשתו מנהלת קשר אינטימי עם אדם שהכיר אותה לאחר שהגיע לתקן את המזגן בביתה. הצדדים התגרשו בהסכמה כבר במרץ 2023, אך הסכימו להשאיר את שאלת הכתובה להכרעת בית הדין.
החליטה להזהיר את הבעל
כבר בדיון הראשון שאלו הדיינים את האישה שאלה פשוטה: האם היא מכירה את האיש שבעלה טוען שהיא מנהלת איתו קשר? התשובה היתה קצרה: "לא."
אלא שבהמשך התברר שהתמונה מורכבת הרבה יותר.
האישה הודתה כי אותו אדם דווקא היה אצלה בבית פעמיים כדי לתקן את המזגן. אחר כך גם אישרה שפעם נוספת אסף עבורה את הילדה מהגן. בהמשך אף הודתה שבא לביתה עם בתו.
הפער בין ההכחשה הגורפת לבין ההודאות המאוחרות – לא נעלם מעיני הדיינים.
לדבריהם, קשה לקבל את הטענה שאישה "אינה מכירה" אדם שאותו הזמינה לביתה, הסתייעה בו ואף הפקידה בידיו את איסוף בתה מהגן.
הדיון הגיע לשיאו, כאשר אותו טכנאי התייצב בעצמו להעיד.
תחילה הוא ניסה להתחמק. אחר כך ביקש להתייעץ עם עורך דין. רק לאחר שהובהר לו כי הוא מעיד תחת אזהרה וכי עדות שקר היא עבירה פלילית, הגיעה התשובה שהקפיאה את האולם: "כן… היה."
כשנשאל אם קיים יחסי אישות עם האישה, הוסיף: "נראה לי פעמיים."
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
גם ההסבר של הטכנאי מדוע אסף את בתה של האישה מהגן התקבל בספקנות. הוא טען, כי הוא פשוט אוהב לעזור לאנשים. כשנשאל אם זה שגרתי שלקוחה שהזמינה אותו לתקן מזגן מבקשת ממנו לאסוף את ילדתה מהגן, השיב: "אני עושה את זה הרבה, לא רק איתה… אתמול הלכתי למישהי, עזרתי לה להניע רכב…"
אחד הדיינים לא התאפק ושאל: "אתה ב'ידידים'?" והטכנאי השיב: "אני בידידים של עצמי". האישה הכחישה בתוקף וטענה שהעד משקר משום ש"הציעו לו כסף". אלא שבית הדין לא השתכנע.
מי שעוד עלתה להעיד הייתה גרושתו של הטכנאי. היא סיפרה כי נישואיה התפרקו בעקבות בגידותיו וכי לדבריה יש לו חולשה דווקא לנשים נשואות ולנשים בהריון.
עוד העידה, כי לאחר שבתה סיפרה לה שאביה יוצא עם אישה בשם ש', החליטה לאתר את בעלה ולהזהיר אותו. זו הייתה אחת העדויות המשמעותיות יותר בתיק והדיינים התרשמו ממנה.
אחד הקטעים בפסק הדין לא עסק במסמך או בראיה, אלא בהתנהגות האנושית בתוך אולם הדיונים. הדיין הרב דוד מלכא כתב, כי כאשר הטכנאי הודה שקיים עם האישה יחסי מין, היא לא התפרצה לעברו ולא כינתה אותו שקרן. במקום זאת, "האשה נשארה לשבת במקומה… ולא קפצה כנשוכת נחש… רק לשאלת בית הדין השיבה: 'לא מאשרת' ", כתב הדיין.
לדבריו, זו הייתה תגובה שהותירה עליו רושם משמעותי.
הסירוב לפוליגרף השפיע
במהלך הדיונים, ביקש הבעל שהאישה תעבור בדיקת פוליגרף ותציג פירוט שיחות והתכתבויות וואטסאפ עם הטכנאי. האישה סירבה.
אמנם אין חובה להסכים לפוליגרף או לחשוף תכתובות פרטיות, אולם הדיינים קבעו כי בנסיבות התיק, לצד הסתירות שעלו בגרסתה, גם הסירובים הללו חיזקו את המסקנה שאינה דוברת אמת.
פסק הדין לא הסתפק בשאלה האם האישה בגדה. שלושת הדיינים ביססו את התוצאה על שלושה נדבכים שונים:
הראשון: ההתרשמות הישירה מהעדים ומהראיות שהובאו, אשר הובילה למסקנה שהאישה קיימה קשר אינטימי עם הטכנאי עוד במהלך הנישואים.
השני: העובדה שהאישה הוכחה כמי ששיקרה כאשר הכחישה תחילה כל היכרות עם אותו אדם ורק בהמשך הודתה שהכירו היטב. במשפט העברי אדם כזה מוגדר "כפרן" – מי שאיבד את אמינותו ולכן בית הדין מתקשה להסתמך על גרסתו גם בסכסוך כספי.
השלישי: סוגיה הלכתית סבוכה שזכתה לעשרות עמודים בפסק הדין.
כאן נכנס לתמונה המושג הארמי "פלגינן דיבורא". בתרגום פשוט: לפעמים, אפשר לקבל רק חלק מעדותו של אדם.
השאלה היתה, האם ניתן להאמין לטכנאי כאשר סיפר שהאישה קיימה עמו יחסי מין, אף שבכך הודה גם במעשה אסור שביצע בעצמו.
הדיין, הרב חיים וידאל, ערך סקירה הלכתית מקיפה של פסיקות שנפרשו על פני מאות שנים ובחן האם ניתן "לפצל" את העדות: לקבל את החלק הנוגע לאישה, מבלי לראות בעצם הודאתו העצמית סיבה לפסול את כל דבריו.
בסופו של דבר, הצטרף גם הוא למסקנה כי בנסיבות התיק אין מקום לחייב את הבעל לשלם את הכתובה.
פסק הדין משתרע על פני עשרות עמודים, אך המסר שלו ברור: לא רק שאלת הבגידה הכריעה את גורל הכתובה. לדעת בית הדין, שילוב של סתירות בגרסת האישה, התרשמות ישירה מהעדים, הודאת הטכנאי והדיון ההלכתי בשאלת משקל עדותו – הובילו כולם לאותה תוצאה: האישה הפסידה את תביעתה והכתובה בסך 180 אלף שקל לא תשולם.
ב"כ הבעל: עו"ד דויד יוסף
ב"כ האישה: עו"ד טל פרי
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
